fromthejust
New member
חדש /ישן
שלום לכולם הגעתי לפורום הזה לאחר המלצה של ידידה טובה הריי גם ככה אני יושב מול האינטרנט המון שעות אז למה לא?... כל חיי הצעירים למעשה מגיל 16 ראיתי מוות מול עיניי הגברים שראיתי הם הגברים המזעזעים שמישהו יכול לדמיין לעצמו לראות התחלתי בתור מתנדב במד"א ועברתי לאחר כמה שנים לעבוד כחובש תורן במרפאה. אני זוכר תמיד כשצילצל הטלפון איך כולם היו מתרגשים בתחנה והיו רבים מי עולה לנסיעה הזו..עם זו החייאה או תאונת דרכים קשה או לידה מייד היו קופצים הוותיקים עם הידע והניסיון ....בחיי ראיתי הכל ולא אתאר את המראות המזעזעים שראיתי.אני יכול אוליי לומר שלשמחתי בין כל המוות הפצועים והמון דם הצלחתי גם ליילד שני ילדים במרפאה ובאמבולנס... זה מביא הרגשת סיפוק מיוחדת... קרה לי גם שנאלצתי לעלות לנסיעה שהתברר לי שהסבתא ז"ל שלי היא החולה אותה צריך לפנות אפילו את אבא שלי פיניתי באמבולנס.. אבל.... כל זה כל זה מתגמד כשאתה מאבד מישהו קרוב כל החוזק הנפשי החוסן העמידות שפיתחת עם השנים הכל נעלם כשמשהו קרוב קורה לך אני זוכר איך היינו חוזרים ממקרה קשה והרופאים והנהגים בשלוש בלילה פותחים שולחן מנגבים חומוס ולבנה עם חמוצים תוצרת בית ופיתות חמות של בוקר מהמאפייה לא היו מדברים על זה אבל היו אוכלים שותים קפה תה משחקים שש בש העיקר כדיי להיות חזקים להיות מוכנים לנסיעה הבאה למקרה הבא... אני זוכר את זה היטב...עד לפניי שנתיים היה לי הכל בחיים הייתי הכי טוב היה לי שם שכולם הכירו בעולם השיווק והמכירות מתחרים היו פוחדים ממני לקוחות היו אצלי בכיס אכלתי את העולם עם כפית והכל בניתי בידיי שלי לא היו לי הורים תומכים עברתי ילדות לא פשוטה..אבל הגעתי לאן שהגעתי הייתי כלכך אמיץ וחד כמו סכין הייתי מאורס לאשה שאהבתי ואז ביום אחד הכל נגמר היה לי יום מוצלח מאוד בעבודה חזרתי מיום של סיור באיזור שלי גרתי אז בדרום אני זוכר שמכרתי באותו יום בכ-25 אלף שקלים הייתי מאושר ואז קיבלתי טלפון מאחי הגדול "איפה אתה נמצא...לא חשוב תעזוב הכל תגיע לפה אתה בסדר תגיע לפה מהר"...כך אמר... נסעתי כמו מטורף 140 קמ"ש תוך רבע שעה הגעתי מאופקים לבית שלו בעומר הושיב אותי על הספה אישתו מייד נכנסה לחדר כי לא יכלה לעצור את הדמעות ואז אמר לי...שאחי נפטר... ראיתי את פסגת העולם נוחתת עליי אבל הייתי חזק ראיתי לראשונה את אחי הגדול בוכה כמו ילד קטן האיש המצליח הזה התרסק בין רגע שוטר ממשטרת העיירות היה פה כך אמר...שאל אותי שאלות לוודא שהוא מדבר עם האיש נכון...