חוות צוק - יום טיול
אתמול החלטנו - באופן ספונטני אך מתוכנן - לנסוע עם חבורתנו העליזה [מאמר מוסגר: אנחנו קבוצה של מספר זוגות - לכולם ילד אחד בגיל של הקטנטונת - ונפגשנו במעין מסגרת הורים וילדים כשהם היו בני 3 חודשים - ואנחנו ממשיכים להפגש - ובעיקר ממשיכות להפגש - עד היום, שנה וחצי אחרי] לכיוון מחלבות באיזור בית שמש שם הילדים ייראו עיזים חביבות, אנחנו נאכל גבינות גורמה ויהיה סבבה. מצאנו מסלול טיול של 3 מחלבות, ארזנו את שאריות החג ובישלתי פסטה לילדים ויצאנו לדרך. וכאן הגיעה הטעות העיקרית - בחרנו להגיע קודם לחוות הצוק. קודם כל - הסגנון לא היה מחלבה קטנה ומשובחת כמו שתואר במה שמצאנו באותה כתבה על מסלול הטיול. ציפינו להגיע למערה חשוכה שמוכרים בה גבינות, לטעום פרוסות דקיקות ואולי גם יוגורט עיזים משובח ולבחור כמה גבינות לדרך. הגענו אל מסעדה, שמצפים ממך - בסגנון עין כמונים - לשבת ולשלם 80 שח לאדם (הקטנים קיבלו "פטור") לארוחת גבינות, ירקות ויין. ויתרנו. עמדנו ליד המקרר ונתנו לנו קצת טעימות, קנינו יוגורט שהילדים מאד נהנו ממנו וקנינו מעט גבינות לדרך. השירות היה מאוד "לא מארח", והחיוכים (שלהם, לא שלנו, אנחנו הרי חבורה עליזה) יצאו רק כשהתברר שמישהי שם מכירה מישהו מאיתנו (טוב אנחנו במדינה קטנה, לא?). כששאלנו איפה המערה המפורסמת הופנינו אליה, וכמובן שאף אחד לא עמד שם לקבל את פנינו... די מעליב... העיזים היו ממש רחוקות - גם מסתם להסתכל (ממש לא ציפינו לחוות ליטוף או משהו דומה, אנחנו לא מהמתעללים...). ועוד משהו קטן - ראיתי בשולחן צדדי המון קומקומי תה ועשבי תיבול ריחניים. שאלנו אם אפשר לקנות כמה טעימות תה. "לא" היתה התשובה הנחרצת, בלי שום התנצלות בצידה... ובכלל הרגשנו שאנחנו רק מפריעים למלצרים לעשות את עבודתם ולשרת את אלו שהיו מוכנים לשלם את אותו סכום שציינתי. ציינתי כבר שהחווה מנוהלת ע"י אחיו של ניר צוק ושהוא מגיש את הגבינות המשובחות במסעדתו? כמובן שהנסיון הקלוקל במחלבה הוריד לנו את הרוח במפרשים והחלטנו למצוא מיקום לפיקניק (ממילא כבר היה 12 והילדים רעבים...). מצאנו באיזה פארק מספר שולחנות מוצלים, וברגע שהגשנו את שאריות החג לשולחן - היתה התנפלות של דבורים קטנות ומעצבנות. הבנים - ברוח הישרדות - הדליקו קצת אש כדי שיהיה עשן - וככה הצלחנו לאכול משהו... אבל דווקא מכל הבלגן די נהננו - ואני קיבלתי את תה הצמחים שלי באדיבות חברינו.... הגבינות אגב, היו משובחות (היו שם רוקפור, ברי, גאודה ועוד). זהו. חזרנו עייפים אך מעושנים הביתה לשינת צהרים עמוקה... לחווק צוק לא בטוח שנרצה לחזור (והיא בכלל פתוחה כל יום עד 16:30 כשבמאמר שקראנו היה כתוב שיש להם ארוחות חגיגיות גם בערבי חמישי ושבת. טוב, אולי רק למיוחסים
