חוויה מפחידה../images/Emo122.gif
ראשית אנחנו בסדר. אבל לפני קצת יותר משעה היינו מעורבות, אמא ואני, בתאונת דרכים קלה. בסטטיסטיקה , אחרי שאני אגיש תלונה, זה ייחשב פגע וברח. ואם הנהג יאותר הוא יגיד שלא הרגיש שפגע. בערך בשתיים עשרה וחצי לקחתי את אמא למרכז לקנות לה פלאפל. שרנו והיה נעים. ואז התחלתי לעבור במעבר החצייה הרגיל שלנו, כשהמכוניות, כולל מונית השירות שפגעה בי, עומדים. המונית הגיעה ופנ אני חושבת ימינה, לכביש אותו חציתי. לקראת סיום החצייה. לפני שהצלחתי להעלות את אמא למדרכה הוא התחיל לנסוע. צעקתי אבל הוא נסע. ידעתי שתיכף הוא יפגע בי. מחשבה מחושבת שעברה בי זה שהוא מתחיל בנסיעה לכן הפגיעה לא תהיה קטלנית ושעליי להחזיק הכי חזק ולייצב את הכסא של אמא שהיה כבר צמוד למדרכה כדי שאמא לא תיפול. כי כל נפילה של אמא מהכסא, גם בלי מפגש עם המכונית עלולה להיות קשה. הכסא קצת רעד ואמא קצת כעסה כי חשבה שאני מזיזה אותה אבל היא לא נפגעה . אני נפגעתי קלות בזרוע ימין, ובגב בצד ימין. הנהג עצר לשניה ומיד המשיך בנסיעה כשאני מעלה את כסא הגלגלים למדרכה ומסתובבת אליו אבל רואה שהוא נוסע ולי אין סיכוי לראות את המספר. נכנסתי להלם. ברגעים הראשונים. המשכתי בקנייה. ואז התחלתי לבכות, כשנכנסתי עם אמא למקום של חברים והתקשרתי לאחי. שורה תחתונה אני פצועה קל מאוד. כואב בזרוע ובעיקר בגב אבל אני מתפקדת. אחי דיבר עם המשטרה ואמרו לו שלו חייגתי ישר למשטרה היו שולחים ניידת למקום. ושאוכל להגיש תלונה ביום ראשון. כשאמא תלך למרכז יום. נראה לי שאני מה שמוגדר גם בהלם. כי אני בוכה ובוכה. רק מהמחשבה מה היה יכול להיות. בטח אריאלה תגיד לי לשמוח שניצלנו מתאונה קשה וללכת להגיד ברכת הגומל. היא כנראה צודקת.
ראשית אנחנו בסדר. אבל לפני קצת יותר משעה היינו מעורבות, אמא ואני, בתאונת דרכים קלה. בסטטיסטיקה , אחרי שאני אגיש תלונה, זה ייחשב פגע וברח. ואם הנהג יאותר הוא יגיד שלא הרגיש שפגע. בערך בשתיים עשרה וחצי לקחתי את אמא למרכז לקנות לה פלאפל. שרנו והיה נעים. ואז התחלתי לעבור במעבר החצייה הרגיל שלנו, כשהמכוניות, כולל מונית השירות שפגעה בי, עומדים. המונית הגיעה ופנ אני חושבת ימינה, לכביש אותו חציתי. לקראת סיום החצייה. לפני שהצלחתי להעלות את אמא למדרכה הוא התחיל לנסוע. צעקתי אבל הוא נסע. ידעתי שתיכף הוא יפגע בי. מחשבה מחושבת שעברה בי זה שהוא מתחיל בנסיעה לכן הפגיעה לא תהיה קטלנית ושעליי להחזיק הכי חזק ולייצב את הכסא של אמא שהיה כבר צמוד למדרכה כדי שאמא לא תיפול. כי כל נפילה של אמא מהכסא, גם בלי מפגש עם המכונית עלולה להיות קשה. הכסא קצת רעד ואמא קצת כעסה כי חשבה שאני מזיזה אותה אבל היא לא נפגעה . אני נפגעתי קלות בזרוע ימין, ובגב בצד ימין. הנהג עצר לשניה ומיד המשיך בנסיעה כשאני מעלה את כסא הגלגלים למדרכה ומסתובבת אליו אבל רואה שהוא נוסע ולי אין סיכוי לראות את המספר. נכנסתי להלם. ברגעים הראשונים. המשכתי בקנייה. ואז התחלתי לבכות, כשנכנסתי עם אמא למקום של חברים והתקשרתי לאחי. שורה תחתונה אני פצועה קל מאוד. כואב בזרוע ובעיקר בגב אבל אני מתפקדת. אחי דיבר עם המשטרה ואמרו לו שלו חייגתי ישר למשטרה היו שולחים ניידת למקום. ושאוכל להגיש תלונה ביום ראשון. כשאמא תלך למרכז יום. נראה לי שאני מה שמוגדר גם בהלם. כי אני בוכה ובוכה. רק מהמחשבה מה היה יכול להיות. בטח אריאלה תגיד לי לשמוח שניצלנו מתאונה קשה וללכת להגיד ברכת הגומל. היא כנראה צודקת.