ואז אמר אחיך מת! לא היה לו מידע נוסף הוא קיבל מברק לגשת ולהודיע למשפחה... מייד נכנסתי לאוטו נסעתי למשטרת באר שבע לא ברור לי מאיזה כוחות אבל הרגשתי שאני חייב להיות חזק הלכתי ולקחתי את כל הרכוש של אחי ושם נאמר לי את מה שהכי לא רציתי לשמוע...אחיך התאבד !!! ירה לעצמו בפה חזרתי לביתו של אחי הרמתי טלפון לחברתי וביקשתי ממנה לבוא.. אחי שהיה כל כך חזק לוחם בגולני שעבר את אותה ילדות קשה כמו שלי שהיה סטודנט ועבד בעבודה קבועה שחיי לבד ורצה לקנות בית שתמיד ניסה לתת לי הרגשה טובה ושהכל עובר שצריך להמשיך הלאה ולא לכעוס על ההורים שהם לא אשמים אחי החזק מבחוץ שם קץ לחייו בירייה באותו בוקר לפניי שראה את אחיינו הרך שזה עתה נולד ... ביום שלמחורת היה מרוץ מטורף הרגשתי שליחות נסעתי עם אחי ודוד שלי לזהות את גופתו של אחי אחי הגדול נשאר בחוץ הוא לא היה מסוגל להיכנס נעמדנו אני ודודי מול החלון כשהוסר הוילון ידעתי שכלום לא יהייה שוב כמו שהיה ראיתי את המראה נורא מכל ושום דבר שראיתי עד אותו רגע לא הכין אותי לזה..אני לא אתאר במילים את המראה המזעזע הזה... אבל דמותו של אחי שוכב שם לאעוזבת אותי כמעט בכל פעם שאני עוצם את עיניי. אני זוכר שהרגע הראשון שבכיתי היה מייד לאחר שקברנו אותו נפלתי על כתפו של אחי הגדול שהיה שבור מכדיי להמשיך ולבכות מבחינתו יש שבוע להתאבל כל החייים לזכור וצריך לחזור מייד למעגל החיים אני לא מאשים אותו עם אשה וילדים קטנים הלוואי והייתי חזק כמותו...
שלום לכולם הגעתי לפורום הזה לאחר המלצה של ידידה טובה הריי גם ככה אני יושב מול האינטרנט המון שעות אז למה לא?... כל חיי הצעירים למעשה מגיל 16 ראיתי מוות מול עיניי הגברים שראיתי הם הגברים המזעזעים שמישהו יכול לדמיין לעצמו לראות התחלתי בתור מתנדב במד"א ועברתי לאחר כמה שנים לעבוד כחובש תורן במרפאה. אני זוכר תמיד כשצילצל הטלפון איך כולם היו מתרגשים בתחנה והיו רבים מי עולה לנסיעה הזו..עם זו החייאה או תאונת דרכים קשה או לידה מייד היו קופצים הוותיקים עם הידע והניסיון ....בחיי ראיתי הכל ולא אתאר את המראות המזעזעים שראיתי.אני יכול אוליי לומר שלשמחתי בין כל המוות הפצועים והמון דם הצלחתי גם ליילד שני ילדים במרפאה ובאמבולנס... זה מביא הרגשת סיפוק מיוחדת... קרה לי גם שנאלצתי לעלות לנסיעה שהתברר לי שהסבתא ז"ל שלי היא החולה אותה צריך לפנות אפילו את אבא שלי פיניתי באמבולנס.. אבל.... כל זה כל זה מתגמד כשאתה מאבד מישהו קרוב כל החוזק הנפשי החוסן העמידות שפיתחת עם השנים הכל נעלם כשמשהו קרוב קורה לך אני זוכר איך היינו חוזרים ממקרה קשה והרופאים והנהגים בשלוש בלילה פותחים שולחן מנגבים חומוס ולבנה עם חמוצים תוצרת בית ופיתות חמות של בוקר מהמאפייה לא היו מדברים על זה אבל היו אוכלים שותים קפה תה משחקים שש בש העיקר כדיי להיות חזקים להיות מוכנים לנסיעה הבאה למקרה הבא... אני זוכר את זה היטב...