חוגג שנה בפורום!

[gooligay]

חוגג שנה בפורום!

לפני שלושה ימים בדיוק חגגתי שנה בפורום (6.12.2006). הפורום הזה היה הקשר הראשוני ביותר שלי עם כל מה שקשור ל"קהילה" ובכלל להומוסקסואלים. הכרתי פה אנשים מדהימים וגם את החבר הראשון (והיחיד שהיה) שלי, תמיד הרגשתי פה בנוח ואני מאוד שמח שהצטרפתי לפה. בתחילה הצטרפתי לכאן רק כדי לחפש מישהו מבית הספר שלי שהייתי מאוד מאוד דלוק עליו, לאחר כחצי שנה שהייתי "מאוהב" בו שאלתי אותו אם הוא ירצה לצאת איתי והתברר שהוא לא הומו (או לפחות כך הוא טען). בכל מקרה, בזכותו מצאתי את הפורום, הפורום שהיווה בשבילי קצת בריחה מהחיים - בריחה מהריבים המשפחתיים ובכלל מהלחץ בשנה האחרונה. זו בהחלט הייתה השנה הכי מלאה, מהירה ולחוצה בחיים שלי. שנה ראשונה בתיכון, שנה ראשונה של הדרכה, נשיקה ראשונה, איבוד הבתולים, התאהבות ראשונה, חבר ראשון, הצטרפות ללהקת נוער, שבירת לב ראשונה, הצטרפות למגמת מחול ולמחול בכלל, יציאה מהארון, ריבים לא פוסקים עם אמא, בגרויות ראשונות וכו' - אלה רק הדברים שעכשיו חשבתי עליהם. זו הייתה השנה שהכי הרבה התפתחתי בה עד שכיום אני בהחלט מרוצה מהאדם שהפכתי להיות (למרות שחוסר הביטחון והשנאה העצמית עדיין מופיעים). למדתי על עצמי כל כך הרבה ואנשים אחרים עזרו לי ללמוד על עצמי דברים שבכלל לא ציפתי או תיארתי לעצמי שקשורים אלי. ודוגרי הפכתי לאדם בוגר, שלם ובעצם אחלה של אדם! אומרים שבשנים האחרונות הפורום הולך ונעשה פחות ופחות תומך, פחות ופחות חם ומועיל. גם אני נחשפתי לזה וגם אני לצערי זנחתי לתקופות את הפורום בגלל לחץ של לימודים, חוגים וכו'. אני חושב שגם כיום כל מי שיצטרף לפורום יקבל תמיכה ויחס חם ואני רק מקווה שביחד נצליח לבנות מחדש את מה שהבוגרים יותר אומרים שאבד. בכל מקרה, אני פה תמיד בשבילכם, בבלוג, במסנג'ר או בכל דרך לגיטימית אחרת... אני מקווה שאני אזכה לעוד שנה אדירה כזאת איתכם ובכלל. אני מאוד רוצה שנה הבאה לחזור ולכתוב הודעה כזאת במלאות שנתיים להצטרפותי. עד אז, נפגש במפג"צים (כן אני מגיע בחנוכה), באירועים אחרים או שנדבר פה. הרבה הצלחה לכולם ושנה נפלאה!

 

[gooligay]

