ועכשיו שהשתחררתי מעול הפסיכומטרי..
אני אוכל לשבת ולכתוב על הדיסקים שלי. כמו שנאמר, אני ומנהלינו היקר הלכנו לביקור בדיסקלאב ב"ש, אחרי היום הפתוח שהיה באותו היום באוני' בן גוריון. יצאתי משם עם 4 דיסקים, דיכאוניים למדי.. 1.Archive - Lights הרכב אנגלי (איך לא) שהתחיל בשנות ה 90 בתור הרכב טריפ הופ, שעם הזמן סיגל לעצמו כמה מאפיינים של רוק, והתגבש על צליל יחודי משלו שהגיע לבשלות באלבום האחרון שלהם (האלבום הזה) שיצא באמצע השנה שעברה. 11 שירים, חלקם רגועים, חלקם פחות. האלבום כולל קטע של 17 דקות של משהו שאני מוצא לנכון להגדיר אותו בתור פוסט-רוק-אלקטרוני. פשוט מדהים! הקטע הכי טוב של השנה האחרונה לדעתי. קניתי את ההוצאה המוגבלת, שמקבלים ביחד עם הדיסק הרגיל דיסק די וי די שכולל ראיונות על הלהקה וההופעה מצרפת. הדי וי די די מאכזב כי ההופעה היא רק חצי שעה ובחירת השירים לא כל כך טובה (ועד שבוחרים שיר מעולה כמו again מהדיסק השלישי שלהם - גם שיר ארוך של 15 דקות, הם מנגנים רק את ה 5 דקות הראשונות האקוסטיות. חבל). sigur ros - ( ) מי שלא מכיר את הלהקה הנהדרת הזאת שילך מיד לקנות ולשמוע. פשוט היה לי נמאס לשמוע את "untitled 8" באיכות של אם פי 3, ואני כבר כמה חודשים מבטיח לעצמי שפעם הבאה שאני אלך לקנות דיסקים, אני אקנה אותו. הלהקה האיסלנדית הזאת פשוט המציאה שפה שנשמעת כמו משהו שטולקין היה יכול להמציא אם היה לו את הקישורים המוזיקלים, פשוט מדהים. לאחר שמיעה של האלבום הזה באיכות טובה, הגעתי למסקנה שמי שטוען שאין הבדל בין איכות אם פי 3 לאיכות של דיסק, באמת לא מבין כלום. לדיסק עצמו אין שם הוא נקרא בפשטות- ( ) בגלל הסימן הזה שעל העטיפה. אין שמות לשירים והם נקראים עוד יותר בפשטות untitled 1, untitled 2 וכו'. lou reed - Berlin אלבום מדכא מאוד שכשאנשים ראו אותי קונה אותו, הם שאלו אותי "למה אתה קונה אלבום שיש בו קולות של תינוק בוכה". "למה?" עניתי, "כי לו ריד גאון!". הרוח והנשמה שמאחורי מחתרת הקטיפה נותן פה אלבום שהוא ההיפך הגמור מהאלבום שהגיע לפניו (טרנספורמר). פשוט מדהים. בשמיעה של 2 האלבומים האלה ניתן להגיד בוודאות שלמוזיקה עצובה יש הרבה יותר רגש ממוזיקה לא עצובה. nick drake - pink moon דכאוני כבר אמרתי? הזמר הזה התאבד שנים ספורות אחרי שהוא הוציא את האלבום הזה (האלבום האחרון שלו) בשמיעות ראשונות, קצת התאכזבתי.. פייר? ציפיתי ליותר.. נראה מה הזמן יגיד. כמו כן, לפני כחודש החנות המקוונת "מוזיקה נטו" יצאה במבצע של מבחר דיסקים ב 30-40 ש"ח. מיד ניצלתי את ההזדמנות וקניתי, בפעם הראשונה מהחנות הזאת, 2 דיסקים. הפעם, לא דכאוניים. elbow - leaders of the free world לאוהבי פלסיבו ולהקות אלטרנטיביות כאלה, בלי ייחוד כלשהו. דיסק ממש טוב, די רגוע, ויחסית קלית. אין לי כרגע יותר מדי מה לכתוב עליו, בעיקר מומלצים השיר שנושא את שם האלבום והשיר הראשון: station approach קניתי עוד דיסק של להקת אינדי בשם גרנדדי, שמעתי אותו פעם אחת, אהבתי, אבל עדיין אין לי דעה כדי לכתוב על זה משהו אולי בהמשך. ועוד נקודה שאני חושב שכדאי לציין. הדיסק של אלבואו שקניתי ממוזיקה נטו הגיע אלי שבור מבפנים (לא הדיסק, אלא האריזה מבפנים). בהתחלה חשבתי שהדואר טיפל בזה לא טוב. אבל גיליתי שפינק מון של דרייק, גם שבור (והפעם לגמרי). הנקודה שלי היא כזאת, אם אתם מסתכלים על דיסקים בחנות דיסקים (או עובדים באחת כזאת) תשתדלו לשמור עליהם. אין דבר יותר מבאס מלפתוח דיסק ולראות שהעטיפה פגומה (טוב יש, אבל הבנתם את הכוונה)
אז יצאנו עם כמה חדשים על המדף אחרי ששמו לנו דיל שאנחנו לא יכולים לסרב לו (שני דיסקים ב85 ש"ח), כך שדי ברור שיצאתי עם שני דיסקים חדשים: Rush - Exit...Stage Left הופעה של ראש מתקופת השיא שלהם (אאל"ט בזמן צאת האלבום Moving Pictures) עם כמה ביצועים חזקים לשירים מוכרים, למרות שהפלייליסט של ההופעה הוא לא הכי טוב לדעתי עדיין מדובר בהופעה בת זונה, פשוט אין דרך אחרת להגדיר את האלבום הזה.
Love Scupture - Blues Helping זה הזמן לבלוז הלבן, כבערך חצי מהאלבום קאברים והחצי השני יותר מקורי מדובר באלבום טוב למרות שבדרך כלל אני מעדיף את הבלוז שלי עם הרבה תוספות אחרות, לא כמנה המרכזית.