חדש בפורום
טוב, אני קודם כל חייב לציין שממש קשה לי להחשף ככה ולרשום את השורות הבאות. אני בכלל לא יודע אם זה הפורום הנכון להעלות נושא כזה, פשוט יש דברים שממש מכבידים עליי מלא זמן ואולי אפילו רק הפורקן שלהגיד אותם יעזור לי (אפילו קצת). את השם שלי אני מעדיף להשאיר חסוי. אני בן 22, מאשדוד. בזמן האחרון אני מרגיש כאילו אבדתי את כל מעגל החברים שלי וזה יוצר אצלי פחדים ותחושה מעיקה כבר זמן די רב. אני מרגיש כאילו אני לא יוצא לבלות עם בני גילי כבר זמן רב, הרבה זמן לא יצאתי עם בחורה. גם החברים שאני יוצא איתם- אני לפעמים מרגיש כאילו אנחנו לא באותו הראש וכאילו אני נשאר איתם רק בגלל שהם חברי ילדות. ז"א- אם היו שואלים אותי מי היית רוצה שיהיו חברים שלך- אני יכול להצביע על כמה אנשים מאוד איכותיים שהכרתי בצבא ובזמן האחרון - אבל כל אחד מגיע ממקום אחר בארץ עם קבוצת חברים משלו מהבית. אלה אנשים כאלה ששומרים איתם על קשר טלפוני (וגם זה מאוד נדיר). כי מאז שמפסיקים לראות אותם על בסיס יומי פתאום כל אחד חוזר למקום הגיאוגרפי שלו. אם אני מתסכל אחורה בזמן, אני לא בחור מופנם מדי אבל קשה לי ליצור מעגל גדול של חברים (לפחות חברים טובים שמתראים על בסיס קבוע ותדיר). קשה לי להתחבר לקבוצת חברים שמלוכדים עם חבר'ה שלהם בבית. אני תמיד מרגיש נדחף. הייתי תלמיד מצטיין בתיכון ובכלל אני משקיע המון בלימודים ובכל דבר שאני עושה. לפעמים אני שוכח לעצור ולבלות קצת, להנות ולחיות את הרגע (אני באמת מרגיש כאילו אני "מפספס" תקופה מדהימה שלא תחזור ככל שאני מתבגר). בתיכון היו לי קבוצת חברים די טובים (2 חברים טובים ועוד 3 ידידות ממש טובות)- היינו יוצאים יחד והכל. באמת תקופה שזכור לי לטובה. אח"כ די התרחקנו בתקופה של הצבא. כל אחד בבסיס שלו, מתראים בסופ"שים. שלא תבינו אותי לא נכון- היו לי חברים בצבא ויצאנו מדי פעם והכל, אבל המרחק הגאוגרפי כנראה הפריע ואחרי הצבא די שמרנו על קשר טלפוני. אחרי הצבא באה תקופה נוראה של לימדים לפסיכומטרי. בגלל ההשקעה המטורפת שלי, התחילה איזו תקופה של התכנסות בעצמי. הרבה תרגול בבית לבד. פעמים רבות ויתור על מפגשים עם חברים. יחד עם זאת, הקבוצה שלי מהבית די התפרקה בגלל סיבות שונות- 2 בנות שיצאו לטיול ללא הגבלה לחו"ל (אחת מהן גם לא חזורת לאשדוד. ודווקא היא היית זאת שמלכדת את קבוצת החברים ומארגנת שכולנו ניצא בערבים). חבר טוב שאימו נפטרה ומאז הוא מאוד מכונס בעצמו, לא רוצה לצאת יותר מדי מה גם שהתחיל ללמוד במלכלה ומשקיע הרבה זמן שם. חבר אחר שאף פעם לא אהב לצאת ולבלות, לרקוד, לשתות (ילד חננה כזה, אבל חבר ממש טוב עוד מתקופת הגן), 2 ידידות שהתחילו ללמוד ושקעו בלמודים. פתאום אני מרגיש שקבוצת החברים שלי התפרקה לגמריי (בייחוד בגלל הידידה שעברה מאשדוד והייתה תמיד מלכדת את כולם). פתאום נגמר הפסיכומטרי ואני מרגיש חלל עמוק. כל הזמן שהייתי משקיע בלימודים התפנה. אני חייב לציין שאני עובד בחברה די צעירה עם חבר'ה בגילי. הבעיה היא שוב- להתחבר לאנשים מעבר לשיחות הקטנות האלה בעבודה.