חובות צריך להחזיר!
.
הבהרה:
אין בסיפור שלהלן בכדי לעודד אלימות, ניצול או כפייה בכל צורה שהיא.
הסיפור הוא דמיוני לחלוטין שנועד להנאת הקוראים ואין לייחס לו שום משמעות אחרת.
תהנו...
היא היתה מעדיפה להיות עכשיו בחזרה בבסיס, גם אם זה אומר להיות בתורנות שמירה.
אבל אמא שלה חולה, מרותקת למיטה...ואין ברירה.
אבא שלה כבר מזמן לא בין החיים.
אחיה הגדול? הצחקתם אותה...
הוא עבר לדרום, ואותו זה בכלל לא מעניין.
המקרר ריק וצריך לללכת למכולת השכונתית.
זה אומר לפגוש את דוידי.
היא אף פעם לא סבלה אותו.
תמיד עם הגופיה המוכתמת שלו, ריח הזיעה שנוטף ממנו והחיוך שחושף שניים צהובות מעישון.
אוףףף....
אבל אין לה ברירה.
היא מחפשת בשידת המיטה של אמה.
השידה עמוסת תרופות והיא מגששת, מוצאת שטר של 20 ש"ח וכמה מטבעות.
קיצבת הביטוח לאומי עדיין לא נכנסה..והיא תיאלץ להסתפק בזה.
מכסימום היא תרשום על החשבון.
אצל דוידי אין בעיה לקנות בהקפה.
"אוהו...שלום לך" מקדם אותה דוידי בכניסתה למכולת.
היא מחייכת אליו חיוך מאולץ בחזרה.
הוא עדיין בגופיה ..נראה שילבש אותה לנצח
"וואי..איך גדלת.נהיית פרח" הוא אומר לה.
היא מתחמקת ממנו ופוסעת אל בין המדפים.
לחם..חלב, גבינה..ירקות..
היא אוספת את המצרכים, מכניסה אותם לסל ועושה דרכה אל הקופה.
דוידי שם...ממתין לה.
"הכל ביחד 65 שקלים" הוא אומר לה.
הכסף לא יספיק...אבל היא כבר ידעה את זה.
"אתה יכול לרשום?" היא מבקשת בלחש.
"מצטער חמודה...אי אפשר..החוב של אמא כבר מעל 2000 שקל" הוא עונה.
"אם לא יכולה לשלם...תחזירי..." הוא ממשיך.
היא נבוכה..לא יודעת איפה לקבור את עצמה...מרגישה בלחלוחית מצטברת בקצה עיניה.
"בחייך...דוידי...תעשה טובה" היא מוצאת עצמה מתקרבת אליו...מתחננת.
דוידי נשען לאחור על הכסא..מביט בה..
היא רואה את העיניים שלו סוקרות אותה מכף רגל ועד ראש.
מבטו מעביר בגופה תחושת צריבה.
עיניו מתרוצצות ימינה ושמאלה, לשונו מלקקת את שפתיו.
"אמממ..אולי נגיע להסדר..." הוא אומר לה.
הוא קם מכסאו עוקף את הדלפק ונעמד מאחריה.
ידו נשלחת לפנים, אוספת את המצרכים מהדלפק..ומכניסה אותם אל הסל שלה.
גופו נדבק אליה, אך היא לא מסוגלת לזוז..
"מנשה!!!!!!!!!!! " הוא שואג בקול.
דמות שמנמנה של נער, מגיחה מבין המדפים.
מנשה, הבן של דוידי, הוא העתק מינאטורי של אביו.
"שב בקופה, עד שאני אחזור..." הוא מורה לו.
הנער מתיישב בחוסר רצון מופגן...אך לא מעז לסרב לאביו.
דוידי, אוחז בידה, מושך אותה אחריו.
"בואי...ניתן לך עוד כמה דברים לקחת הביתה"
היא נגררת אחריו אל המחסן בחלקה האחורי של החנות.
דוידי הודף אותה פנימה, נועל אחריו את הדלת.
היא יודעת מה הוא רוצה ממנה.
"תצאי מפה עכשיו !" היא שומעת קול מהדהד בראשה.
דמותה של אמה עולה מול פניה, וגופה אינו נשמע לה.
