א ל י א נ ה
New member
חוויות מהחג והסדר
אז אכלנו ואכלנו, ואכלנו. אי אפשר לומר שלא היה טעים. בזאת לפחות התברכה חמתי הפולניה. אבל... ניסיתי לישון קצת בצהריים, כדי לא להרדם על שולחן הסדר. לפחות נסיעה ארוכה לא היתה לנו כי היא מתגוררת בצד השני של העיר. למורת רוחי נאלצתי להתעורר לאחר 20 דקות של שינה טרופה, כדי להיות שם בזמן – ב-17:30. האיש שלי היה לחוץ, מיהרנו נורא ולהפתעתי הגענו לפני כולם. רק אז התבררה לנו הטעות הנוראה – הקדמנו בשעה! אבוי לאסון. שכחנו לגמרי ששעון הקיץ משמעותו שכניסת החג חל שעה קדימה ממה שכתוב בלוח שנה. הרגשתי כאילו בזבזתי שעה מהחיים. להגיע שעה קודם לחמתי !!! היא דווקא שמחה מגודל ההפתעה, כי אנחנו תמיד מאחרים או מגיעים ממש בדקה התשעים. וכך כבר ברגע שנכנסנו הבנתי שהשעון לא יהיה לצידי הפעם, אבל ממש לא. הסדר לקח 4 שעות !!! כולנו היינו עייפים ותשושים, אבל לא ויתרו על פסיק. מרבית הילדים החזיקו אפילו מעמד. הם בנויים אחרת – סוללות אנרג'ייזר קטנטנות. החמה שלי, כנראה לא מצא חן בעיניה לראות אותי יושבת והיא כל הזמן דאגה לי לתפקידים – את אחראית שהילדים לא יתקרבו לנרות ! את אחראית להביא את בקבוקי היין (למרות שהייתי הכי רחוקה מהמטבח). ככה זה כשיש כלה אחת שלא צריכה להתרוצץ אחרי פספוס או תינוק, כנראה שזה הפריע לה שאני יכולה להרשות לעצמי פשוט לשבת בנחת. לחמתי יש שפה שמוכרת רק לה (ולי): בבוקר כשהתעוררתי ב- 9:00 !!! היא אמרה לי: "אה, כבר הספקנו לשכוח שאת כאן" היא התכוונה ל: "איך את מעיזה להתעורר כל כך מאוחר?" בצהריים, כשכבר התעייפתי נורא מההמולה והעזתי בחוצפתי להרדם ל- 4 שעות תמימות, היא אמרה לי כשהופעתי: "את מצליחה לישון כל כך הרבה?", שזה אומר בשפתה: "מה פתאום את ישנה כל כך הרבה כשכולם פה דואגים להעסיק את ילדיהם ואת לא?"... וככה שוחחנו ביננו בשפה הנסתרת, המובנת רק לנו. אבל בסעודת החג היה השיא, הופתעתי לגלות שהיא גם בעלת שמיעה סלקטיבית. הבן שלי היה בשרותים, וכמו תמיד כשהוא נזקק למעט עזרה מאחד ההורים שלו הוא קרא הפעם: "אבאאא, בוא"! חמתי החביבה נרעשה והתרוממה מכסאה נסערת: "אליאנה, הוא קורא לך!". הפעם השפה היחודית שלנו כבר מאוד לא מצאה חן בעיני ובכעס עניתי לה: "הוא קרא לאבא שלו". האישה השוביניסטית הזו פשוט לא יכולה לסבול שהבן שלה מזיז את אצבעו הענוגה, כדי לעשות משהו שקשור לטיפול בילדים, ניקיון או כל דבר שעושה "עקרת בית". ככה כנראה חינכו אותה וכאמא מסורה היא מחנכת כך גם את בניה, אבל משום מה היא פספסה את ביתה. במקרה שלה, אין לה בעיה שבעלה יעזור, להיפך. משום מה, האיש שלי היה די משועשע מזה שאני "סובלת". לקראת סוף הסדר אמרתי לו שאני לא יכולה יותר והוא תפס לי את היד שלא אקום. הצלחתי ללכת לשחרר את העצמות לכמה דקות וכשחזרתי היא מיד אמרה: "היית חסרה לנו", ואת הפרוש אתם ודאי כבר מבינים. שערו בנפשכם – 26 שעות, להיות צמודה ל- 9 אנשים מבוגרים ו- 8 ילדים. לא קשה? בשש אחה"צ כבר הייתי חנוקה לחלוטין. הצצתי בשעוני כל 5 דקות בערך, והזמן לא זז. אמרתי לאיש שלי: "התיקים כבר מוכנים" והוא ענה: "עד כדי כך?!". יאמר לזכותו, שבצער הבין לליבי ומיד בצאת החג ברחנו משם ראשונים.
