אריק רודיך
רודיך הוא מין סוג של מיק אולדפילד מקומי, רק בהבדל קטן שמדגים את כל הבעיתיות של הרוק המקומי, בעוד אולדפילד יכול להתעסק עם האובססיות המוסיקאליות שלו, ולהגיע למקומות מגוחחים כמו טיובלר בלז 4 (הפעמון מכה שנית?) לצד יצירות אומנות מרגשות, רודיך נאלץ ליצור בעיקר םסי קול דיי משמימים לסרטים ישראלים שאף אחד לא רואה ולעבד, להלחין ולהפיק שירי פופ מקומיים סוג ג'. סטאללה, היא יצירה רוחנית שמשלבת אווירה מדברים מקומית, funk ומבני הלחנה קלאסיים, רודיך עצמו (וזה מהזכרון יתכן ואני טועה) מנגן על כל הכלים באלבום, שרובם הם סוגים שונים של קלידים וסינטיסיזרים. לעיקר פרסומו זכה האלבום הזה בכך שחלק ניכר מהקטעים בו הפכו לפתיחים לתוכניות רדיו וטלוויזיה בשנות השמונים, אומנם לא שמעתי את האלבום הזה כבר 15 שנה אבל אם אני צריך לתת איזושהי ביקורת, אז הייתי אומר שזו יצירה מעניינת ובוסרית לקרירה שלא התפתחה מעולם. בסך הכל לא אלבום רע שיהיה לך בתקליטיה, אבל גם לא מאסט מטורף