אגלה את אוזנך
בעשרת הדברות ישנן בין השאר 3 צמצוות "לא תעשה": "לא תרצח", "לא תנאף" ולא תגנוב". ברור, שאסור לרצוח, אסור לגנוב ואסור לנאוף נכון?! אכשיו הבה נבדוקה: מחלל שבת דינו בסקילה. כיצד יכול ביה"ד להפר את מצוות התורה? התשובה היא: אם בודקים בטעמי המקרא, מוצאים, שהמילים הללו מוטעמות בשתי צורות: האחת - בטעם התחתון, שבו מוטעמים המלים "לא תרצח, לא תנאף" ב"מירכא טפחא, מונח אתנחתא" (מאריך טרחא, שופר הולך אתנח) ו"לא תגנוב" ב"מונח (שופר הולך) זקף" ואז אנו מפרשים את הדברים כפשוטם. אפשרות שנייה היא בטעם העליון (כך קוראים הספרדים הן בפרשת "יתרו" והן בחג השבועות) ואז כל דיבר ייחשב לפסוק שלם וההטעמה בו תהיה "טפחא (טרחא) סוף פסוק". מה משנה לנו טעם הקריאה? ה"מנחת שי" בשם ה"זהר" הקדוש מבאר, שאלמלא 2 צורות ההתאמה, לא הייתי יודע, מנין רשות לבי"ד להרוג. עכשיו, שהמלה "לא" מוטעמת גם בטעם מפסיק, דורשים זאת להיתר לבי"ד להרוג במקרה הצורך. ומה לגבי "לא תנאף"? אלמלא הטעם המפסיק, לא הייתי יודע, מנין ההיתר לבעל לבוא על אשתו. עכשיו, שהמלה "לא" בטעם מפסיק, אני יודע, שבמקום מצווה, מותר. ומה לגבי "לא תגנוב"? האם יש מציאות, שמותר לגנוב?! כן, משיב ה"זוהר": "בגונב דעת רבו באורייתא". אם הרב'ה חושב, שהתלמיד שלו שיחק ב"שח מט" בה בשעה, שלמעשה התלמיד דווקא עסק בתורה, אין הוא חייב לגלות לרב'ה שלו. זוהי גניבת דעת, המותרת ע"פ ה"זוהר". עכשיו את מבינה, מה זה "לא"?
כששר האוצר פנחס ספיר אמר "לא! אני אומר לכם, שלא יהיה... פיחות!" אתם מבינים, מה הוא אמר? באותו ערב היה פיחות של 10% בשער השקל.