אז אכלנו ואכלנו, ואכלנו. אי אפשר לומר שלא היה טעים. בזאת לפחות התברכה חמתי הפולניה. אבל... ניסיתי לישון קצת בצהריים, כדי לא להרדם על שולחן הסדר. לפחות נסיעה ארוכה לא היתה לנו כי היא מתגוררת בצד השני של העיר. למורת רוחי נאלצתי להתעורר לאחר 20 דקות של שינה טרופה, כדי להיות שם בזמן – ב-17:30. האיש שלי היה לחוץ, מיהרנו נורא ולהפתעתי הגענו לפני כולם. רק אז התבררה לנו הטעות הנוראה – הקדמנו בשעה! אבוי לאסון. שכחנו לגמרי ששעון הקיץ משמעותו שכניסת החג חל שעה קדימה ממה שכתוב בלוח שנה. הרגשתי כאילו בזבזתי שעה מהחיים. להגיע שעה קודם לחמתי !!! היא דווקא שמחה מגודל ההפתעה, כי אנחנו תמיד מאחרים או מגיעים ממש בדקה התשעים. וכך כבר ברגע שנכנסנו הבנתי שהשעון לא יהיה לצידי הפעם, אבל ממש לא. הסדר לקח 4 שעות !!! כולנו היינו עייפים ותשושים, אבל לא ויתרו על פסיק. מרבית הילדים החזיקו אפילו מעמד. הם בנויים אחרת – סוללות אנרג'ייזר קטנטנות. החמה שלי, כנראה לא מצא חן בעיניה לראות אותי יושבת והיא כל הזמן דאגה לי לתפקידים – את אחראית שהילדים לא יתקרבו לנרות ! את אחראית להביא את בקבוקי היין (למרות שהייתי הכי רחוקה מהמטבח). ככה זה כשיש כלה אחת שלא צריכה להתרוצץ אחרי פספוס או תינוק, כנראה שזה הפריע לה שאני יכולה להרשות לעצמי פשוט לשבת בנחת. לחמתי יש שפה שמוכרת רק לה (ולי): בבוקר כשהתעוררתי ב- 9:00 !!! היא אמרה לי: "אה, כבר הספקנו לשכוח שאת כאן" היא התכוונה ל: "איך את מעיזה להתעורר כל כך מאוחר?" בצהריים, כשכבר התעייפתי נורא מההמולה והעזתי בחוצפתי להרדם ל- 4 שעות תמימות, היא אמרה לי כשהופעתי: "את מצליחה לישון כל כך הרבה?", שזה אומר בשפתה: "מה פתאום את ישנה כל כך הרבה כשכולם פה דואגים להעסיק את ילדיהם ואת לא?"... וככה שוחחנו ביננו בשפה הנסתרת, המובנת רק לנו. אבל בסעודת החג היה השיא, הופתעתי לגלות שהיא גם בעלת שמיעה סלקטיבית. הבן שלי היה בשרותים, וכמו תמיד כשהוא נזקק למעט עזרה מאחד ההורים שלו הוא קרא הפעם: "אבאאא, בוא"! חמתי החביבה נרעשה והתרוממה מכסאה נסערת: "אליאנה, הוא קורא לך!". הפעם השפה היחודית שלנו כבר מאוד לא מצאה חן בעיני ובכעס עניתי לה: "הוא קרא לאבא שלו". האישה השוביניסטית הזו פשוט לא יכולה לסבול שהבן שלה מזיז את אצבעו הענוגה, כדי לעשות משהו שקשור לטיפול בילדים, ניקיון או כל דבר שעושה "עקרת בית". ככה כנראה חינכו אותה וכאמא מסורה היא מחנכת כך גם את בניה, אבל משום מה היא פספסה את ביתה. במקרה שלה, אין לה בעיה שבעלה יעזור, להיפך. משום מה, האיש שלי היה די משועשע מזה שאני "סובלת". לקראת סוף הסדר אמרתי לו שאני לא יכולה יותר והוא תפס לי את היד שלא אקום. הצלחתי ללכת לשחרר את העצמות לכמה דקות וכשחזרתי היא מיד אמרה: "היית חסרה לנו", ואת הפרוש אתם ודאי כבר מבינים. שערו בנפשכם – 26 שעות, להיות צמודה ל- 9 אנשים מבוגרים ו- 8 ילדים. לא קשה? בשש אחה"צ כבר הייתי חנוקה לחלוטין. הצצתי בשעוני כל 5 דקות בערך, והזמן לא זז. אמרתי לאיש שלי: "התיקים כבר מוכנים" והוא ענה: "עד כדי כך?!". יאמר לזכותו, שבצער הבין לליבי ומיד בצאת החג ברחנו משם ראשונים.