וורדי רזיאל
New member
חדש פה
גם גברים יכולים לפרוק פה?
אמא היקרה שליוותה ותמכה בי כבר 29 שנים, דועכת לנגד עיניי. עם סרטן שחלה ארור וסופני, היום אנחנו בהוספיס בתל השומר, ואם איכשהו סחבתי את שלושת החודשים האחרונים בהן הייתה ההתדרדרות, כשאני מסתכל אל עבר הזמן המועט שעוד נותר אני לא יכול שלא להתפרק.
העברתי איתה לילה קשה, עם הפרעות שינה, עם סוג של דילריום, בו היא מדברת במשפטים לא קשורים, וזה כל כך קשה לראות את העוגן המשפחתי מחליד ודועך.
אנחנו עוטפים אותה באהבה מכל המשפחה הגדולה, אבל בלילות אני לבד, ובבקרים זה נופל על אבא, גם הוא נפש עדינה, עם האישה היחידה שאהב עוד מהילדות שלהם ביחד.
אין לי, באמת שאין לי מושג מה לעשות ומה לחשוב, אני מדקלם נאומים לקרובי המשפחה על כמה שלא צריך לבכות עלייה ולדבר עלייה בלשון עבר כי היא עוד פה, אבל ככל שהזמן עוברים חלק ממנה כבר מתחיל לעבור למעלה.
מה שמפחיד אותי יותר מכל זה לא ההווה כי אם העתיד, מה עושים עם אבא, אחי הקטן והבית הגדול עם החלל העצום שהיא תשאיר בו.
מיואש.
גם גברים יכולים לפרוק פה?
אמא היקרה שליוותה ותמכה בי כבר 29 שנים, דועכת לנגד עיניי. עם סרטן שחלה ארור וסופני, היום אנחנו בהוספיס בתל השומר, ואם איכשהו סחבתי את שלושת החודשים האחרונים בהן הייתה ההתדרדרות, כשאני מסתכל אל עבר הזמן המועט שעוד נותר אני לא יכול שלא להתפרק.
העברתי איתה לילה קשה, עם הפרעות שינה, עם סוג של דילריום, בו היא מדברת במשפטים לא קשורים, וזה כל כך קשה לראות את העוגן המשפחתי מחליד ודועך.
אנחנו עוטפים אותה באהבה מכל המשפחה הגדולה, אבל בלילות אני לבד, ובבקרים זה נופל על אבא, גם הוא נפש עדינה, עם האישה היחידה שאהב עוד מהילדות שלהם ביחד.
אין לי, באמת שאין לי מושג מה לעשות ומה לחשוב, אני מדקלם נאומים לקרובי המשפחה על כמה שלא צריך לבכות עלייה ולדבר עלייה בלשון עבר כי היא עוד פה, אבל ככל שהזמן עוברים חלק ממנה כבר מתחיל לעבור למעלה.
מה שמפחיד אותי יותר מכל זה לא ההווה כי אם העתיד, מה עושים עם אבא, אחי הקטן והבית הגדול עם החלל העצום שהיא תשאיר בו.
מיואש.
