daydream believer
New member
חודש אחרי הפרידה........
אז למרות שקשה ואני מתה להתקשר אליו לשמוע אותו ולהגיד לו שאני עדיין חושבת עליו, אני לא עושה את זה... אפילו לא מתקשרת מחסום... גם זה לא מגיע לו. שבועיים ראשונים - דיכאון!!!!! התקופה הכי קשה בחיי... לא לקבל את ההודעה של הבוקר טוב, לא לדבר בטלפון שעתיים לפני השינה, לא לראות אותו בסופש"ים, לא לשמוע אותו שר לי בזיוף גדול ולצחוק עליו... היה קשה אבל לאט לאט התחיל לעבור.... בשבועיים האחרונים החלטתי שזהו.. אני מתחילה לדאוג לעצמי, אף אחד לא יגרום לי להרגיש ככה ובייחוד לא הוא, שכ"כ פגע בי. תמיד אהבתי לצאת למסיבות ולהנות... הייתי מחכה כל השבוע ליום שישי רק בשביל זה.. עכשיו אני ממש מרגישה שהתחלתי לחיות ולהנות.. 3-4 מסיבות בשבוע, וודקה רד בול, בנים, אחרי כל מסיבה, מחכה לפעם הבאה.. פשוט כיף לי וטוב לי.... אבל מה... אני שותה יותר מבד"כ, וכל בחור שאני מכירה אני מספרת לו על **** המניאק ועל כמה שאני לא סומכת על אף אחד... ואחרי כל יציאה כזאת אני פשוט שוקעת בדכאון... למה אני לא מפסיקה לחשוב עליו, למה כולם צריכים לדעת מי זה ****, ומה הוא עשה לי... ולמה אני צריכה לשתות בכל יציאה בשביל להנות.......? (אני רק חזרתי מחודש בתאילנד וכל יום הייתי במסיבות... ואולי מתוך החודש הזה שתיתי ב-4 לילות סה"כ).. למה השינוי הזה.? אני לא הייתי ככה, תמיד הייתי בחורה שמחה ומאושרת בחלקה.. למה האושר שלי תלוי בבנאדם ההזוי, השקרן, הצבוע הזה?? אוווווווף אני מתה לחזור לתקופה הקודמת, הטובה יותר...
אז למרות שקשה ואני מתה להתקשר אליו לשמוע אותו ולהגיד לו שאני עדיין חושבת עליו, אני לא עושה את זה... אפילו לא מתקשרת מחסום... גם זה לא מגיע לו. שבועיים ראשונים - דיכאון!!!!! התקופה הכי קשה בחיי... לא לקבל את ההודעה של הבוקר טוב, לא לדבר בטלפון שעתיים לפני השינה, לא לראות אותו בסופש"ים, לא לשמוע אותו שר לי בזיוף גדול ולצחוק עליו... היה קשה אבל לאט לאט התחיל לעבור.... בשבועיים האחרונים החלטתי שזהו.. אני מתחילה לדאוג לעצמי, אף אחד לא יגרום לי להרגיש ככה ובייחוד לא הוא, שכ"כ פגע בי. תמיד אהבתי לצאת למסיבות ולהנות... הייתי מחכה כל השבוע ליום שישי רק בשביל זה.. עכשיו אני ממש מרגישה שהתחלתי לחיות ולהנות.. 3-4 מסיבות בשבוע, וודקה רד בול, בנים, אחרי כל מסיבה, מחכה לפעם הבאה.. פשוט כיף לי וטוב לי.... אבל מה... אני שותה יותר מבד"כ, וכל בחור שאני מכירה אני מספרת לו על **** המניאק ועל כמה שאני לא סומכת על אף אחד... ואחרי כל יציאה כזאת אני פשוט שוקעת בדכאון... למה אני לא מפסיקה לחשוב עליו, למה כולם צריכים לדעת מי זה ****, ומה הוא עשה לי... ולמה אני צריכה לשתות בכל יציאה בשביל להנות.......? (אני רק חזרתי מחודש בתאילנד וכל יום הייתי במסיבות... ואולי מתוך החודש הזה שתיתי ב-4 לילות סה"כ).. למה השינוי הזה.? אני לא הייתי ככה, תמיד הייתי בחורה שמחה ומאושרת בחלקה.. למה האושר שלי תלוי בבנאדם ההזוי, השקרן, הצבוע הזה?? אוווווווף אני מתה לחזור לתקופה הקודמת, הטובה יותר...