אני (לא רק) הומו! רשומה חדשה וחשובה

נראה לי שמאז יציאתי מהארון האיזון בהחלט הופר. מצד אחד לא ציפתי לכאלה תגובות חמות וקבלה מוחלטת של השכבה והחברים ומאידך באיזשהו מקום הפכתי להיות לרק הומו, הרחקתי מעלי חברים שנחשבו טובים עד אז ובעצם הפסקתי לדבר על כל דבר שלא קשור להיותי הומו. הרקע: את יציאתי מהארון התחלתי כמעט לפני שנה, סיפרתי לידידה הטובה ביותר ואחרי שקיבלתי את תגובתה החמה קיבלתי את האומץ והלגיטמיות להמשיך ולצאת מהארון בפני אנשים. לאחר מכן, סיפרתי למספר חברים, ידידים ובני משפחה שבאופן כמעט גורף תמכו והיו מאוד ליברלים לעניין. לאחר כמה שבועות, במוצאי שבת התחילה שיחה די הזויה עם אמא מצד אחד היו בשיחה הזאת דברים רבים שאנחנו לא נוהגים בדרך כלל לדבר עליהם ביום יום ומאידך השיחה הזאת נעשתה בעמידה בטונים שלא יבישו ויכוח משפחתי. בכל מקרה, כבר מספר שבועות ואף חודשים לפני כן חשבתי לספר להורים ואף התחלתי להכין אותם ואת עצמי לקראת היציאה הזאת שהייתה אמורה לעשות בדרך מיוחדת ונוגעת. באמצע השיחה פשוט הגענו לעניין ויצאתי בפניה מהארון, מה שגרם בלי החלטתי ליציאה מהארון בפני כל המשפחה הקרובה והיותר רחוקה. ריבים והתלקחויות פה ושם אבל סך הכל הרבה שקט, עבר בשלום. ההורים אמרו שהם אוהבים אותי בכל מקרה אבל שאני אקח את הזמן לחשוב על זה לפני שאתקבע. לאחר מכן יצאתי מהארון בפני מספר חברים נוסף ואמרתי לכולם שזה אינו סוד כך שיום אחרי כן כל השכבה, בעצם כל הבית ספר (משמע 2000 תלמידים) ידע. קיבלתי תגובות כמו "איזה אומץ", "אנחנו איתך" חיבוקים ונשיקות ואפשר להגיד שהרבה חום ואהבה מכולם. ככל שעבר הזמן הויכוחים עם אמא ואבא פחתו ונרגעו אך הדיבורים בשכבה רק הלכו וגברו. פתאום בנות מתחילות לתחקר אותי כמה זמן אני בקטע, אם היה לי חבר, אם אני בתול ואם סיפרתי להורים, ואני כמובן שקצת נבוך אבל מספר כל מה שאני חושב שראוי שאותה אחת תדע. ככל שגברו התיחקורים כך הלכתי ונעשיתי פחות ופחות נבוך ויצא שזה נעשה כדרך קבע. פתאום בכל ויכוח היה אפשר להכניס את הנושא החם, פתאום יש תמיד נושא שיחה טוב לדבר עליו כשאני בסביבה (ולא מאחורי גבי אלא איתי ובשיא החביבות), פתאום אני מספר בדיחות נורא מצחיקות על עצמי ובכלל על הומואים ואנשים אחרים מספרים עלי (כמובן שבצחוק ועם לגיטימציה ממני) והנה פתאום להיות הומו זה נורא כייף - מקבלים הרבה תשומת לב וגם תמיד יש על מה לדבר. הייתי בטוח שבשלב מסויים זה פשוט יפסק, יום אחד אולי זה כבר יהיה ברור ולגיטימי ולא כזה עניין. אבל מרוב חוסר הומופוביה המצב נעשה מוזר משהו כמו גיי פרנדליות שמגיעה לרמות של יותר מדי. עם הזמן גם שינתי את מעגל החברים שלי, משהו שרציתי לעשות כבר זמן מה ועכשיו כשהיה לי את הנושא החם הזה והתעניינות כל כך גדולה הכרתי הרבה אנשים חדשים ותמיד היה לנו נושא שיחה וסקרנות לדבר ביחד. אני מוצא את עצמי מחמיא לבנות על בגדיהן, מעיר הערות על לבוש ומראה. מקטלג אנשים ומתייחס הרבה יותר מדי מראה חיצוני ואולי בעיקר נעשה רק ומאוד הומו. דברים שלא היה לי אומץ לעשות לפני היציאה מהארון ודברים שלא חשבתי שאי פעם אעשה, קיבלו כעת לגיטימציה ונעשו בצורה כמעט טבעית ותמיד מוזכרת באופן כזה או אחר את העובדה הקטנה על האוריינטציה המינית הקצת