ז"א- איכשה למצוא חברים טובים. מה שחוסם אותי אני חשוב זה התחושה של הידחפות לאנשים שיש להם מעגל חברים מהבית. נראה לי פתאום מוזר לפנות אליהם ולהציע ככה סתם לצאת בשישי בערב. מה גם שאם הם יחשבו שאני מבודד או חסר חברים. לאורך כל הדרך- גם בתיכון גם בצבא וגם בפסיכומטרי בקורס- אני רוכש חברים אבל קשה לי ליצור איתם קשר חברות עמוק. חבר'ה שאפשר לצאת איתם, לדבר איתם על דברים שיושבים לי על הלב, למצוא איתם בחורות. (ד"א אני בחור שנראה די טוב- ככה לפחות אורמים לה הרבה. הבעיה היא שאני די ביישן וחסר נסיון בקשר רציני וארוך עם בנות) בגלל שאני לא יוצא- גם קשה לי להתחבר לבנות. ז"א - אני צריך לעשות הפרדה בין שני דברים. מצד אחד אני רוצה למצוא חברים חדשים שיהיו בראש שלי. מצד שני אני כבר מת לחברה קבועה (קשר רציני עוד לא היה לי, רק סטוצים שנמשכו ימים ספורים) וזה צד שאני צריך לצאת לבלות אבל יותר אחד על אחד, אבל שוב- אם אין תמיכה של חברים שמועדדים אותך בקטע הזה- קשה לי לצאת עם בנות. אני מקווה להתחיל ללמוד שנה הבאה הנדסת תכונה. אני חושש שדווקא התחום הזה יגרום לי להיות עוד יותר מופנם כי זה תחום שצריך להשקיע בו מלא זמן. אנשים שולמדים אותו ספרו לי ש99 אחוז מהזמן שלהם הולך על לימודים. חוץ מהשמועות שהולכות על אנשים קרים ומופנים בתחום ההנדסה. כל אחד מתעסק בשלו. אני גם מתרחק גאוגרפית מהבית. אולי זו דווקא תקווה להתחלה חדשה עם חבירם חדשים. אבל כמו שאני מכיר את עצמי אלה יהיו שוב חברים זמניים עד סיום התואר, בייחוד שיהיה קשה לצאת הרבה עם הלימודים האינטנסבייים.דבר נוסף שמפחיד אותי זה שמס' הבנות בהנדסת תוכנה קטן ואני פוחד שגם בתקופת הלימודים אני לא אמצא חברה. אני יודע שקדחתי הרבה ואני ממש מרגיש פורקן. אולי תוכלו לייעץ לי מה לעשות/להפנות אותי לפורום שיוכל לתת לי משוב. אני לא חושב שאני צריך ללכת לייעוץ פסיכולוגי, אבל אני אשמח לטיפים/עצות מכם.
טוב, אני קודם כל חייב לציין שממש קשה לי להחשף ככה ולרשום את השורות הבאות. אני בכלל לא יודע אם זה הפורום הנכון להעלות נושא כזה, פשוט יש דברים שממש מכבידים עליי מלא זמן ואולי אפילו רק הפורקן שלהגיד אותם יעזור לי (אפילו קצת). את השם שלי אני מעדיף להשאיר חסוי. אני בן 22, מאשדוד. בזמן האחרון אני מרגיש כאילו אבדתי את כל מעגל החברים שלי וזה יוצר אצלי פחדים ותחושה מעיקה כבר זמן די רב. אני מרגיש כאילו אני לא יוצא לבלות עם בני גילי כבר זמן רב, הרבה זמן לא יצאתי עם בחורה. גם החברים שאני יוצא איתם- אני לפעמים מרגיש כאילו אנחנו לא באותו הראש וכאילו אני נשאר איתם רק בגלל שהם חברי ילדות. ז"א- אם היו שואלים אותי מי היית רוצה שיהיו חברים שלך- אני יכול להצביע על כמה אנשים מאוד איכותיים שהכרתי בצבא ובזמן האחרון - אבל כל אחד מגיע ממקום אחר בארץ עם קבוצת חברים משלו מהבית. אלה אנשים כאלה ששומרים איתם על קשר טלפוני (וגם זה מאוד נדיר). כי מאז שמפסיקים לראות אותם על בסיס יומי פתאום כל אחד חוזר למקום הגיאוגרפי שלו. אם אני מתסכל אחורה בזמן, אני לא בחור מופנם מדי אבל קשה לי ליצור מעגל גדול של חברים (לפחות חברים טובים שמתראים על בסיס קבוע ותדיר). קשה לי להתחבר לקבוצת חברים שמלוכדים עם חבר'ה שלהם בבית. אני תמיד מרגיש נדחף. הייתי תלמיד מצטיין בתיכון ובכלל אני משקיע המון בלימודים ובכל דבר שאני עושה. לפעמים אני שוכח לעצור ולבלות קצת, להנות ולחיות את הרגע (אני באמת מרגיש כאילו אני "מפספס" תקופה מדהימה שלא תחזור ככל שאני מתבגר). בתיכון היו לי קבוצת חברים די טובים (2 חברים טובים ועוד 3 ידידות ממש