)
אתמול החלטנו - באופן ספונטני אך מתוכנן - לנסוע עם חבורתנו העליזה [מאמר מוסגר: אנחנו קבוצה של מספר זוגות - לכולם ילד אחד בגיל של הקטנטונת - ונפגשנו במעין מסגרת הורים וילדים כשהם היו בני 3 חודשים - ואנחנו ממשיכים להפגש - ובעיקר ממשיכות להפגש - עד היום, שנה וחצי אחרי] לכיוון מחלבות באיזור בית שמש שם הילדים ייראו עיזים חביבות, אנחנו נאכל גבינות גורמה ויהיה סבבה. מצאנו מסלול טיול של 3 מחלבות, ארזנו את שאריות החג ובישלתי פסטה לילדים ויצאנו לדרך. וכאן הגיעה הטעות העיקרית - בחרנו להגיע קודם לחוות הצוק. קודם כל - הסגנון לא היה מחלבה קטנה ומשובחת כמו שתואר במה שמצאנו באותה כתבה על מסלול הטיול. ציפינו להגיע למערה חשוכה שמוכרים בה גבינות, לטעום פרוסות דקיקות ואולי גם יוגורט עיזים משובח ולבחור כמה גבינות לדרך. הגענו אל מסעדה, שמצפים ממך - בסגנון עין כמונים - לשבת ולשלם 80 שח לאדם (הקטנים קיבלו "פטור") לארוחת גבינות, ירקות ויין. ויתרנו. עמדנו ליד המקרר ונתנו לנו קצת טעימות, קנינו יוגורט שהילדים מאד נהנו ממנו וקנינו מעט גבינות לדרך. השירות היה מאוד "לא מארח", והחיוכים (שלהם, לא שלנו, אנחנו הרי חבורה עליזה) יצאו רק כשהתברר שמישהי שם מכירה מישהו מאיתנו (טוב אנחנו במדינה קטנה, לא?). כששאלנו איפה המערה המפורסמת הופנינו אליה, וכמובן שאף אחד לא עמד שם לקבל את פנינו... די מעליב... העיזים היו ממש רחוקות - גם מסתם להסתכל (ממש לא ציפינו לחוות ליטוף או משהו דומה, אנחנו לא מהמתעללים...). ועוד משהו קטן - ראיתי בשולחן צדדי המון קומקומי תה ועשבי תיבול ריחניים. שאלנו אם אפשר לקנות כמה טעימות תה. "לא" היתה התשובה הנחרצת, בלי שום התנצלות בצידה... ובכלל הרגשנו שאנחנו רק מפריעים למלצרים לעשות את עבודתם ולשרת את אלו שהיו מוכנים לשלם את אותו סכום שציינתי. ציינתי כבר שהחווה מנוהלת ע"י אחיו של ניר צוק ושהוא מגיש את הגבינות המשובחות במסעדתו? כמובן שהנסיון הקלוקל במחלבה הוריד לנו את הרוח במפרשים והחלטנו למצוא מיקום לפיקניק (ממילא כבר היה 12 והילדים רעבים...). מצאנו באיזה פארק מספר שולחנות מוצלים, וברגע שהגשנו את שאריות החג לשולחן - היתה התנפלות של דבורים קטנות ומעצבנות. הבנים - ברוח הישרדות - הדליקו קצת אש כדי שיהיה עשן - וככה הצלחנו לאכול משהו... אבל דווקא מכל הבלגן די נהננו - ואני קיבלתי את תה הצמחים שלי באדיבות חברינו.... הגבינות אגב, היו משובחות (היו שם רוקפור, ברי, גאודה ועוד). זהו. חזרנו עייפים אך מעושנים הביתה לשינת צהרים עמוקה... לחווק צוק לא בטוח שנרצה לחזור (והיא בכלל פתוחה כל יום עד 16:30 כשבמאמר שקראנו היה כתוב שיש להם ארוחות חגיגיות גם בערבי חמישי ושבת. טוב, אולי רק למיוחסים
