נכון אבל
למרות שהיום בהחלט ההיפהופ חצה את הגבולות ועושים אותו גם ילדי קולג' עשירים, רוח ההיפהופ ורוב המאסה של המוזיקה שהוא מייצר, מיועדת חזרה לרחוב. בשפה, באנרגיות, בתכנים. זה יכול להיות מחושב, כמו במקרה של - למשל - נלי, שעושה STREET שמתאים גם לילידות לבנות קטנות, וזה יכול להיות אותנטי, כמו חלק גדול מאוד מהראפרים האחרים שעובדים היום. אפילו הראפר המצליח בעולם, אמינם, למרות שהוא לבן, קם בשמם של אותם דפוקים וזרוקים. לא תמצא כמעט בכלל ראפ והיפהופ עם טקסטים של ג'וני מיטשל או להבדיל של PUNK METAL. ההיפהופ נשאר להתעסק בדרך כלל ברחוב, באדם הפשוט, בשפה היומיומית. גם טאליב, לצורך העניין, מדבר בשמם של אותם "דפוקים". וכשג'יי זי מדבר על היאכטות והיהלומים שלו, זה בהחלט ובהחלט תוצאה ישירה של העובדה שהוא מדבר כמישיצא מהגטו, ומדבר חזרה אל האחים שלו בגטו. היאכטות שלו לא מרשימות אף אחד ב- UPPER EAST SIDE.