חדש פה...

גיא101010

New member
חדש פה...

שלום חברים. אני קורא סמוי כבר זמן מה, ונראה לי שהגיע הזמן לנסות להצטרף (במידה והתקבל כאן, כמובן
)...
אני סובל כבר כשנתיים מבולמיה, ש"הודתי" בה בפני עצמי ובפני המשפחה רק לפני חצי שנה.
הבעיה הגדולה שלי היא הטיפול- אין לי אפשרות לקבל 'טיפול רשמי' בבעיה, כי העתיד שלי תלוי בזה. אני יודע שזה נשמע פרנואידי וכו', אבל אני נמצא במערכת שאין בה חסיון רפואי (זה לא כ"כ מדוייק, אבל...), והתחלת טיפול יכולה להוביל להוצאה שלי מהמערכת הזו.
התחלתי טיפול פרטי, אבל כבד עליי מבחינה כלכלית (סטודנט, בכל זאת). החלטתי שאני עושה מאמץ ומפסיק. ובאמת הצלחתי, במשך חצי שנה. מלבד 'נפילות' פה ושם שאפשר לספור על יד אחת.

באופן עקרוני אני אוהב אוכל. אני מעולם לא הצלחתי להבין מאיפה הגיעה הבעיה שלי (אולי למצוא רמזים לה, או את הדברים הברורים - אני בעודף משקל קל), אבל מה שאני יודע הוא שדפוס המחשבה היה כזה שזה פשוט נוח- אוכל מה שאתה רוצה ונהנה, ואז ... לקח לי זמן להבין כמה רע זה עושה לי. ניסיתי למצוא דרך להעלים את כל תופעות הלוואי (ואומנם הצלחתי להעלים את חלקם), אבל היום אני סובל מבעיה אחרת כנראה כתוצאה מזה. לא ברור ממש... חוץ מזה, אין הרבה גברים שסובלים מהבעיה...

זהו, זה אני. כלומר, זאת הבעיה שלי

לפני שבוע נפלתי דיי 'בגדול' מבחינתי, והחלטתי שאני צריך לעשות צעד קצת יותר רציני. לדבר עם אנשים שסובלים מבעיות דומות זה צעד ענק עבורי...

ערב נעים
 

hory0

New member
זה באמת צעד גדול..

ואתה מוזמן להיות פה, לקרוא, לכתוב ולשתף כמו שמרגיש לך בנוח!

ברוך הבא!!


אני תוהה לעצמי אם הרגשת שהדרכים שמצאת להעלים את הסימפטומים היו דרכים אמיתיות וכנות, שנוגעות בעומק ומאפשרות החלמה אמיתית, או רק פלסטר שנועד להחזיק אותך.. כי אז הוא עלול להיקרע, וכל פעם מחדש תצטרך פלסטר נוסף. וזה- עלול להיות כואב.
 

גיא101010

New member
תודה רבה!!!


פלסטר- בדיוק כמו שאמרת. אין ניסוח טוב מזה...

תודה על קבלת הפנים
 
היי גיא.

אין כאן ועדת קבלה. אתה מוזמן לכתוב לנו בכיף, ולהרגיש חלק.
חשוב לי גם להגיד לך שלמרות הסטיגמות בנושא, יש בנים רבים שסובלים מהפרעות אכילה למינהן. גם אצלנו בפורום תמצא עוד כמה חברים בנים גם אם לא רבים.

צריך אומץ כדי להודות בבעיה, ואומץ לדבר עליה. אני שמחה שאתה מעיז ועושה את זה. שמחה גם לשמוע שהיית בטיפול.
טיפול חשוב במיוחד בתהליך הזה של להבין למה אתה סובל מהפרעות אכילה, מה גורם לך להתנהג ככה עם אוכל ולהרגיש ככה כלפי עצמך. זה לא בגלל עודף משקל, זה בגלל מצוקה רגשית כלשהי, משהו פנימי, כאב וקושי פנימיים שמביאים לזה.
ההבנה הזו היא משמעותית בדרך להחלמה ולכן חבל מאוד בעיני שאתה לא ממשיך בדרך הטיפול.

