חדש /ישן

[meshi4]

מסכימה איתך

בהחלט שלא נוטשים חבר בעת צרה.רק הבעתי דיעה והבנה לכך שיש אנשים שלא יודעים או לא מסוגלים להתמודד עם בן זוג במצוקה.באותה מידה לא נוטשים בן זוג חולה.[מכירה כאלה שלא היו מסוגלים לעמוד בזה ונטשו] בעיני מאוד חשוב לדבר על התחושות.או להביע בכתב.זה עוזר לנו בעיכול האובדן.ובהחלט גם ענין של זמן.[זמן יחסי ושונה מאדם לאדם] שמחה בשבילך שבחרת בחיים ומאמינה שתמצא את השבילים.

 

[liat1953]

הבחירה בחיים היא הדבר החכם

מה שאצל כל אחד מן השורה הוא מובן וברור ,אצלנו זו בחירה.להרים את הראש או לשקוע.ובקלות רבה ניתן לשקוע ולהגיע לתהום שאחר כך כמעט ואי אפשר לצאת משם.נכון שהבחירה בחיים מצריכה כוחות רבים מאד על מנת להמשיך לצוף אך מי שבחר חייב להשקיע בכך הרבה מאד. תעשה כל דבר שטוב לך ויכול לרומם אותך ואפילו במעט,אין בכך בגידה.כל דבר כשר ואין כלל כללים מה מותר ומה אסור מה אפשר ומה לא,כל אחד מחליט עבור עצמו,כל אחד מנתב לעצמו את הדרך לחיות בצורה הכי טובה שיכול עם הכאב הנורא שנושא על גבו וכאן אין הנחות,אי אפשר להניח בצד את המטען,מקסימום אפשר לשבת בצד וכל הזמן יחד איתו....כך יהיה לנצח כל עוד אנו ממשיכים הלאה. מחזקת את ידיך

 

[ד י ק ל ה היחידה]

תקשיב..

הדרך שבחרת בה היא הקלה והלא נכונה.. אחיך ז"ל בחר באותה דרך.. לא להתמודד אלא לברוח מהמציאות, להשבר, לזרוק הכל.. אני אולי אומרת דברים קשים אבל תסתכל סביבך..... אתה חייב להיות חזק. להקים את עצמך וכך לא להגיע למצב בו אחיך ז"ל היה בו.. הוא לא ניסה לעזור לעצמו אלא הרג את עצמו מכאב.. וזה מה שאתה עושה עכשיו. אני חושבת שהאישה שהיתה איתך לא היתה בשבילך. אני חושבת שבנאדם שאוהב באמת , צריך להיות סובלני ולעזור ולדאוג גם כשקשה. תתחיל את החיים שלך עכשיו. תבחר בחיים. תלחם. תנציח את אחיך בדרכים אחרות כי מה שהלך לא יחזור וגם אם תשב בפינה כל החיים זה לא יעזור. אשמח לדבר איתך אם תרצה. שלח לי מסר או משהו.. בבקשה כמה

ים שתצתרך

 

[fromthejust]

