חזרנו עייפים ולא ממש מרוצים...
כהרגלנו מאז הצטרפות התאומים למשפחה הגענו באיחור ומהצד הלא נכון. התהלוכה יצאה לדרך ואנחנו מאחוריה. היה קשה לתמרן עם העגלה הגדולה על דרך החתחתים אז עלינו על הכביש וכשהגענו סוף סוף לתהלוכה ראינו מגן דוד אדום, נזכרתי באמנון מרגלית שכתב שהוא שם ואמרתי שנחמד יהיה להציץ ולומר שלום, אחרי לחיצת יד לבבית ננזפתי על ידו: "את צריכה להיות עם העגלה על המדרכה.." אבילה וחפוית ראש עליתי חזרה למדרכה וניסינו לפלס דרכנו בין ההמונים. הגענו להר השלג - או יותר נכון הר הבוץ, איתן לא ממש הבין מה ההתלהבות וויתר די מהר. הגענו למתקנים המתנפחים - לכל אחד תור עצום. וכמו בכל תור ישראלי יש נדחפים. הגדילה לעשות אחת האמהות, כאשר העיר לה אחד ההורים שהבן שלה נדחף היא ענתה לו " מה אתה סדרן פה ? " לא יאומן החוצפה הישראלית. שולחנות היצירה היו חביבים, היה מספיק מקום כל הילדים אבל זה נגמר די מהר. חשבנו להישאר להופעות אבל אז שני תינוקות בני חודש וחצי העוררו משנתם וצווחו בקונצרט רעב ויחד איתם הגדול. הרגשנו שזה כבר למעלה מכוחותינו ופרשנו...