כבודו אכן מסוגל לחשיבה עצמאית
ודורש גם במקומות בהם הרבנים אומרים "די" או "כי כך רצה האל". ההבדל בינינו הוא פשוט. אתה מתייחס למקרא כאל חיבור אלוהי, אני מתייחס אליו כחיבור אנושי. את הציטוט של אחד העם שהבאת אינני מכיר ולאחר התעסקות של יום שלם באקדמיה אין לי כל כוונה ליותר מלרפרף עליו כדי לראות שאינו תואם למטרותי. גם חוקרים דתיים בעלי ראיה מדעית מבינים כי המקרא שיש בידינו כיום, הועתק, תוקן, צונזר, שונה והשתנה מאות, אם לא אלפי פעמים, גם עד זמנם של הדרשנים של רבא והתוספתא - שמתוארכים לסביבות המאה ה 2 - 3 לספירה. כשמגיעים לחקר המקרא מתוך ראיה ריאליסטית, מבינים אותו יותר טוב. גם את המסרים שבו, גם את ההיסטוריה שהוא מחביא (לעיתים בצורה מאוד מתוחכמת). להגיד ששתלו במוחי רעיונות, חוקרים למיניהם זה קצת מוגזם - הם רק לימדו אותי לבקר בעין פקוחה את מה שמערכת החינוך נטעה בי. לבקר את המיתוסים על היציאה ממצרים, בריאת עולם, מסעות האבות. וזו הביקורת שאדם שאינו מאמין חזק מספיק לא יעז לעסוק בה... כי רק כשאמונתך חזקה כסלע, אתה יכול להסתכל מבחוץ ולבקר את המקור עליה היא מסתמכת.