היא נטועה במקומה...ממתינה.
דוידי נשען לאחור על הדלת..מתבונן בה..
"אוףף...כמה שאת יפה..." הוא אומר.
"אני רוצה לראות..."תראי לי"
היא משפילה את מבטה לרצפה, לא זזה במקומה.
"תראי לי!" הוא גוער בה.
"תראי לי, או שאין לך ולאמא שלך מה לבוא לפה יותר"
היא מושכת את חולצת הטריקו מעליה..
"תמשיכי...עוד" הוא מצווה.
היא מהססת...
"נו....אין לי את כל היום" הוא גוער בה.
ידיה נשלחות מטה, הודפות את החצאית הפרחונית אל הרצפה.
היא נותרת בחזיה ותחתונים...רועדת...
היא מרימה את עיניה.
דוידי מתנשם..החזה שלו עולה ויורד בכבדות.
ידו אוחזת בין חלציו ועיניו סוקרות אותה..
בשני צעדים מהירים הוא ניגש אליה.
ידו אוחזת בשיערה והוא מושך את ראשה לאחור, מנסה להדביק לה נשיקה.
היא מסובבת את ראשה בתיעוב, מרגישה את לשונו מותירה פס רטוב על לחיה.
ידו השניה מונחת על שדה..מועכת.
"אוחחחח....איזה מותק את..." הוא נאנק. "איזה גוף..."
ידו מרפה משיערה ואוחזת בישבנה, מהדק אותה אליו.
ריח הזיעה החמוץ שלו מכה בנחיריה.
גופו השמנוני מועך אותה..נצמד..
הידיים שלו עוברות על כל גופה בהתרגשות.
הוא מושך את חזיית התחרה הלבנה שלה מעלה חושף את שדיה.
פיו מסתער קדימה...יונק..נושך.
היא פולטת אנקת כאב קלה..
ידו נשלחת מטה חודרת במהירות אל מתחת לתחתוניה.
הוא מגלה שהיא חלקה ונעצר...מופתע.
מבטו נעוץ בה בפליאה.
"תו..תו..רידי..." הוא מגמגם.
ניכר בו שהוא אחוז התרגשות.
היא מתכופפת מושכת את התחתונים מטה מעבר לברכיה.
"מספיק !" הוא פוקד.
הוא מושך אותה מעלה, מותיר אותה זקופה, תחתוניה מסביב לקרסוליה.
ידו נשלחת אל בין רגליה, עוטפת את ערוותה.
אצבעותיו המיובלות והגסות צובטות את בשרה הרך.
הוא מגשש אחר הפתח מנסה להחדיר אצבעו פנימה.
"דיי....מספיק...." היא הודפת אותו.
"אני לא מוכנה..אאא...אני בתולה.." היא אומרת לו.
דוידי נסוג לאחור.
"בתולה..מה? " הוא מסנן..
הוא פותח את כפתורי מכנסיו, שולף את איברו החוצה.
זו הפעם הראשונה שהיא רואה איבר של גבר..ככה..במציאות.
הוא נוטל את ידה, מניח אותה על איברו.
"תרגישי מה את עושה לי....אוחחח..."
הוא מנחה אותה עכשיו.
"כן..ככה..תחזיקי אותו"
תזיזי את היד..למעלה..למטה.."
היא מניעה את ידה כפי שהוא מורה לה..מסרבת להביט מטה.
דוידי דוחק את אגנו כנגד ידה..
"עוד...חזק יותר...תמשיכי..."
הוא אוחז בכתפיה ותנועות גופו מטלטלות את גופה..
הוא דוחף אותה מטה...מאלץ אותה לכרוע על ברכיה.
ראשה נמצא כעת מול איברו.
"תפתחי את הפה..."
איברו חודר מעט אל פיה..
טעם חמצמץ ומלוח הולם בלשונה..
היא משתנקת..תחושת גועל מציפה אותה.
"יופי...עוד קצת..." גונח דוידי.
איברו ממלא כעת את פיה והיא נחנקת..
היא נאנקת..מתאמצת לנשום.
דוידי מפרש את זה כגניחות הנאה..
"אוהבת את זה...הא זונה?...אל תדאגי..דוידי ילמד אותך הכל..."
