סקרנות. זה ריתק אותי
זה היה רק טבעי שאני אכנס לעניין האינטרנט אחרי שכבר די הרגשתי שמיציתי כל דבר אפשרי שהיה אפשר לעשות אופליין. הרבה אפשרויות סקרנו אותי באינטרנט, חופש המידע, העובדה שהאינטרנט הוא בלתי מוגבל, ואי אפשר להגיע למיצוי סופי בו. מדי פעם הייתי שומר לעצמי כל מיני כתובות לאתרים למקרה שיום יבוא ויתקינו אצלנו אינטרנט בבית, או למקרה שבדרך נס תהיה לי גישה לחדר היחיד עם המחשב היחיד אצלנו בבי"ס שהיה בו חיבור לאינטרנט אז. אני לא אשכח את זה. בכיתה ז', היה לנו איזה פרוייקט שנפרש על כל השנה בשיעורי ביולוגיה, אני אפילו לא זוכר באיזה נושא. החדר שמול מעבדת ביולוגיה היה לא אחר מאותו חדר קסמים עם המחשב היחיד עם החיבור לאינטרנט. אני זוכר את היום הראשון שראיתי את החדר, שומע את המודם מתקשר, מעולם לא גלשתי באינטרנט לפני כן, אני וחברי אשכרה הרגשנו שזה מאורע רוחני או משהו. באותו רגע ידעתי שאני צריך להיות פה! לא יודע איך, לא יודע מתי, אבל אין שומדבר שיעצור בעדי מלהגיע לשם ולהתנסות בזה. הייתה סיבה לכך שחדר האינטרנט היה מול מעבדת ביולוגיה. הפרוייקט שאותו עשינו בביולוגיה לאורך השנה דרש תקשורת מדי כמה ימים דרך תוכנת הצ'יטוט Mirc עם המדריך שהיה בצפון + עדכונים מאיזה אתר מרכזי. בתיאוריה, המדריך אמור לשבת ולשלוח מידע על עמק החולה ולינקים למחקר, בתכל'ס, הוא התחבר בדיוק פעמיים כל אותה שנה, למשך חצי שעה, ואין לי מושג במה השיחה הזו תרמה לפרוייקט. על כל פנים, מינה, המורה לביולוגיה, הבינה באינטרנט אפילו פחות יותר משהיא הבינה בביולוגיה. היא מאלו שהיו צריכות 10 דקות להבין איפה הכפתור להדליק את המחשב. היה ברור שהיא הייתה צריכה מישהו שמבין עניין במחשבים שיוכל לעזור לה. היה ברור שהמישהו הזה היה צריך להבין מחשבים ואינטרנט ממש טוב. ממש ממש טוב. ולבלוט. לבלוט בצורה ברורה. אמנם מעולם לא גלשתי באינטרנט, לא ידעתי מה זה לכל הרוחות אימייל, ואיך מפעילים את מירק, אבל ידעתי הרבה במחשבים, ולא בזבזתי זמן. אחרי שמינה בחרה בי לעזור לה מכל הכיתה
(מדלג קצת על עניינים טריויאליים) טוב, מפה הכל היה הרבהה יותר פשוט. הבהרתי למינה שהמנחה דורש הרבה הרבה זמן. ללא ספק, אני אאלץ להיות מוכן להקריב זמן משיעורים ומקצועות אחרים בשביל לגשת לאינטרנט. מה לא עושים בשביל פרוייקט בביולוגיה. מינה ממש התרשמה מההתלהבות שלי בקשר לפרוייקט. ואני, עם מפתח בידי לחדר הקסמים, כולו שלי, 3 שעות ביום, כל יום, בבי"ס, עם אינטרנט למשך חודשיים, פשוט הרגשתי וואו. חקרתי את כלללל אותם כתובות לאתרים ששמרתי, הורדתי תוכנות, צ'וטטתי עם אנשים מרתקים, אפילו דבק בי הניק הראשון והמיוחד שלי בעקבות השיחות הראשונות שלי במירק. זה היה ממש קורס מזורז ומרתק בגלישה באינטרנט, ולא היה רגע דל ומשעמם. אולי גם בגלל שידעתי מה אני מחפש, וזה מאוד עניין אותי. הייתי במצברוח לחקור. עברו חודשיים, סוף שנה. הפרוייקט תם, והמפתח כבר לא היה שלי, ועם הזמן בנו חדרי מחשבים אחרים, ושמו לי גם אינטרנט בבית (סרפרי, נוסטלגיה...). וכשסרפרי נפלה, עברנו לבזקנט. וכשבזקנט נהיה יקר, אשכרה שמנו אינטרנט קבוע. וזה הפך לחלק ממני, עוד פן באישיות שלי, שנותן לי עומק ונותן לי ללמוד דברים חדשים ולחקור דברים שמעניינים אותי. ואת אותם צעדים הראשונים באינטרנט אני לא אשכח. יש להם מראה ברור, ניחוח, תחושה מסויימת. הזכרון הזה בנוי להשאר

וטוב שכך. אגב, לא הרחבתי בסוף ביולוגיה, וסיימתי עם ציון פנימי די רע. הפרוייקט היה כישלון מוחלט ומינה הוחלפה במורה מחליפה שגם אותה החליפה מורה מחליפה. מגמת ביולוגיה בבית הספר שלנו די קרסה לכל כיוון אפשרי, בודדים מאוד מאוד מהכיתה שלי הרחיבו בסוף ביולוגיה, וגם אח"כ נדפקו בציון הסופי. הדברים שאתה עושה בשביל סקרנות

ו2 קלישאות רלוונטיות נוספות לסיום הפוסט הארוך הזה: סקרנות הרגה את החתול ואל תתן לחתול לשמור על הצלחת