חודשיים בלעדייך לירזי

[עדי ולירז]

חודשיים בלעדייך לירזי

חודשיים עברו לירזי חודשיים שלמים... באמת את לא חוזרת באמת את כבר לא פה.. והכאב שוב מנצח, ולהמשיך כרגיל נראה לי ההצגה הכי גדולה שאני יכולה להשתתף בה עכשיו. בא לי שנארגן עוד פעם מזוודות ונטוס שוב ללוס אנגלס... ונמשיך לכייף שם, באותו בית קטן ששכרנו שם, ושניזור נלך ללמוד כמו שתככננו... למה לעזאזל חזרתי איתך כשאת שם בתא מטען עטופה... למה חזרתי איתך ישר ללויה? למה לירז? מה אני יכולה לעשות שתחזרי? מההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה?

 

[אחשל]

ה"הצגה" חייבת להימשך...

כך לפחות אומרת הקלישאה. חודשיים אחרי זה אך טבעי שחיי השיגרה ייראו כהצגה, כמסך דקיק שמסתיר מאחוריו כאב עצום. אבל למשחק ב"הצגה" ישסיבה ומטרה, שכן עם הזמן, ה"משחק" יהפך להרגל, וחיי השיגרה יהכו לנסבלים יותר, למרות הכאב והצער. זה מה שמאפשר לנו להמשיך למרות הכל...

ניר