תיקון דקלה

דיקלה אני לא יודע אם אפשר לבחור התחילה הייתי חזק ולאחר הלויה נשברתי ובכיתי ואז הייתי צריך להיות שוב חזק בשביל זוגתי ושוב זה לא הספיק פוטרתי ונשברתי ושוב מצאתי כוחות ללמוד להשלים ולרכוש מקצוע עבדתי גם חצי שנה כטכנאי אינטרנט בכבלים ולפניי 4 חודשים פשוט התפטרתי אמרתי שאני לוקח לי חודש אחד לנוח ואז ממשיך הלאה אפילו ניסיתי להיות עם נשים אחרות אבל עוד לא מצאתי את זו שתגע בי היכן שצריך אז חודש מנוחה הפך חודשיים ועכשיו זה חמישה חודשים מעולם לא דיברתי על הכאב שלי תמיד הייתי חזק ואז הכל בא ושוב הכל הציף לא בחרתי כפי שאמרת בדרכו של אחי להיפך אני משתף כי אני רוצה וצריך לדבר על הדברים אני מרגיש ששמרתי יותר מדיי זמן את הדברים ושהם צריכים לצאת החוצה את השבעה שעברנו אני לא אשכח לא הייתה זו שבעה רגילה .. אחי הגדול התבייש והשביע אותי שלא מספרים לאיש שהייתה התאבדות "תגיד תאונה תאונת ירי תאונת דרכים שלא תספר אפילו לחברים" אני מבין אותו הוא חשש ממקום העבודה המסווג שלו. אז לכולם אמרנו תאונה ישבתי ושיקרתי לאלו שבאו לנחם אותי לא יכולתי לספר את האמת לא הייתה שבעה של חשבון נפש או תזכורות היו שקרים והרבה ואם המשפחה אומרת מי יעיז להכחיש. אז ישבתי ושיקרתי תקופה ארוכה ולאט לאט אחריי תקופה אני יכול לומר לא..אח שלי לא מת מתאונה ולא מתאונת ירי הוא התאבד היה לו קשה הוא היה רך וחלש ולא היה מסוגל להתמודד אני לא מסכים עם זה הוא לא בא בבקשה לעזרה תמיד אמר הכל דבש אבל היום אני צריך לעשות לבייתי וזה אומר להפסיק לשקר לומר את האמת לא להתבייש ולנסות לעשות דברים שונה ממנו אחרת אני יודע שכואב לי וקשה לי אבל דיקלה אני לא בוחר בדרכו האובדנית והוא לא הרג את עצמו מכאב הוא סבל המון אני יודע בדיוק אילו תסמינים היו לאיש היקר הזה שלי הוא הרג את עצמו עם אקדח פעם אחת זה כל מה שהוא היה צריך ועוד לימדו אותו איפה כדאי באוניברסיטה בשיעוריי פסיכולוגייה כמה קל... אני אשמח לשוחח איתכן דקלה /באפלה באמת אני אשמח ותודה על החיבוקים ועל הכנות שלכן

 

[liat1953]

יניב,שלחתי לך מסר

 

[ד י ק ל ה היחידה]

אולי אתה לא בוחר בדרך האבדנית

אבל אתה בעצם נשבר לרסיסים וזה לא טוב אני בעד לבכות ולהתפרק מידיי פעם, אבל אם זה מתחיל להשתלט לך על החיים זה כבר בעיה... כשאמרתי שבחרת בדרך של אחיך התכוונתי לעניין של ההתפרקות וחוסר ההתמודדות וההשלמה עם המצב הקיים....... מאחלת לך הרבה אושר בחיים ורק שמחות מהיום.

 

[fromthejust]

זו הסיבה שאני כותב

הסיבה שאני כותב היא בדיוק הסיבה הזו אני מודע להכל מודע לחלוטין למה שזה עושה לי ולכן אני כותב פה גם בשביל להוציא את זה החוצה ואוליי לשאוב כוחות אוליי לתת קצת מעצמי החוצה קבלה נתינה הדדית שכזו מחפש דרכים מחפש את השביים כפי שאמרתי קודם לא ממש מוצא אותם אבל עוד משיך לחפש או ליי אמצא אותם בעזרתכם אוליי לא אבל אני מוכן לנסות הכל גם לי לא נחמד לשבת על הגדר ולראות איך החיים עוברים לידי ולא אני לא כועס עלייך

 

[upanddown]

קראתי וקראתי ווו.......