דיו אוחזות בראשה מניעות אותו על איברו.
"תמצצי...חזק..."
היא נטולת כח כעת ומצייתת באופן עיוור.
שפתיה מתהדקות על איברו...יונקות.
"אחח...כככה...זה טוב..."
תנועותיו הופכות מהירות יותר, חזקות יותר.
היא מרגישה את איברו הולם בדפנות גרונה.
לפתע הוא נעצר...ופולט זעקה חנוקה.
נוזל סמיך ממלא את פיה וגרונה...
היא מנסה לברוח, אך ידיו לופתות בראשה בחזקה.
הוא נועץ את איברו בפיה במס' תנועות קצרות נוספות ואז מושך עצמו החוצה..
היא משתעלת..נחנקת..
יורקת את הנוזל המר החוצה מפיה.
היא נעמדת, מביטה בדוידי המתתרחק לאחור.
הוא מנגב את איברו בשולי הגופיה, דוחק אותו חזרה לתוך המכנס.
במבט מושפל היא מושכת עליה את התחתונים ומסדרת את החזיה.
דוידי אוסף את חולצת הטריקו והחצאית מהרצפה ומגיש לה אותם.
היא חוטפת אותם במהירות וממהרת ללבוש אותם חזרה.
ברגליים כושלות היא אוספת את סל הקניות ופונה אל עבר דלת המחסן הנעולה..
"חכי רגע..." אומר דוידי.
היא מסתובבת אליו.
הוא לוקח את הסל מידה וניגש אל המדפים.
הוא ממלא את הסל במצרכים נוספים
קמח..סוכר..עוגיות...תה...
הוא מגיש לה את הסל המלא ופותח את דלת המחסן.
היא פונה לצאת אך ידו על כתפה.מסובבת אותה אליו.
"את בסדר..הרווחת את זה" הוא אומר לה.
"תראי...בקשר לחוב של אמא...." הוא אומר ולא ממשיך.
הוא לא צריך.
היא כבר מבינה..
"אני אבוא גם מחר" היא שומעת עצמה עונה לו.."נסדיר את זה...."
.
הבהרה:
אין בסיפור שלהלן בכדי לעודד אלימות, ניצול או כפייה בכל צורה שהיא.
הסיפור הוא דמיוני לחלוטין שנועד להנאת הקוראים ואין לייחס לו שום משמעות אחרת.
תהנו...
היא היתה מעדיפה להיות עכשיו בחזרה בבסיס, גם אם זה אומר להיות בתורנות שמירה.
אבל אמא שלה חולה, מרותקת למיטה...ואין ברירה.
אבא שלה כבר מזמן לא בין החיים.
אחיה הגדול? הצחקתם אותה...
הוא עבר לדרום, ואותו זה בכלל לא מעניין.
המקרר ריק וצריך לללכת למכולת השכונתית.
זה אומר לפגוש את דוידי.
היא אף פעם לא סבלה אותו.
תמיד עם הגופיה המוכתמת שלו, ריח הזיעה שנוטף ממנו והחיוך שחושף שניים צהובות מעישון.
אוףףף....
אבל אין לה ברירה.
היא מחפשת בשידת המיטה של אמה.
השידה עמוסת תרופות והיא מגששת, מוצאת שטר של 20 ש"ח וכמה מטבעות.
קיצבת הביטוח לאומי עדיין לא נכנסה..והיא תיאלץ להסתפק בזה.
מכסימום היא תרשום על החשבון.
אצל דוידי אין בעיה לקנות בהקפה.
"אוהו...שלום לך" מקדם אותה דוידי בכניסתה למכולת.
היא מחייכת אליו חיוך מאולץ בחזרה.
הוא עדיין בגופיה ..נראה שילבש אותה לנצח
"וואי..איך גדלת.נהיית פרח" הוא אומר לה.
היא מתחמקת ממנו ופוסעת אל בין המדפים.
לחם..חלב, גבינה..ירקות..
היא אוספת את המצרכים, מכניסה אותם לסל ועושה דרכה אל הקופה.
דוידי שם...ממתין לה.
"הכל ביחד 65 שקלים" הוא אומר לה.
