חודש תשיעי הנה באת...

שירהד1

Member
מנהל
טוב, בגיל 23...איפה הייתי ואיפה להיות אמא...

ממש ממש לא הייתי בקטע. אפילו עוד לא היה לי חבר
. בעלי היה החבר הראשון שלי והיכרתי אותו בגיל 26
.
כל אחת והקצב שלה. כל אחת והסביבה שבה היא חיה וגדלה. גם לזה יש דרך כלל השפעה.

הדברים שתיארת על הבנות- אני מאוד מתחברת לזה. ככל שהם גדלים יותר, כך הצרכים שלהם דווקא עולים. ואני כמובן מדברת על הצרכים הרגשיים, החברתיים והקוגניטיביים. צריך להשקיע בכל אחד מהם המון, לפתח, לשוחח, להכיר, לעודד, ללמד, לעזור, לתמוך...המון עבודה. כל ילד הוא ייחודי. כל ילד זקוק לתשומת לב מירבית.
ולכן, ככל שיש יותר ילדים, העומס הוא גדול יותר- גם בהיבט הרגשי, כי אנחנו צריכות לחלק עצמינו בין יותר גורמים.
צריך ללמוד איך לעשות זאת בצורה הטובה ביותר כדי לתת לכל אחד מהם לפי צרכיו הוא. לא פשוט בכלל בכלל. בוודאי לא כאשר אנחנו גם עובדות ודואגות לבית...
בדרך, אנחנו בדרך כלל גם שוכחות את עצמינו בתהליך הזה המורכב של שילוב בין קריירה לאימהות (ומנהלות שני פורומים
), וצריכות להזכיר לעצמינו שגם לנו יש צרכים וגם לנו מגיע שיתייחסו אלינו ולמה שאנחנו זקוקות.
נכון, בפורום הזה אכן מדובר על צרות של עשירות, אבל בכל זאת...לא פשוט.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
למעלה