מרוב שכל כך כאבתי את כאבך לא ידעת אם אני יש משהו שאוכל לכתבו שיוכל לעזור לך..אבל חשוב לי שתדע שאני כל כך מבינה את הלבטים האלו..אחי הלך לנו לפני שנתיים ולמרות שאני עוברת עם עצמי תהליך של חיפוש עצמי וגילוי מחדש והתמודדתו אני כל כך זוכרת את השאלות האלו של מאיפה מתחילים... איך ממשיכים ? איך אפשר להמשיך? אני לא ראיתי את אחי לאחר המות..להורים יש תמונות ואבא סירב בכל תוקף ךהראות לי...אז נורא כעסתי, היום אני מודה לו..אני רוצה לזכור את החיןך הניפלא שלו והפנים היפות שלו..לא תא מה שהרסו לו - לי- לנו...אני חושבת המון על איך ההורים ממשיכים ואיך הם נירדמים בלילה עם התמונות האלו מול העיניים--כמוך...ואין לי תשובה...רק שאם המון קושי... הלב ניקרע לקרוא כל מה שכתבת..ואין דרך מסויימת לצעוד בה - פשוט אין...אבל אני זוכרת משהו שאבא אמר פעם וכל כך נכון - הנורא כל כבר עברת..אתה בעצמך אמרת..כל מה שראית בחייך זה כלום מה שראית האותו היום.....כשזה נוגע בך אישית - הכל מתגמד..ועם זה ממשיכים..כל אחד בדרכו..ובדרך שלך תמצא את מי שמתאים לך ומי שלא...ועוד דבר חכם שאבא לימד אותי..אל תצפה מאחרים..כמו שאתה לא רוצה שיצפו ממך...כל אחד בדרכו שלו מתמודד..אין נכון ולא נכון..ואני כל כך בטוחה שאתה תהיה בסדר...אתה כבר עכשיו בסדר..אתה 10..אז אתה מתאבל- זו לא מחלה ..מותר לך.. ןכן..גם לי דחפו כדורים..והיתה תקוה שהאמנתי שזה מה שנאי צריכה..לא היה לי כוחות למרוד או להתנגד..לא ידעתי בעצמי מה אני רוצה או מה נכון לי או לא..כי כולם מסביב אמרו לי מה אני צריכה או לא צריכה לעשות...עכשיו אני למדתי לעשות מה שמתאים לי בקצב שלי..כמו כולנו פה..לא?! חומד אני לא יודעת אם כל זה MADE SENCE אבל אתה אדם שיודע לתת ונתן המון בחיים..עכשיו קח פסק זמן ותחשוב על עצמך ואיך לתת לעצמך...המשפט הזה - החיים ממשיכים - כל כך צורם לי כל פעם מחדש - אבל אולי בגלל שהוא מחזיר אותי למציאות..וכן אולי זה עצוב ואולי לא - אבל החיים ממשיכים ואנחנו איתם...ואולי היום אני גיבורה כותבת לך פה ומחר אני אשבר ואתיפח מגעגועים אליו אבל אלו החיים שלי וככה אני ממשיכה אותם... שולחת לך חיבוק

 

[fromthejust]