עד לפניי שנתיים היה לי הכל בחיים הייתי הכי טוב היה לי שם שכולם הכירו בעולם השיווק והמכירות מתחרים היו פוחדים ממני לקוחות היו אצלי בכיס אכלתי את העולם עם כפית והכל בניתי בידיי שלי לא היו לי הורים תומכים עברתי ילדות לא פשוטה..אבל הגעתי לאן שהגעתי הייתי כלכך אמיץ וחד כמו סכין הייתי מאורס לאשה שאהבתי ואז ביום אחד הכל נגמר היה לי יום מוצלח מאוד בעבודה חזרתי מיום של סיור באיזור שלי גרתי אז בדרום אני זוכר שמכרתי באותו יום בכ-25 אלף שקלים הייתי מאושר ואז קיבלתי טלפון מאחי הגדול "איפה אתה נמצא...לא חשוב תעזוב הכל תגיע לפה אתה בסדר תגיע לפה מהר"...כך אמר... נסעתי כמו מטורף 140 קמ"ש תוך רבע שעה הגעתי מאופקים לבית שלו בעומר הושיב אותי על הספה אישתו מייד נכנסה לחדר כי לא יכלה לעצור את הדמעות ואז אמר לי...שאחי נפטר... ראיתי את פסגת העולם נוחתת עליי אבל הייתי חזק ראיתי לראשונה את אחי הגדול בוכה כמו ילד קטן האיש המצליח הזה התרסק בין רגע שוטר ממשטרת העיירות היה פה כך אמר...שאל אותי שאלות לוודא שהוא מדבר עם האיש נכון...ואז אמר אחיך מת! לא היה לו מידע נוסף הוא קיבל מברק לגשת ולהודיע למשפחה... מייד נכנסתי לאוטו נסעתי למשטרת באר שבע לא ברור לי מאיזה כוחות אבל הרגשתי שאני חייב להיות חזק הלכתי ולקחתי את כל הרכוש של אחי ושם נאמר לי את מה שהכי לא רציתי לשמוע...אחיך התאבד !!! ירה לעצמו בפה חזרתי לביתו של אחי הרמתי טלפון לחברתי וביקשתי ממנה לבוא.. אחי שהיה כל כך חזק לוחם בגולני שעבר את אותה ילדות קשה כמו שלי שהיה סטודנט ועבד בעבודה קבועה שחיי לבד ורצה לקנות בית שתמיד ניסה לתת לי הרגשה טובה ושהכל עובר שצריך להמשיך הלאה ולא לכעוס על ההורים שהם לא אשמים אחי החזק מבחוץ שם קץ לחייו בירייה באותו בוקר לפניי שראה את אחיינו הרך שזה עתה נולד ... ביום שלמחורת היה מרוץ מטורף הרגשתי שליחות נסעתי עם אחי ודוד שלי לזהות את גופתו של אחי אחי הגדול נשאר בחוץ הוא לא היה מסוגל להיכנס נעמדנו אני ודודי מול החלון כשהוסר הוילון ידעתי שכלום לא יהייה שוב כמו שהיה ראיתי את המראה נורא מכל ושום דבר שראיתי עד אותו רגע לא הכין אותי לזה..אני לא אתאר במילים את המראה המזעזע הזה... אבל דמותו של אחי שוכב שם לאעוזבת אותי כמעט בכל פעם שאני עוצם את עיניי. אני זוכר שהרגע הראשון שבכיתי היה מייד לאחר שקברנו אותו נפלתי על כתפו של אחי הגדול שהיה שבור מכדיי להמשיך ולבכות מבחינתו יש שבוע להתאבל כל החייים לזכור וצריך לחזור מייד למעגל החיים אני לא מאשים אותו עם אשה וילדים קטנים הלוואי והייתי חזק כמותו...
