een ogenblik
New member
חוויות ליל סדר
רק עכשיו חזרנו מליל הסדר בפאתי עיר מצידה השני של בריסל. אם יהיו לי כאן טעויות הקלדה וניסוח מביכות, אתם יכולים לתלות את האשם בבקבוק ומשהו יין אדום ששתיתי בלווית אי אלו כוסות יין לבן, ללא ידיעה על כמויות מדוייקות של אלכוהול באוכל עצמו. הכל התחיל יומיים לפני הסדר. היה לנו רעיון נפלא - לערוך ארוחה מעורבת של יהודים ולא יהודים בעלי ראש פתוח, לשם השוואת הנארטיבים השונים של פסח ופסחא. לפני שביררנו מי מבין חברינו הקתולים יכול להגיע, דאגנו לתגבור של ישראלים. כלומר התקשרנו לבחורה ישראלית המתגוררת לידינו, והשארנו לה הודעה שהיא מוזמנת לליל הסדר. למחרת (יום לפני הסדר) היא התקשרה בשמונה וחצי בבוקר (למה אנשים לא מבינים שלדעתי אין שעה שכזו על השעון?), להחזיר לנו הזמנה. היא הייתה בשלבי ארגון ליל סדר אצל חברה ישראלית המתגוררת בעיירה מצידה השני של בריסל. היה מתוכנן מקום לשלושים אנשים, והיו מוזמנים רק עשרים וקצת, כך שהינו מוזמנים בברכה. התלבטנו קצרות, והחלטנו לקבל את ההזמנה. הרעיון לליל סדר עם הגדה, קניידלאך ואנשים שיודעים את מילות חד-גדיא הצליח להאפיל על כל שאר תוכניתינו. הוראות הגעה קיבלנו רק בצהרי יום הליל סדר, ושאלותי האם צריך להביא משהו נענו בשלילה, מעבר לבקשה לבקבוקי יין לבן. שמחים ועליזי לבב לרעיון ליל הסדר הגדול והעליז שצפוי לנו ללא שום עבודה מצידינו, שמנו פעמינו להתכונן לערב המתקרב. מסיבה כלשהי, התקשרתי לבחורות המארגנות בשלוש בצהריים. הן היו גמורות, מטושטשות, והסטריות. בניגוד לתחזיות, עמדו להגיע מעל שלושים אנשים, והן לא ידעו מה מצב האוכל המוכן, והאם הוא יספיק לכלכך הרבה אנשים. האיש מיד התגייס לעזרה, והוכנו קניידלאך נוספים, ומחבת ענק של חזה עוף ברוטב תפוזים. יצאנו מביתינו בשש וחצי מותשים לאחר הכנות מהירות שלא היו כלולות בתכניות המקוריות. לאחר שכולם התכנסו (כמובן שלקח זמן רב, מאחר ורבים איבדו את דרכם, והתקשרו מאמצע הדרך כדי לקבל הוראות הגעה פרטניות), התברר שכל אחד הביא עימו מנת מזון כלשהי. בתחילה התחלנו עם קריאת ההגדה. האם זה נראה לכם הגיוני שבחדר עם שלושים ומשהו ישראלים, ישבתי בין שני אנשים שאינם דוברים עברית כלל? ובכן זה מה שקרה, ותשעים אחוז מהזמן לא דיברתי כלל עברית, וניסיתי להסביר (קלות) באיזה חלק של ההגדה אנו נמצאים. ואז הגיע שלב האוכל. זו הייתה ארוחת ליל סדר טיפוסית. הרבה יותר מדי אוכל. כלכך הרבה יותר מדי, שחזות העוף שהאיש הכין בזריזות חזרו עימנו כלעומת שבאנו. לא שיש לי תלונות. כיצד יכולות להיות תלונות לחמישה סוגי סלט, למרק עוף נהדר עם קניידלאך, לשישה סוגי בשרים עם תוספות, ולאחד הקינוחים המדהים ביותר שאכלתי בימי חיי בבית פרטי (טוב, יש אנשים שבאו כדי ללמוד כיצד להכין אותם, ורק אותם בבלגיה)? האמת שהיו נסיונות לסיים את ההגדה, אך טישטוש החושים שפקד את רובנו לאחר כמויות האוכל והאלכוהול היה רב מכדי להמשיך. סיימנו בצריחת "אחד מי יודע", וכנראה שמחר יהיו תלונות רציניות למדי לבעלי הדירה. אני אחסוך לכם את תיאור ההתברברות בדרכנו הביתה, כאשר פנינו לעבר אנטוורפן במקום לעבר בריסל (לא נורא, מהן עשר דקות פחות או יותר בחזרה הביתה?). אם מישהו מעוניין היום או מחר בחזה עוף ברוטב תפוזים הוא מוזמן לבקר אותנו (האיש מבטיח שיהיו גם קניידלאך).