מה שאת אומרת

נכנס לי עם המון הגיון וראשית כל כשכתבתי פה לא חשבתי שאקבל כלכך הרבה תגובות וזה ממש עוזר זה מכניס אותי לפרופוציות שאני לא היחיד שסובל מאותו דבר ושהמוות באמת חיי ביננו בין כולנו ואין לו העדפות מסויימות הוא לוקח את כולם במוקדם או במאוחר כולם שווים בפניי המגיפה האין סופית הזו הדרך הזו של היקום למות ולהתחדש אז ראשית המון המון תודה אתם מאוד מחזקים בתגובותיכם ואני שמח שבאתי לפה .אבל.... קצת קשה בלשון המעטה לראות איך עולם נוהג כסידרו כאילו כלום קשה ומתסכל לראות את החיים עוברים ליד ולא להיות מסוגל לקום ולהצתרף אליהם המצב הזה באמת בא והולך לפעמים יותר לפעמים פחות ובימים בחודשים האלו שאני בבית אני אפילו לא מותא את החשק לקום ולצאת החוצה לרחוב יושב וחושב על איך יום אחד אני אצא החוצה ולא ארצה לחזור ויהייה לי טוב בחוץ ואמצא עבודה אבל מפה ועד שם הדרך המחשבתית ההחלטית היא ארוכה וקשה . כל שבוע אני קונה עיתונים ומבטיח לשלוח קורות חיים לפעמים אני מצליח אבל באיחור וכשאני מקבל זימון לראיון אני תמיד מוצא סיבה למה לא מתאים לי זה דיי נמאס כל המצב הזה נמאס הדיכאון הזה אני לא אדם מדוכא בדרך כלל אני אדם מלא חוש הומור מלא שמחת חיים מלא הפתעות וקשה לי קשה לי לפתח שיחה נורמאלית עם אנשים אין לי מה לתרום לשיחות כי כלום לא קורה לי בחיים הכל חסום הכל נעול באיזה מקום שהמפתח נמצא כלכך קרוב ואין לי את האומץ או את החשק לקום ולפתוח את זה תמיד שניה לפניי שאני מצליח מגיע איזה זיכרון איזה דיכאון ומשאיר אותי בבית עם המחשבות על האח שלעולם לא יראה אור יום עוד אני אדם אופטימי וסובלני מטבעי תמיד היו לי את כל התשובות לכל חבריי אנשים היו רואים בי כותל שאפשר לספר לו הכל וגם אם אין תשובה או תגובה יש עם מי לדבר והיום את הדברים שלמדתי בעבר את הדברים שלימדתי חברים מניסיוני אני לא מצליח להעלות על פניי השטח וליישם וזה משגע זה לא הגיוני הריי אם עברתי שינויים כלכך גדולים ושיניתי בעצמי המון דברים שלא מצאו חן בעיניי בעבר למה היום אני לא מצליח איך יכול להיות שזה חזק ממני זה לא הגיוני לפעמים אני אומר לעצמי שאח שלי שרון ז"ל עשה בחירה הוא בחר למות הוא בחר לא להתמודד איש לא הכריח אותו היו לו דרכי מוצא ולא היה לו הכח להמשיך אבל זו הייתה בחירה שלו וזה כואב וקשה וצריך לזכור אותו ולהנציח ולא לשכוח אבל חייבים להמשיך לחיות אסור שהמוות שלו יסמן עוד מוות לא אין לי מחשבות אבדניות חלילה אני נגד זה ואני לא מבין אנשים שמתאבדים אני מנסה לחשוב איך לעשות מזה משהו טוב איך לקום על הרגליים ולהתחיל לחיות וזה קשה ואני חייב להודות שהכתיבה פה עוזרת לי מאוד ואאני מקווה למצוא את השבילים ואת הכוחות ללכת בהם אני לא פוחד מעבודה קשה אני פשוט פוחד להתחיל .קשה ללכת לבד את כל הדרך הזו.אבל אני מאמין שאני אלך בה מתי שהו בקרוב. במקום שאליו אני הולך היו רבים כבר לפניי השאירו שביל השאירו עץ השאירו אבן לרגליי ומה אני אשאיר אחריי האם אשאיר איזה דבר הם לא השאירו לי דבר הם לא השאירו לי דבר מלבד אחים וחברים הייה לי חבר הייה לי אח הושט לי יד כשאקרא היה לי חבר הייה לי אח הושט לי יד בעת צרה אני אחיך על תשכח הייה לי חבר הייה לי אח במקום שאליו אני הולך היו נשים היו גברים ואהבה גדולה הייתה האים אני אמצא אותה הם לא השאירו לי דבר לא אנחות וגם לא פרחים הייה לי חבר הייה לי אח הושט לי יד כשאקרא הייה לי חבר הייה לי אח הושט לי יד בעת צרה אני אחיך אל תשכח הייה לי חבר הייה לי אח במקום שאליו אני הולך אני נזהר שלא לדרוך אני נזהר שלא לשבור אני נזהר שלא לזכור וטוב לי שאתה איתי וגם אתה וגם אתה פה תשאר אחריי לכתי פה תשאר אחריי לכתי החברות אשר הייתה הייה לי חבר הייה לי אח הושט לי יד כשאקרא הייה לי חבר היה לי אח הושט לי יד בעת צרה אני אחיך אל תשכך הייה לי חבר הייה לי אח

 

[upanddown]

טוב..

אז ככה - נפלת..אז אתה לא היחידי..אתה רואה כולנו פה נופלים וקמים..כמו שאמרתי קוגם כל רחד בדרך שלו..אפילו בשיר שאתה פה העתקת אתה כובת..במקום שאליו אני הולך היו רבים כבר לפני..- אנחנו כאן מאותו הכפר..תנסה להסתכל על השירים בצורה אחרת - אולי אפילו חיובית..כן כולנו פה לתקופה ובמוקדם ובמאוחר יגיע תורנו..זה שאחיך בחר לכת מוקדם - אולי זה ידרבן אותך להמשיך הלאה להראות לו מה שהוא מפסיד - שאפשר גם אחרת..את יודע כמה פעמים בא לי להרים ידים..אבל אז אני מסתכלת על מה שיש מסביבי וחושבת על מה שיש לי - לא על מה שאין לי - וזה נותן לי תאוצה..להמשיך הלאה...ובקשר למה שתשאיר אחריך..אם תרים ידים תשאיר רק כאב - כמו שהשאירו לך... אם תמשיך הלאה תוכל להרים את הראש ולאמר- למרות הכל וכל החרא וכל הילדות שברתי..הנה אני פה בזכות עצמי..כמו שכתבתי מוקדם יותר(הלילה) אתה עכשיו מספר אחד...ותן לזמן לעשות את שלו..אני שכבתי בבית 8 חודשים..לא מתבישת להודות- לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד, לראות אנשים- כלום..גם עכישו אני לא הולכת לאירועים של חברים ושמחות..לא מתאים לי ..איבדתי חברים שנאי לאמוצאת נושאי שיחה איתם כי לא מתאים לי..ואני הולכת רק עם מה שמתאים לי...שיהיה לך שבת שלום

