חדש! חדש! חדש! חדש!
איך אני אוהב שתמיד מכריזים על זה ככה. נו, בקיצור, קודם כל, לא היה כבר הרבה זמן, וחוץ מזה, יש לי הרבה חדשים בתקליטייה, אז אני צריך להתלהב קצת
בכל זאת יצא משהו טוב מהיומולדת הזה. נו אז מה חדש אצלי?! זה די הרבה זמן של דיסקים חדשים, אז זה כמעט ייראה כאילו חידשתי די הרבה, אבל עדיין יש לי כמות די עלובה של 61 דיסקים בבעלותי, ספרתי אתמול.. ז'תומרת, מקוריים שעוד לא העברתי לכל מיני צדדים שלישיים או סתם הלכו לאיבוד. קודם כל, אודה ולא אבוש, עוד לא הספקתי לשמוע את כל הדיסקים, שלא לדבר על להאזין כמו שצריך.. מה לעשות שדיסקים אני שומע רק כשאני בחדר, ואם אני כבר בחדר אני צריך תרוץ טוב כמו שיעורי בית - שבינינו, בלי לספר להורים, אני כבר שכחתי מתי עשיתי בפעם האחרונה
, או שאני סתם מדבר בטלפון - אבל אני, כמו כל גבר מצוי, לא מסוגל לעשות 2 פעולות בבת-אחת, ולדבר בטלפון ולהקשיב למוזיקה זה הרבה יותר ממה שאני מסוגל. מה זה אומר לגבינו? שזה יהיה יותר כמו רשימת מכולת ופחות ביקורתי לגביי האלבומים.. טוב נתחיל מהצ'רצ'ילים - הוציאו מחדש את התקליטים שלהם ועוד הקלטות שונות ומשונות, כמו שכבר שמעתם מזמן
, ואני החלטתי ללכת על זה בלי להכיר שיר אחד שלהם.. פעם שנייה שאני עושה את זה. מרגש ממש.
אז קודם כל, אני לא ממש מבין על איזה השפעות מזרחיות מדברים אצלהם.. לא שמעתי משהו מיוחד. אולי זה רק אני. וחוץ מזה, העדפתי את הגרסה שלהם לLiving Loving, אולי בגלל שלא הייתי צריך לשמוע את הקול המעצבן של רוברט פלנט
חוץ מזה, הם דווקא חמודים למדי, למרות שעוד לא שמעתי, אבל בכלל, את הדיסק הראשון מבין השניים. נמשיך עם החבר'ה מחו"ל, בראש הגביר זאפה, עם אלבום ראשון שלו אצלי. מזל"ט לי.
Hot Rats זכה בכבוד, פשוט בגלל שהוא היה שם והייתי במצב רוח של להוציא הרבה כסף לדיסק יחסית למה שאני מוצא בדרך כלל. דווקא מותק, זכה לעטר את הכינוי שלי בICQ (עם פיני הסרסור. למרות שלא עברתי את זה שם.). אחותי קנתה לי סלייבס אנד מאסטרס של דיפרפל, נדמה לי, והחלפתי את זה. למה? ככה. לא רציתי את זה. אני לא יודע למה, אבל כל פעם שאני הולך לטאוור או לסופרזאוס, ואני הולך הרבה לטאוור, אני לא רואה שום דיסק ראוי של דיפרפל. פעם, מזמן, ראיתי את מייד אין ג'אפאן, אבל זהו. אז החלפתי את זה בפוראבר צ'יינג'ס. האמת, אחריי שמיעה ראשונה, אפילו לא האזנה - אני דווקא מעדיף את הראשון שלהם. חילול הקודש? וגם, נו, שלושה חברים שלי קנו לי דיסק כפול בהופעה חיה של סלייר. עכשיו, סלייר הם חמודים, דווקא, אבל אני כבר די מיציתי את התקופה הקשוחה שלי, אז הלכתי והחלפתי את זה בשלושה דיסקים בלי להוסיף שקל, וזה נורא נחמד. אחד זה כזה אוסף של האנימלס, משהו שהם החליטו בחברת התקליטים לקרוא לו "the singles plus", ויש שם את it's my life ובית השמש העולה, אז אני מרוצה וזהו. כל השאר גם חביבים.
השני זה הדיסק הראשון שיש לי של החבר'ה האוסטרלים האלה שנורא אוהבים לצעוק
זרם ישיר זרם חלופין.
Dirty Deeds Done Dirt Cheap זכה בכבוד. האמת? התרשמתי. ככה צריך לתת בראש
והשלישי, כי הייתי במצב רוח של לנסות משהו שונה, זה חלוצי החלל. לא מכיר שום שיר מהאלבום שלהם, זה היה זמן להתנסויות.
מכיר שיר אחד שלהם מלפניי זה, אני כן אציין את זה. ו ו ו המתנות שקניתי לעצמי ליומולדת, מהכסף שהסבתות הביאו (בלי עין הרע, יש 2 ועוד סבתא רבה, שיזכו לחיים ארוכים ונאמר אמן. בלי קשר לימי הולדת.) אז- טאטו (לא הלסביות הרוסיות. החבר'ה מישראל, אתם יודעים, ערן צור, אלונה דניאל, יובל מסנר, כאלו שיש להם באמת כשרון מוזיקלי
) - חתוך תוכן.. הכרתי שיר אחד משם, את מחבואים, ואני חייב לציין שאני מכור ברמות לשיר הזה, וזה כבר עבר את גבולות הנורמלי. חוץ מזה שזה אלבום בונבון. פוליאנה פראנק (תדמיינו סמל של אנרכיה במקום ה-א'.) - אין לבחור. די הרבה זמן רציתי כבר לקנות את זה, לא יודע מה עצר אותי.. לא מתחרט על זה שסוף סוף הוצאתי את הכסף.... חבר'ה נורא כיפים. נורא חתרנים, גם. אם רוצים לראות מבעד למראה הראשוני... הג'ירפות - משוחח עם כסא - עוד אלבום פשוט כיפי. אבל ברמות, כאילו, בשביל אלבומים כאלו המציאו את המילה כיפי.
איך אני אוהב שתמיד מכריזים על זה ככה. נו, בקיצור, קודם כל, לא היה כבר הרבה זמן, וחוץ מזה, יש לי הרבה חדשים בתקליטייה, אז אני צריך להתלהב קצת