רק עכשיו חזרנו מליל הסדר בפאתי עיר מצידה השני של בריסל. אם יהיו לי כאן טעויות הקלדה וניסוח מביכות, אתם יכולים לתלות את האשם בבקבוק ומשהו יין אדום ששתיתי בלווית אי אלו כוסות יין לבן, ללא ידיעה על כמויות מדוייקות של אלכוהול באוכל עצמו. הכל התחיל יומיים לפני הסדר. היה לנו רעיון נפלא - לערוך ארוחה מעורבת של יהודים ולא יהודים בעלי ראש פתוח, לשם השוואת הנארטיבים השונים של פסח ופסחא. לפני שביררנו מי מבין חברינו הקתולים יכול להגיע, דאגנו לתגבור של ישראלים. כלומר התקשרנו לבחורה ישראלית המתגוררת לידינו, והשארנו לה הודעה שהיא מוזמנת לליל הסדר. למחרת (יום לפני הסדר) היא התקשרה בשמונה וחצי בבוקר (למה אנשים לא מבינים שלדעתי אין שעה שכזו על השעון?), להחזיר לנו הזמנה. היא הייתה בשלבי ארגון ליל סדר אצל חברה ישראלית המתגוררת בעיירה מצידה השני של בריסל. היה מתוכנן מקום לשלושים אנשים, והיו מוזמנים רק עשרים וקצת, כך שהינו מוזמנים בברכה. התלבטנו קצרות, והחלטנו לקבל את ההזמנה. הרעיון לליל סדר עם הגדה, קניידלאך ואנשים שיודעים את מילות חד-גדיא הצליח להאפיל על כל שאר תוכניתינו. הוראות הגעה קיבלנו רק בצהרי יום הליל סדר, ושאלותי האם צריך להביא משהו נענו בשלילה, מעבר לבקשה לבקבוקי יין לבן. שמחים ועליזי לבב לרעיון ליל הסדר הגדול והעליז שצפוי לנו ללא שום עבודה מצידינו, שמנו פעמינו להתכונן לערב המתקרב. מסיבה כלשהי, התקשרתי לבחורות המארגנות בשלוש בצהריים. הן היו גמורות, מטושטשות, והסטריות. בניגוד לתחזיות, עמדו להגיע מעל שלושים אנשים, והן לא ידעו מה מצב האוכל המוכן, והאם הוא יספיק לכלכך הרבה אנשים. האיש מיד התגייס לעזרה, והוכנו קניידלאך נוספים, ומחבת ענק של חזה עוף ברוטב תפוזים. יצאנו מביתינו בשש וחצי מותשים לאחר הכנות מהירות שלא היו כלולות בתכניות המקוריות. לאחר שכולם התכנסו (כמובן שלקח זמן רב, מאחר ורבים איבדו את דרכם, והתקשרו מאמצע הדרך כדי לקבל הוראות הגעה פרטניות), התברר שכל אחד הביא עימו מנת מזון כלשהי. בתחילה התחלנו עם קריאת ההגדה. האם זה נראה לכם הגיוני שבחדר עם שלושים ומשהו ישראלים, ישבתי בין שני אנשים שאינם דוברים עברית כלל? ובכן זה מה שקרה, ותשעים אחוז מהזמן לא דיברתי כלל עברית, וניסיתי להסביר (קלות) באיזה חלק של ההגדה אנו נמצאים. ואז הגיע שלב האוכל. זו הייתה ארוחת ליל סדר טיפוסית. הרבה יותר מדי אוכל. כלכך הרבה יותר מדי, שחזות העוף שהאיש הכין בזריזות חזרו עימנו כלעומת שבאנו. לא שיש לי תלונות. כיצד יכולות להיות תלונות לחמישה סוגי סלט, למרק עוף נהדר עם קניידלאך, לשישה סוגי בשרים עם תוספות, ולאחד הקינוחים המדהים ביותר שאכלתי בימי חיי בבית פרטי (טוב, יש אנשים שבאו כדי ללמוד כיצד להכין אותם, ורק אותם בבלגיה)? האמת שהיו נסיונות לסיים את ההגדה, אך טישטוש החושים שפקד את רובנו לאחר כמויות האוכל והאלכוהול היה רב מכדי להמשיך. סיימנו בצריחת "אחד מי יודע", וכנראה שמחר יהיו תלונות רציניות למדי לבעלי הדירה. אני אחסוך לכם את תיאור ההתברברות בדרכנו הביתה, כאשר פנינו לעבר אנטוורפן במקום לעבר בריסל (לא נורא, מהן עשר דקות פחות או יותר בחזרה הביתה?). אם מישהו מעוניין היום או מחר בחזה עוף ברוטב תפוזים הוא מוזמן לבקר אותנו (האיש מבטיח שיהיו גם קניידלאך).