הכסף לא יספיק...אבל היא כבר ידעה את זה.
"אתה יכול לרשום?" היא מבקשת בלחש.
"מצטער חמודה...אי אפשר..החוב של אמא כבר מעל 2000 שקל" הוא עונה.
"אם לא יכולה לשלם...תחזירי..." הוא ממשיך.
היא נבוכה..לא יודעת איפה לקבור את עצמה...מרגישה בלחלוחית מצטברת בקצה עיניה.
"בחייך...דוידי...תעשה טובה" היא מוצאת עצמה מתקרבת אליו...מתחננת.
דוידי נשען לאחור על הכסא..מביט בה..
היא רואה את העיניים שלו סוקרות אותה מכף רגל ועד ראש.
מבטו מעביר בגופה תחושת צריבה.
עיניו מתרוצצות ימינה ושמאלה, לשונו מלקקת את שפתיו.
"אמממ..אולי נגיע להסדר..." הוא אומר לה.
הוא קם מכסאו עוקף את הדלפק ונעמד מאחריה.
ידו נשלחת לפנים, אוספת את המצרכים מהדלפק..ומכניסה אותם אל הסל שלה.
גופו נדבק אליה, אך היא לא מסוגלת לזוז..
"מנשה!!!!!!!!!!! " הוא שואג בקול.
דמות שמנמנה של נער, מגיחה מבין המדפים.
מנשה, הבן של דוידי, הוא העתק מינאטורי של אביו.
"שב בקופה, עד שאני אחזור..." הוא מורה לו.
הנער מתיישב בחוסר רצון מופגן...אך לא מעז לסרב לאביו.
דוידי, אוחז בידה, מושך אותה אחריו.
"בואי...ניתן לך עוד כמה דברים לקחת הביתה"
היא נגררת אחריו אל המחסן בחלקה האחורי של החנות.
דוידי הודף אותה פנימה, נועל אחריו את הדלת.
היא יודעת מה הוא רוצה ממנה.
"תצאי מפה עכשיו !" היא שומעת קול מהדהד בראשה.
דמותה של אמה עולה מול פניה, וגופה אינו נשמע לה.
היא נטועה במקומה...ממתינה.
דוידי נשען לאחור על הדלת..מתבונן בה..
"אוףף...כמה שאת יפה..." הוא אומר.
"אני רוצה לראות..."תראי לי"
היא משפילה את מבטה לרצפה, לא זזה במקומה.
"תראי לי!" הוא גוער בה.
"תראי לי, או שאין לך ולאמא שלך מה לבוא לפה יותר"
היא מושכת את חולצת הטריקו מעליה..
"תמשיכי...עוד" הוא מצווה.
היא מהססת...
"נו....אין לי את כל היום" הוא גוער בה.
ידיה נשלחות מטה, הודפות את החצאית הפרחונית אל הרצפה.
היא נותרת בחזיה ותחתונים...רועדת...
היא מרימה את עיניה.
דוידי מתנשם..החזה שלו עולה ויורד בכבדות.
ידו אוחזת בין חלציו ועיניו סוקרות אותה..
בשני צעדים מהירים הוא ניגש אליה.
ידו אוחזת בשיערה והוא מושך את ראשה לאחור, מנסה להדביק לה נשיקה.
היא מסובבת את ראשה בתיעוב, מרגישה את לשונו מותירה פס רטוב על לחיה.
ידו השניה מונחת על שדה..מועכת.
"אוחחחח....איזה מותק את..." הוא נאנק. "איזה גוף..."
ידו מרפה משיערה ואוחזת בישבנה, מהדק אותה אליו.
ריח הזיעה החמוץ שלו מכה בנחיריה.
גופו השמנוני מועך אותה..נצמד..
הידיים שלו עוברות על כל גופה בהתרגשות.
הוא מושך את חזיית התחרה הלבנה שלה מעלה חושף את שדיה.
פיו מסתער קדימה...יונק..נושך.
היא פולטת אנקת כאב קלה..
ידו נשלחת מטה חודרת במהירות אל מתחת לתחתוניה.
הוא מגלה שהיא חלקה ונעצר...מופתע.
מבטו נעוץ בה בפליאה.
"תו..תו..רידי..." הוא מגמגם.