 

[fromthejust]

צרת רבים אינה נחמת יחיד

אבל כמו שאמרתי הדברים פה מכניסים קצת היגיון אני לא מרים ידיים לא מתייאש ואם ארים ידיים זה כדי לעשות משהו חיובי כמו לכתוב פה לתת לדברים לצאת בחופשיות להשתחרר לראשונה מהדברים שלא דיברתי עליהם עד היום להבין באמת מה עובר עליי ומה היא הדרך הנכונה בשבילי יש לי מה לתת החוצה אבל כן אני צריך קודם לתת עמוק פנימה ללמוד לשקם את עצמי למצוא את הכוחות האלו והם קיימים שם עמוק מאחוריי מסכים של תמונות זכרונות והרבה חוויות שעברתי זו אחר זו בשנתיים וקצת האחרונות זה קשה זה מתסכל אבל מתיי שהו בטח יימאס לי לגמריי מכל זה ואני מקווה שמהר מאוד יש עוד המון דברים שאני צריך לחשוב עליהם לדבר עליהם לפתור אותם ולצאת מחוזק מזה איכשהו יסלחו לי המאמינים אבל כאיש שהאמונה שלו אינה במושג שנקרא אלוקות עד היום האמנתי בעצמי ורק בעצמי זה חיזק אותי לא מחזקת אותי האמונה באלוהים ובאמונה של אנחנו העם הנבחר כי אז לא היו מתים 6 מליון בשואה חיילים לא היו יושבים על גבעה עם 5 משפחות ונהרגים על "קידוש השם והגנת המולדת" והעולם אוליי היה נראה יותר טוב . היום אני מנסה למצוא שוב את האמונה בעצמי את הכוחות שפעם היו לי לעזור לעצמי אני מקווה שזה יהייה בקרוב אני רוצה שזה יקרה בקרוב מקווה שאלמד איך בקרוב שתהיה לכולכם שבת שלום

 

[fromthejust]