שונה שלי. הנה אני הופך למה שהחברה רצתה שאהפוך - "ההומו השכבתי" או ש"חברן הטוב של הבנות". בשלב מסויים, לא היה אכפת לי. כעת היו לי חברים יותר טובים והכרתי הרבה אנשים נחמדים שנעים לי יותר להיות איתם. תמיד אני מוקף בחברים ותמיד יש לי על מה לדבר ועם מי, מאידך מבפנים אני ממש נשבר אני הופך לנטול חוט שדרה ונטול אישיות, כל מה שאני הוא הומו. אני מחצין את זה וקבל את הלגיטימציה כל הזמן שזה טוב וטוב עוד יורת ללכת עם שלט שאומר את זה. ברגע זה אני אומר שמאסתי בעניין. אני זועק שאני לא רק הומו, רחוק מכך. תמיד הייתי אדם מעניין ושופע עם הרבה תחומי עניין ונושאי שיחה ופתאום מכשהפכתי להומו זהו הנושא היחידי שאני מדבר עליו. מצדי להחזיר את הגלגל לאחור, או להבהיר עכשיו אחת ולתמיד אני לא רק הומו אלא הרבה מעבר לכך. ואולי זו בעיה של כל ה"קהילה" שלנו. בעצם כולנו כל הזמן מיחצנים את האוריינטציה המינית שלנו והיחצנות הזו מגיעה לשיאה במצעד הגאווה. בתחילת דרכו המצעד נועד לשיוויון זכויות וגם כיום מוזכר משהו כזה אבל פחות ופחות שלטים ופוליטיקה יש במצעד ויותר ויותר תחתונים וחשפנות, ובכלל מי שמע במאה ה - 21 שנעשה מצעד פוליטי, לשם כך יש לנו כנסת, לא?! יש לנו הומואים מוצהרים בכנסת שהם האמורים להציע חוקים וכל הזמן לדחוף את נושא השיוויון. חלקנו באמת באים למצעד במטרה לזעוק על מצב ההומואים, הלסביות, הבי והטראנס בישראל, להראות לכולם שאנחנו כאן ואסור לשכוח אותנו אבל במקום כלשהו אנחנו גורמים לאנשים להגעל מאיתנו ולהדחות מה"קהילה". בדיוק כמו שאחרי היציאה שלי מהארון הפכתי ל"רק הומו" ואנשים העירו לי כל הזמן על זה ואמרו שאין להם בעיה עם זה שאני הומו אבל יש להם בעיה עם היחצנות, כך בדיוק לגבי המצעד - אנשים נגעלים מאיתנו ואנחנו רק גורמים לשילוב שאנחנו רוצים להפוך לדחייה. ובעצם על איזה שילוב אנחנו מדברים כשאנחנו עורכים טקסים מוזרים ומכנים את עצמנו כ"קהילה", אנחנו לא רוצים להשתלב באמת עם אף אחד, אנו אפילו נהנים מהיחס גם החם וגם הקר שאנחנו מקבלים ונהנים להחצין את עצמנו. אנחנו הופכים ללא יותר מקבוצת חסרי אופי שכתוב להם על המצח "אני הומו". אז צאו מהבועה, זו אינה המטרה ובטח שלא הדרך, אם אנחנו רוצים להשתלב אנחנו נגרום לאנשים לקבל אותנו ולא ננהג בבדלנות ובהסתייגות ובטח שלא בגינונים מטופשים ובטקסים מבדילים. אני וכולנו רוצים לחיות כשווי זכויות לסטרייטים במדינתנו הדמוקרטית אז בואו נהפוך לאנשים שווים בעלי אוריינטציה מינית שונה ולא לאנשים שונים שהם רק אוריינטציה מינית שונה. זה הבלוג שלי - אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=gooligay

 

[etieti1]

מזל טוב!!!../images/Emo140.gif

חחח אני פחות משנה

חח היי אני אתי בת 16 מסין:[email protected]

 

[James Hammerton]

../images/Emo49.gif

אני חושב שאחת הסיבות שאנשים מרגישים שהפורום נעשה פחות תומך היא שאנשים מתחלפים ומשתנים עם הזמן (גם מתבגרים), ולכן הם יכולים להתעורר יום אחד ולראות שהפורום השתנה משום שהגיע "דור חדש" של גולשים. זה טבעי אני חושב.. אני חושב שהפורום עדיין נותן יחס תומך, לפחות אני משתדל לתת

 

[tuphr88]

הי ממצב?

אני מקווה שתחגוג גם שנתים בפורום אני חושב שעברת ממש מלא השנה. אופיר