טובות)- היינו יוצאים יחד והכל. באמת תקופה שזכור לי לטובה. אח"כ די התרחקנו בתקופה של הצבא. כל אחד בבסיס שלו, מתראים בסופ"שים. שלא תבינו אותי לא נכון- היו לי חברים בצבא ויצאנו מדי פעם והכל, אבל המרחק הגאוגרפי כנראה הפריע ואחרי הצבא די שמרנו על קשר טלפוני. אחרי הצבא באה תקופה נוראה של לימדים לפסיכומטרי. בגלל ההשקעה המטורפת שלי, התחילה איזו תקופה של התכנסות בעצמי. הרבה תרגול בבית לבד. פעמים רבות ויתור על מפגשים עם חברים. יחד עם זאת, הקבוצה שלי מהבית די התפרקה בגלל סיבות שונות- 2 בנות שיצאו לטיול ללא הגבלה לחו"ל (אחת מהן גם לא חזורת לאשדוד. ודווקא היא היית זאת שמלכדת את קבוצת החברים ומארגנת שכולנו ניצא בערבים). חבר טוב שאימו נפטרה ומאז הוא מאוד מכונס בעצמו, לא רוצה לצאת יותר מדי מה גם שהתחיל ללמוד במלכלה ומשקיע הרבה זמן שם. חבר אחר שאף פעם לא אהב לצאת ולבלות, לרקוד, לשתות (ילד חננה כזה, אבל חבר ממש טוב עוד מתקופת הגן), 2 ידידות שהתחילו ללמוד ושקעו בלמודים. פתאום אני מרגיש שקבוצת החברים שלי התפרקה לגמריי (בייחוד בגלל הידידה שעברה מאשדוד והייתה תמיד מלכדת את כולם). פתאום נגמר הפסיכומטרי ואני מרגיש חלל עמוק. כל הזמן שהייתי משקיע בלימודים התפנה. אני חייב לציין שאני עובד בחברה די צעירה עם חבר'ה בגילי. הבעיה היא שוב- להתחבר לאנשים מעבר לשיחות הקטנות האלה בעבודה.ז"א- איכשה למצוא חברים טובים. מה שחוסם אותי אני חשוב זה התחושה של הידחפות לאנשים שיש להם מעגל חברים מהבית. נראה לי פתאום מוזר לפנות אליהם ולהציע ככה סתם לצאת בשישי בערב. מה גם שאם הם יחשבו שאני מבודד או חסר חברים. לאורך כל הדרך- גם בתיכון גם בצבא וגם בפסיכומטרי בקורס- אני רוכש חברים אבל קשה לי ליצור איתם קשר חברות עמוק. חבר'ה שאפשר לצאת איתם, לדבר איתם על דברים שיושבים לי על הלב, למצוא איתם בחורות. (ד"א אני בחור שנראה די טוב- ככה לפחות אורמים לה הרבה. הבעיה היא שאני די ביישן וחסר נסיון בקשר רציני וארוך עם בנות) בגלל שאני לא יוצא- גם קשה לי להתחבר לבנות. ז"א - אני צריך לעשות הפרדה בין שני דברים. מצד אחד אני רוצה למצוא חברים חדשים שיהיו בראש שלי. מצד שני אני כבר מת לחברה קבועה (קשר רציני עוד לא היה לי, רק סטוצים שנמשכו ימים ספורים) וזה צד שאני צריך לצאת לבלות אבל יותר אחד על אחד, אבל שוב- אם אין תמיכה של חברים שמועדדים אותך בקטע הזה- קשה לי לצאת עם בנות. אני מקווה להתחיל ללמוד שנה הבאה הנדסת תכונה. אני חושש שדווקא התחום הזה יגרום לי להיות עוד יותר מופנם כי זה תחום שצריך להשקיע בו מלא זמן. אנשים שולמדים אותו ספרו לי ש99 אחוז מהזמן שלהם הולך על לימודים. חוץ מהשמועות שהולכות על אנשים קרים ומופנים בתחום ההנדסה. כל אחד מתעסק בשלו. אני גם מתרחק גאוגרפית מהבית. אולי זו דווקא תקווה להתחלה חדשה עם חבירם חדשים. אבל כמו שאני מכיר את עצמי אלה יהיו שוב חברים זמניים עד סיום התואר, בייחוד שיהיה קשה לצאת הרבה עם הלימודים האינטנסבייים.דבר נוסף שמפחיד אותי זה שמס' הבנות בהנדסת תוכנה קטן ואני פוחד שגם בתקופת הלימודים אני לא אמצא חברה. אני יודע שקדחתי הרבה ואני ממש מרגיש פורקן. אולי תוכלו לייעץ לי מה לעשות/להפנות אותי לפורום שיוכל לתת לי משוב. אני לא חושב שאני צריך ללכת לייעוץ פסיכולוגי, אבל אני אשמח לטיפים/עצות מכם.