מה שאת אומרת

נכנס לי עם המון הגיון וראשית כל כשכתבתי פה לא חשבתי שאקבל כלכך הרבה תגובות וזה ממש עוזר זה מכניס אותי לפרופוציות שאני לא היחיד שסובל מאותו דבר ושהמוות באמת חיי ביננו בין כולנו ואין לו העדפות מסויימות הוא לוקח את כולם במוקדם או במאוחר כולם שווים בפניי המגיפה האין סופית הזו הדרך הזו של היקום למות ולהתחדש אז ראשית המון המון תודה אתם מאוד מחזקים בתגובותיכם ואני שמח שבאתי לפה .אבל.... קצת קשה בלשון המעטה לראות איך עולם נוהג כסידרו כאילו כלום קשה ומתסכל לראות את החיים עוברים ליד ולא להיות מסוגל לקום ולהצתרף אליהם המצב הזה באמת בא והולך לפעמים יותר לפעמים פחות ובימים בחודשים האלו שאני בבית אני אפילו לא מותא את החשק לקום ולצאת החוצה לרחוב יושב וחושב על איך יום אחד אני אצא החוצה ולא ארצה לחזור ויהייה לי טוב בחוץ ואמצא עבודה אבל מפה ועד שם הדרך המחשבתית ההחלטית היא ארוכה וקשה . כל שבוע אני קונה עיתונים ומבטיח לשלוח קורות חיים לפעמים אני מצליח אבל באיחור וכשאני מקבל זימון לראיון אני תמיד מוצא סיבה למה לא מתאים לי זה דיי נמאס כל המצב הזה נמאס הדיכאון הזה אני לא אדם מדוכא בדרך כלל אני אדם מלא חוש הומור מלא שמחת חיים מלא הפתעות וקשה לי קשה לי לפתח שיחה נורמאלית עם אנשים אין לי מה לתרום לשיחות כי כלום לא קורה לי בחיים הכל חסום הכל נעול באיזה מקום שהמפתח נמצא כלכך קרוב ואין לי את האומץ או את החשק לקום ולפתוח את זה תמיד שניה לפניי שאני מצליח מגיע איזה זיכרון איזה דיכאון ומשאיר אותי בבית עם המחשבות על האח שלעולם לא יראה אור יום עוד אני אדם אופטימי וסובלני מטבעי תמיד היו לי את כל התשובות לכל חבריי אנשים היו רואים בי כותל שאפשר לספר לו הכל וגם אם אין תשובה או תגובה יש עם מי לדבר והיום את הדברים שלמדתי בעבר את הדברים שלימדתי חברים מניסיוני אני לא מצליח להעלות על פניי השטח וליישם וזה משגע זה לא הגיוני הריי אם עברתי שינויים כלכך גדולים ושיניתי בעצמי המון דברים שלא מצאו חן בעיניי בעבר למה היום אני לא מצליח איך יכול להיות שזה חזק ממני זה לא הגיוני לפעמים אני אומר לעצמי שאח שלי שרון ז"ל עשה בחירה הוא בחר למות הוא בחר לא להתמודד איש לא הכריח אותו היו לו דרכי מוצא ולא היה לו הכח להמשיך אבל זו הייתה בחירה שלו וזה כואב וקשה וצריך לזכור אותו ולהנציח ולא לשכוח אבל חייבים להמשיך לחיות אסור שהמוות שלו יסמן עוד מוות לא אין לי מחשבות אבדניות חלילה אני נגד זה ואני לא מבין אנשים שמתאבדים אני מנסה לחשוב איך לעשות מזה משהו טוב איך לקום על הרגליים ולהתחיל לחיות וזה קשה ואני חייב להודות שהכתיבה פה עוזרת לי מאוד ואאני מקווה למצוא את השבילים ואת הכוחות ללכת בהם אני לא פוחד מעבודה קשה אני פשוט פוחד להתחיל .קשה ללכת לבד את כל הדרך הזו.אבל אני מאמין שאני אלך בה מתי שהו בקרוב. במקום שאליו אני הולך היו רבים כבר לפניי השאירו שביל השאירו עץ השאירו אבן לרגליי ומה אני אשאיר אחריי האם אשאיר איזה דבר הם לא השאירו לי דבר הם לא השאירו לי דבר מלבד אחים וחברים הייה לי חבר הייה לי אח הושט לי יד כשאקרא היה לי חבר הייה לי אח הושט לי יד בעת צרה אני אחיך על תשכח הייה לי חבר הייה לי אח במקום שאליו אני הולך היו נשים היו גברים ואהבה גדולה הייתה האים אני אמצא אותה הם לא השאירו לי דבר לא אנחות וגם לא פרחים הייה לי חבר הייה לי אח הושט לי יד כשאקרא הייה לי חבר הייה לי אח הושט לי יד בעת צרה אני אחיך אל תשכח הייה לי חבר הייה לי אח במקום שאליו אני הולך אני נזהר שלא לדרוך אני נזהר שלא לשבור אני נזהר שלא לזכור וטוב לי שאתה איתי וגם אתה וגם אתה פה תשאר אחריי לכתי פה תשאר אחריי לכתי החברות אשר הייתה הייה לי חבר הייה לי אח הושט לי יד כשאקרא הייה לי חבר היה לי אח הושט לי יד בעת צרה אני אחיך אל תשכך הייה לי חבר הייה לי אח

 

[פופאפ]