אני מבינה את החשש, אבל צריך לדעת שהפרעות אכילה אינן מוגדרות כמחלה נפשית, ואינן אמורות לפסול את היכולת שלך לעבוד בתחום רגיש. אני בעצמי עובדת בתחום רגיש מאוד, במקום טיפולי, וגם בעבר שההפרעה הייתה אישיו בחיי וידעו על זה, זה לא גרם לזה שלא רצו אותי שם. הפוך, העובדה שאתה בטיפול אמורה להיות עדות לזה שאתה עושה מה שצריך.
אני גם חושבת שהיום טיפול הוא דבר די נפוץ ונמצא במסגרת של דברים נורמטיביים, לא מעורר שאלות כמו פעם. אף אחד לא צריך לדעת מה קורה בטיפול שלך ועל מה אתה מדבר שם. מספיק להגיד שאתה מרגיש שזה מקדם אותך, או שיש לך נושאים לשתף בהם ושזו עבודה רגשית חשובה עבורך.
בטח שחבל לקחת הימור על היציבות הנפשית שלך בשביל להחזיק עבודה.
הסבל בנתיים, כל מי שחווה/חוותה בולימיה יודעים, הוא אדיר. חבל על השנים שתעבור בכלוב הזה...

ברוך הבא אלינו
 

גיא101010

New member
תודה רבה על קבלת הפנים פרפר


לפעמים קשה לי להבין את הקשר של עודף המשקל והמצוקה הרגשית. גם כשאני מרגיש את זה, אני מוצא את עצמי לפעמים מתעלם או מעדיף שלא 'לנסח' את זה בצורה כזו. תודה רבה על התגובה שלך, היא גרמה לי לחשוב שוב על עניין הטיפול, כי בדיוק כמו שכתבת- הכלוב הזה לא נעים בכלל.

תודה רבה!
 
וולקאם


אני מבינה את החשש מפגיעה בעתיד. גם אני עברתי את זה.
אני למדתי תחום טיפולי. הייתי בטוחה שברגע שיגלו- זה ישים סוף לקריירה שעוד לא התחלתי.
היום אני מבינה שזה לא ככה.
אני עובדת ב-2 עבודות. בשתיהן המנהלים יודעים על האנורקסיה. הם אפילו יודעים על האשפוז. זה לא פוגע בי בשום צורה.
גם כשהייתי בסטאז נאלצתי לספר כדי שאוכל להמשיך להגיע לטיפול. כל האחראים עליי ידעו. מנהלת מחלקה בבית חולים גדול - יודעת. ושוב - זה לא פגע בי בשום צורה.
היום - אני אחרי אשפוז פסיכיאטרי, אני מוכרת כנכה בביטוח לאומי ואני מיועדת לבית שיקומי. אני יודעת שכל זה לא יפגע בעתיד המקצועי שלי.
ובוא נניח לרגע שכן- אז שיקפצו לי כולם. הבריאות שלי והשפיות שלי שווה יותר .
 

hory0

New member
וואוו...


השארת אותי חסרת מילים.

את מדהימה!!!!!
וואו..אין מילים שיביעו עד כמה..את מעוררת בי הערצה כנה.

ובגלל שגם אני במקצוע טיפולי ועד היום לא העזתי להגיד לאף גורם..עוד יותר מעריצה אותך.

תמשיכי לבחור בך ובחיים שלך בכל יום מחדש.
 

גיא101010

New member
מדהים לשמוע


וכיף לדעת שמקבלים את זה היום בצורה כ"כ נוחה.
זה נותן לי עוד דחיפה ללכת לכיוון הזה, כי אין לי ספק לרגע שהוא חשוב.

תודה רבה
 

גיא101010

New member
תודה רבה


איזו קבלת פנים נחמדה. אילו הייתי יודע... הייתי מתחיל לכתוב כאן הרבה קודם
 

someone343

New member
ברוכה הבאה


כל הכבוד על האומץ , ועל שהצלחת לבסוף לכתוב
יש לך מקום כאן איתנו
 

תמרה45

New member
גיא, יופי! ברוך הבא!

באמת לא פשוט לעשות צעד כזה ולנכוח יחד עם אנשים שמבינים את מצוקתך ומזדהים איתה.. עם תחושות..
העיקר באמת "לא לפחד מהפחד"
ובצעד שעשית שבאת לפה, נראה לי וכך אני מבינה, החלטת שאתה לא מפחד מהפחד.. ועל כך- שאפו!!!!
ערב מבורך
תמרה
 

גיא101010

New member
תודה רבה תמרה


תמיד הבנתי שזה חשוב, רק היום אני מבין עד כמה...

תודה על קבלת הפנים
 
למעלה