ניכר בו שהוא אחוז התרגשות.
היא מתכופפת מושכת את התחתונים מטה מעבר לברכיה.
"מספיק !" הוא פוקד.
הוא מושך אותה מעלה, מותיר אותה זקופה, תחתוניה מסביב לקרסוליה.
ידו נשלחת אל בין רגליה, עוטפת את ערוותה.
אצבעותיו המיובלות והגסות צובטות את בשרה הרך.
הוא מגשש אחר הפתח מנסה להחדיר אצבעו פנימה.
"דיי....מספיק...." היא הודפת אותו.
"אני לא מוכנה..אאא...אני בתולה.." היא אומרת לו.
דוידי נסוג לאחור.
"בתולה..מה? " הוא מסנן..
הוא פותח את כפתורי מכנסיו, שולף את איברו החוצה.
זו הפעם הראשונה שהיא רואה איבר של גבר..ככה..במציאות.
הוא נוטל את ידה, מניח אותה על איברו.
"תרגישי מה את עושה לי....אוחחח..."
הוא מנחה אותה עכשיו.
"כן..ככה..תחזיקי אותו"
תזיזי את היד..למעלה..למטה.."
היא מניעה את ידה כפי שהוא מורה לה..מסרבת להביט מטה.
דוידי דוחק את אגנו כנגד ידה..
"עוד...חזק יותר...תמשיכי..."
הוא אוחז בכתפיה ותנועות גופו מטלטלות את גופה..
הוא דוחף אותה מטה...מאלץ אותה לכרוע על ברכיה.
ראשה נמצא כעת מול איברו.
"תפתחי את הפה..."
איברו חודר מעט אל פיה..
טעם חמצמץ ומלוח הולם בלשונה..
היא משתנקת..תחושת גועל מציפה אותה.
"יופי...עוד קצת..." גונח דוידי.
איברו ממלא כעת את פיה והיא נחנקת..
היא נאנקת..מתאמצת לנשום.
דוידי מפרש את זה כגניחות הנאה..
"אוהבת את זה...הא זונה?...אל תדאגי..דוידי ילמד אותך הכל..."
דיו אוחזות בראשה מניעות אותו על איברו.
"תמצצי...חזק..."
היא נטולת כח כעת ומצייתת באופן עיוור.
שפתיה מתהדקות על איברו...יונקות.
"אחח...כככה...זה טוב..."
תנועותיו הופכות מהירות יותר, חזקות יותר.
היא מרגישה את איברו הולם בדפנות גרונה.
לפתע הוא נעצר...ופולט זעקה חנוקה.
נוזל סמיך ממלא את פיה וגרונה...
היא מנסה לברוח, אך ידיו לופתות בראשה בחזקה.
הוא נועץ את איברו בפיה במס' תנועות קצרות נוספות ואז מושך עצמו החוצה..
היא משתעלת..נחנקת..
יורקת את הנוזל המר החוצה מפיה.
היא נעמדת, מביטה בדוידי המתתרחק לאחור.
הוא מנגב את איברו בשולי הגופיה, דוחק אותו חזרה לתוך המכנס.
במבט מושפל היא מושכת עליה את התחתונים ומסדרת את החזיה.
דוידי אוסף את חולצת הטריקו והחצאית מהרצפה ומגיש לה אותם.
היא חוטפת אותם במהירות וממהרת ללבוש אותם חזרה.
ברגליים כושלות היא אוספת את סל הקניות ופונה אל עבר דלת המחסן הנעולה..
"חכי רגע..." אומר דוידי.
היא מסתובבת אליו.
הוא לוקח את הסל מידה וניגש אל המדפים.
הוא ממלא את הסל במצרכים נוספים
קמח..סוכר..עוגיות...תה...
הוא מגיש לה את הסל המלא ופותח את דלת המחסן.
היא פונה לצאת אך ידו על כתפה.מסובבת אותה אליו.
"את בסדר..הרווחת את זה" הוא אומר לה.
"תראי...בקשר לחוב של אמא...." הוא אומר ולא ממשיך.
הוא לא צריך.
היא כבר מבינה..
"אני אבוא גם מחר" היא שומעת עצמה עונה לו.."נסדיר את זה...."
