לא בטוחה אם כבר בסדר לכתוב על זה.
מצד אחד מרגיש לי שלא עיכלתי אפילו רבע מההופעה,
משהו בי מרגיש לי עדיין שם, ולא בטוחה אם אצליח לכתוב את כל מה שצריך לזכור.
ומצד שני לא חושבת שכדאי "לעבור את זה" ואז לכתוב, זה ירגיש קצת כאילו אני כותבת מהצד,
וזה לא יכסה אפילו שליש ממה שהיה שם.
זו הייתה הפעם הראשונה שהתרגשתי 100% בשביל אותם אנשים שעל הבמה.
אפילו בקיסריה הראשונה, שהייתה מלאה בהתרגשות כזו,
התרגשתי גם קצת בשבילי.
ראו את ההתרגשות שלהם במבטים שסרקו את הקהל,
במן חצי תהיה של "איך אנחנו לא היחידים שהגיעו?"
וחצי שני של אהבה גדולה לאותם אנשים בקהל שמלווים ואוהבים אותם לאורך השנים.
להקשיב להם שרים את אותם שירים,
שכתבו כבר לפני 18 שנים [ויותר],
ששרו כבר מאות פעמים [אם לא אלפי]..
ואתה עדיין יכול לשמוע את הכוונה,
למצוא בהם את הכאב, ובעיקר אותם עצמם.
הם נראו לי על הבמה כמו אנשים בוגרים ששרים על חיים שלמים
ונראו כמו ילדים קטנים שמתפרקים על מה שקורה להם עכשיו
נראו כמו זוג הורים שרוצה להילחם על הכל
וכמו נערים מתבגרים שרק רוצים לוותר על הכל.
בעיקר ברגעים האלה כל מה שרציתי היה לחבק אותם.
חיבוק גדול, עוטף.
כזה שמסביר הכי קרוב את כל האהבה שיש לי אליהם,
כזה שכמעט מצליח להעביר את הכרת התודה הבלתי פוסקת שיש בי עבורם -
על מה שהם, על מי שהם,
על האמת, על הדרך, על האמונה והכח,
על האהבה שהם נותנים לנו, ועוד יותר על האהבה שהם נותנים לנו לתת להם.
אחרי ההופעה שמעתי לא מעט ליחשושים על שהיא הייתה קצרה מדי,
שחבל שלא עשו עוד שירים מלבד מציאות.
לא מבינה איך מישהו יכול היה לצאת משם עם תחושה שמשהו היה חסר?
היה לי מיוחד מאד להקשיב שוב לאלבום הזה, לפי הסדר. כמו שהוא.
ועוד בביצועים כלכך מינימליסטים, ויחד עם זאת מפוצצים..
ועם כל הסיפורים מסביב, שרק נתנו לי תחושה קרובה עוד יותר...
ובתוספת מפתיעה ומרגשת של להקשיב לשיר שלא הכרתי לפני -
אין לי דרך להסביר לכם מה זה עשה לי!
להקשיב טוב-טוב, ולהתבאס אם בדיוק מישהו התלחשש מאחור ופספסת מילה,
לא לדעת לאן להסתכל, כי אין לך מושג אם הולכת להיכנס כאן גיטרה, או אם אורית תצטרף פתאום,
לא לשיר יחד עם תום בראש. לא לדעת מה הולך לקרות ולמה לצפות.
פשוט לשבת ולהקשיב. להתרגש, להזדהות, למצוא את עצמך במילים שמישהו אחר כתב..
אחרי כלכך הרבה שנים שאתה איתם, אחרי כלכך הרבה שירים שנוגעים בך,
זה עוד קיים.
ולא שהיה לי ספק,
אבל כמה טוב לדעת
לאורך כל ההופעה לא הפסקתי לומר "וואו.."
בכל דרך אפשרית -
אם בראש או אם בקול,
אם בלחישה או צעקה [בין מחיאות הכפיים
]
כל רגע נדהמתי מחדש, הופתעתי,
הוקסמתי.
יצאתי מההופעה הזאת מלאת אהבה -
ילדה של אהבה [שתמיד הייתי
]
מזל טוב לכם, אנשים יקרים,
ותודה גדולה שיכולתי להיות חלק מהחגיגה.
תודה תודה תודה
.