זו אכן סיטואציה מורכבת

המשמעות של לאבד את החבר הכי טוב ואח"כ את העבודה את האהובה כשלעצמם מכבידים ומטלטלים. אל תקשה עם עצמך ובמיוחד אל תרגיש שאתה לא צודק. הטענות שלך הגיוניות והאמת יש הרבה חסרי רגישות סביבנו שצריך לנער אותם חזק. אל תשמור את הכעסים, הוצא אותם בצדק שלך עם מחשבה ובקור רוח. לדעתי הכסוי על סיבת מות אחיך מעיקה, היא אפילו מעיקה עלי... לדעתי זאת תאונה של מרכז קבלת ההחלטות. כולנו עושים טעויות כשהלחץ גדל והמצוקה מכבידה זמן ארוך, כושר השיפוט מתערער. המסקנה היא שאתה וכולנו בעצם חייבים לדאוג קודם כל להרגשה טובה שלנו! להוריד לחצים מיותרים לחשוב בבהירות ולתכנן. זהו בעיקרון תבדוק טוב עם לא יושב לך משהו שמציק ומפריע. מעבר לזה הרי נשארת עם אותה יכולת ואותו פוטנציאל ואין סיבה שלא תתקדם ותמצא תחליפים למה שאבד. מזמן לא כתבתי כאן השבוע במקרה המחשב נפל ואז נזכרתי בגבוי שעשיתי במיוחד לתמונות של אבא ז"ל והיה עליו גם גבוי למחשב וככה חזר להיסטוריה של האקספלורר הפורום 105 הספקתי לקרוא על המפגש והאמת עברתי די קרוב אז לא הרגשתן (אולי רק את הרוח) היה קשה להפסיק באמצע הריצה... ועכשיו לא ישן שוב בגלל שכן סוציומט עם מזגן רועש כמה החיים היו יפים יותר אם רק כולם היו טיפה מתחשבים. מאחל לכולם רק טוב רון

 

[fromthejust]

אכן מורכב

וסביר להניח שאתה צודק אני באמת מרגיש מתוסכל על כך שאיבדתי את אחי את העבודה ואז את האישה שאהבתי אמרתי פה הכל קרה כלכך מהר שמבלי שהספקתי להבין נשארתי לבד מול כל זה אחי איננו כבר שנתיים וחודשיים מסתבר שהוא תכנן את זה מגיל 13 ומצא את האומץ או את הסיבה לעשות זאת בגל 32 מישהו אחר מזמן תפס את מקומי בעבודה וארוסתי לשעבר כבר מאוהבת באיזה דרוזי בן 37 .כולם המשיכו הלאה עולם כמנהגו נוהג ואני נשארתי על הספסל לבד מחכה שתבוא איזו רוח חזקה ותעיר אותי אני לא מרגיש לא צודק אבל גם עצם העובדה שאני צודק לא עוזרת במיוחד קשה להיות צודק תמיד והלוואי שמישהו היה אומר לי ומוכיח לי שאני טועה אוליי באמת אני שומר כעסים נוטר טינה לאחי שהיה אגואיסט וחשב רק על הכאב שלו ולא על מה שיקרה לי לנו אחריי לארוסתי לשעבר שחשבה על החתונה ולא על איך לעזור לי לקום בשקט מהמכה הזו .להורים שלי שהיה להם חלק לא קטן בכל הסיפור הזה. כן יובים כמה דברים חוסר צדק והרבה צער על מה שהיה ולא יחזור תחליפים אני לא יודע לגביי תחליפים אומרים שלכל אחד יש תחליף בעולם הזה אף אחד לא יכול להחליף לי את האח שלי באח אחר גם אחי הגדול לא יכול למלא תפקיד של שניים לגביי עבודה ואהבה ותשוקה לחיים אני לא רוצה תחליף אני רוצה משהו חדש לא ברירת מחדל משהו אמיתי שיחזיק מעמד זה מה שאני רוצה מקווה שאמצא את זה מקווה שיהייה לי את הכח לקום ולחפש מקווה שבקרוב תודה לך רון שבת שלום

 

[tutida]

היי

יניב, אתה כותב יפה ומלא בתבונת חיים ויש בזה הרבה כוח! אני מזדהה עם הרגשת העמימות ועם השאלה הגדולה מבפנים של: מה הטעם בכל ההתאמצות אם בסופו של דבר... נמות? (אם "קראתי" אותך נכון...?!) אני הייתי שם... שנים רבות. לא שמישהו ראה וידע (לפחות לא דיברתי על כך עם מישהו ואולי גם לא הייתי מודעת לכך ממש), תיפקדתי בכל תחומי החיים, אבל... לא במלואי. כעת, אני מנסה להיות בפוקוס. וזה לא קל לי אחרי כל כך הרבה שנים של פיזור פנימי. למרות שאני יודעת מה צריך לעשות בגדול, אני לא עושה, אז התחלתי לעיין בספרים, יש הרבה מאוד ספרים שנכתבו למטרה הזו, ומטרתם לתת כלים בכדי לעזור לארגן את הזמן טוב יותר, להציב ולהשיג מטרות בחיים טוב יותר ועוד אינספור - בחר אתה מה נחוץ לך... אני ממש לא מדברת מעמדה של להגיד לך מה לעשות, חלילה, אני מדברת בדיוק מאותה נקודה שלך, גם אני עובדת על עצמי כדי להגיע גבוה יותר ממה שאני כיום (ואיני שואפת למעלה מידי וגם איני נמצאת למטה בכלל, אבל זה עדיין לא מספק). שתהיה לך שבת שלום ושתקבל החלטות טובות בחייך. סיגל נ.ב. הלוואי ויכולתי לעזור לך בעניין מציאת עבודה, כי זה היה יכול מאוד לעזור לתת דחיפה כלפי מעלה. אולי מישהו כאן מכיר מישהו שמחפש מישהו בתחומים שלך... (הרבה מישהו במשפט אחד, אבל הבנתם למה התכוונתי אני מקווה).

