תיקון טעות (כל אולמן - מלמיליאן)
יש לכתוב צעד גדול לרית'ם - מאמא הולדן מוחה דמעת גאווה. מקווה שקנית את גרסת הדלוקס. מחכה לשמוע את תגובתך לאלבום, בעיניי הוא המבחן האמיתי לכל חובב מוזיקת רוק ובלוז-רוק של ממש. אם תתאהב בו בהאזנה ראשונה, אזי אין ספק בדבר - יצאת צדיק! אגב, אצלי על המערכת "האחרת" בבית (והכוונה למערכת הקולנוע הביתית) רץ השבוע ה-DVD של האולמנים - LIVE AT GREAT WOODS מ-1991. על אף שהוא מכיל רק 11 קטעים, וחסרים בו רבות מהקלאסיקות של הלהקה (ובכלל הופעה קצרה מדי לטעמי) הוא מצטיין במספר פרמטרים: - רובי רוברטסון מ"הלהקה" זוכה להגיש את קטע הפתיחה והנעילה של הדיסק, ועצם מראהו מעלה בי חמימות. נחמד לראות איך האייקונים הגדולים יודעים להגיד מילה טובה האחד על רעהו. - וורן הייז, שמשתלט בדיסק הזה על תפקיד הגיטריסט השותף לדיקי בטס בצמד הגיטרות המובילות, מוכיח הן כישרון אדיר ומבורך והן יסודות מוזיקליים בריאים בהשכלתו (הוא מספר שם על אהבתו כגיטריסט צעיר לאריק קלפטון וכמובן לדווין אולמן, ובעיקר לאמני הבלוז המקוריים בדרום נוסח ווילי מקטל, שחיבר את סטייטסבורו בלוז). - דיקי בטס לעומתו ממשיך לגעת בשחקים בקלאסיקות המוכרות - MIDNIGHT RIDER (בביצוע אקוסטי משובח ממש) וכמובן ב-WHIPPING POST האלמותי. - גרג אולמן נותן יופי של קלידים לאורך כל ההופעה, השירה מלאה חמימות דרומית, אבל הוא גם מפתיע ומצטרף לנגינה על הגיטרה בקטע האקוסטי "רוכב של חצות". - נעים לחזות בצמד המתופפים הותיקים (מדור המייסדים) בוטש טראקס וג'יימו שלא שכחו את עבודתם ותמיד ניפקו ללהקה חטיבת קצב יעילה ואכזרית במיוחד. - כמה מהביצועים מזכירים ממש את חסדי העבר. כך למשל STATESBORO BLUES פותח את ההופעה, כפי שפתח גם את אלבום ההופעה בפילמור מזרח, ומנוגן באותה צורה ממש, אם עוצמים את העיניים קשה לחוש בהבדל. הביצוע של "לזכר אליזבת ריד" (שעל הרקע שלו מספר שוב דיקי בטס את סיפורו של השיר, שנכתב על בסיס שם אישה שהופיע על מצבה בבית עלמין, שחברי הלהקה כלל לא הכירו) מבליט את הגיטרה המתייפחת של בטס, והוצ'י קוצ'י מן מצטיין ברמת אנרגיה גבוהה במיוחד. ובסה"כ - קצר, אבל לא רע, לא רע בכלל...
(יש עוד כמה שהם כבר פחות אקטואלים משבועות שעברו- ריבולבר שהגיע הזמן שאני ארכוש, רוג'ר המהנדס של היארדבירדס, ומובינג ווייבס של פוקוס שהוא ממש דיסק גדול)