 

[fromthejust]

...

סיגל תודה לך אני באמת מרגיש שכח רב משתחרר לו כשאני כותב את הדברים האלו אך לצערי לא ממש הבנת אותי .הרגשה העמימות היא לא משום שעתידים אנו למות ואז למה לנו לטרוח כי אז יהייה מעשה זה זהה להרמת ידיים והתאבדות לשמה ההרגשה העמומה היא בנוגע לשאלה של איך להמשיך מה לעשות איך לעשות איך מוצאים כוחות לעשות מה מניע אותי מה עושה לי טוב ומה אני אני צריך עכשיו.השאלות האלו באות מתוך מודעות שמשהו לא תקין ומתוך רצון להבין לשנות ולשפר את חיי נכון להיום אני לא ממש מתפקד בתחומיי החיים כפי שאמרתי אני נשארתי על הגדר והחיים המשיכו הלאה היו אני מנסה לשאול את השאלות כדי למצוא את התשובות כי נמאס לי לשבת על הגדר הזו ואני כן רוצה לחיות זה נכון בסוף כולנו נמות אין ברירה זו דרכו של עולם אבל עד שזה יקרה אני מקווה שאוכל לחיות את חיי בשמחה אושר וסיפוק רב וכדיי שזה יקרה אני צריך לפתור סוגיות רבות אני יודע שבכותבי דברים אלו עולה מהם צליל של יאוש מסויים העיסוק בנושא הזה אכן מייאש לפעמים אבל אמרה לי מישהיא חמודה שהכרתי ...מתוך הכאב צומחים...משפט עם המון המון כח אני לא מתייאש. ואני מודה לך על התגובה עזרת לי לחשוב קצת סיגל להפעיל איזה שריר או שניים תודה לך סיגל.

יאללה אני עף להתקלח ולקנות עיתונים השבוע אני רוצה לשלוח קורות חיים מקווה שאצליח לא ישנתי כל הלילה נרדמתי היום בשמונה בבבוקר 4 שעות שינה ושוב אני ער עם כאב ראש עצום שמאפיין את הזמן האחרון מאז התהפך לי סדר היום שוב לפניי כמה חודשים טוב אמרנו להתקלח ולצאת למכולת זה נראה לי אפשרי אז...נשתמע ותודה

 

[tutida]

עמימות

יכול להיות שאין מילה כזו? לא משנה. מה שאני מרגישה ביחס לעמימות ולנושא המוות, זה שאפשר להתייחס אל הדברים שמתרחשים בחיינו במידה של אדישות/עמימות, כי יש בפנים כאב ועצב שגוברים על הכל מסביבנו: על הקושי ועל היופי. ואפשר, לעומת זאת, להיות מאוד מודעים לכך שזמננו קצוב ויש משמעות לכל דבר, יש ערך לקיים. ואז מנסים להתגבר על קשיים בכל מיני דרכים, ומצד שני, מעריכים את היופי שיש מסביב, פשוט יותר חשים ויותר חיים. בכל אופן, אני לא רוצה לכתוב באריכות, רק לומר שזוית ההסתכלות מאוד משמעותית לאיכות החיים שלנו. טוב, זה דבר ידוע, השאלה האמיתית היא איך מסובבים את עצמנו לזוית האופטימלית בשבילנו? על זה תצטרך למצוא את התשובה בתוכך. גם אם זה יקח זמן... שווה לחכות.

 

[tutida]

פוקוס

ועוד פעמיים פוקוס - זה אחד המפתחות החשובים להשגת מטרות בחיים. אמר מישהו קרוב לי ביותר שגם הספיק למות בחייו הקצרים. זהו, מקווה שאומר לך משהו.