חדש בפורום

[Dubi33]

חדש בפורום ../images/Emo13.gif

איזה פורום תוסס ומלהיב - כיף להצטרף עד לפני כשנה נהגתי לפקוד את וואלה ולהשתתף בדיונים (מעט ובצניעות, אם להודות). מאז התרסקותו של הפורום הנ"ל יצא לי אמנם לקרא הרבה אבל לא חלקתי את חוויותי בשום פורום. אשמח להשתתף.

 

[Rivendell]

ברוך הבא ../images/Emo140.gif

ואתה מוזמן לעבור את "טכס החניכה" שלנו ולספר לנו על הספרים שהכי אהבת לאחרונה - או בכלל!

 

[Dubi33]

אחלה טקס חניכה. אז ככה:

שלום. לשם היכרות אגדיר עצמי כקורא לא ממש צעיר, לדאבוני ללא ידע ספרותי מסודר (החרמתי את שיעורי הספרות כי פגמו לי בהנאה, כאמור לפני כ- 20 שנה) אוהב כמעט הכל, מלבד מד"ב. כעורך רשימות כפייתי אני יכול להביא כאן רזומה קריאה של מאות ספרים אבל לשם היכרות, להלן רשימה חלקית של ספרים שאהבתי לאחרונה, ללא פירוט ביקורת והסברים: ג'ומפה להירי-פרשן המחלות חניף קורישי-הבודהה מהפרברים יצחק בר-יוסף-מזכרת אהבה יאיר גרבוז-תמיד פולני ג'.מ. קוטזי-חרפה דויד גרוסמן-מישהו לרוץ איתו גור בתיה-המרחק הנכון - רצח מוזיקלי קורמאק מקארתי-כל הסוסים היפים דויד גרוסמן-יש ילדים זיגזג אלזה מורנטה-אלה תולדות עפר שלח-גוף שני ריימונד קארבר-על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה בולגקוב מיכאיל-האמן ומרגריטה דיוואקרוני צ'יטרה בנרג'י -אדונית התבלינים שיאנליאנג ג'אנג-עץ המשי יושימוטו בננה-המטבח ג'ון בארת'-סןף הדרך/האופרה הצפה אגולף טריסטן -אדון החצר קריסטוף אגוטה -המחברת הגדולה גרימסלי ג'ים -צפורי חורף לוי פרימו-מפתח כוכב מורקמי הרוקי -יער נורווגי לוי פרימו -הטבלה המחזורית קאמי אלבר-הדבר סמית זיידי-שיניים לבנות אביגדור דגן-כובע הצילינדר הישן נחמיאס לימור-אמא היתה זוחלת מכובד ומגוון, לא? עופר

 

[Rivendell]

מכובד בהחלט, רק היה נחמד

אם הייתי בורר מהרשימה כמה נבחרים במיוחד ומפרט מה אהבת בהם

חוצמזה אתה יכול למצוא עוד דעות על רוב הספרים האלה במאמרי הפורום, לשם נכנסות המלצות מפורטות במיוחד.

 

[ל א]

מצא חן בעיני

שהכנסת לשם את ג'ון בארת. האופרה הצפה הוא הספר המושלם ביותר שנכתב אי פעם בעיני.

 

[Dubi33]

הרחבה והמלצה חמה בעניין ג'ון בארת'

לטובת מי שלא מכיר, נרחי בקצת את הדברים על ספרו זה של ג'ון בארת'. את הספר קראתי לפני כשנה והוא ממוקם אצלי גבוה במיוחד בדירוג ברשימת "הטובים של כל הזמנים" שלי. הספר מורכב משני רומנים הכרוכים ומוגשים יחד:"סוף הדרך" ו- "האופרה הצפה" - סה"כ כ-400 עמ'. שני הרומנים הם הראשונים מפרי עטו של בארת', נכתבו בשנות החמישים ועפ"י הביקורת נחשבים כמקדימים את זמנם (לא שזה חשוב לי אישית כקורא). מה שחשוב לי זו יכולתו הנדירה לשלב הומור עסיסי ושחור בסיפור קשה וכואב, עד כדי אי נוחות פיזית ממש לקורא. לדעתי הספר אינו מוכר מספיק לקהל הקוראים בארץ ובאמת חבל. מומלץ בחום. עופר

 

[אפיפני]

מישהו הזכיר ג'ון בארט?

מטוב לב ונחמדות (he he) בא לי עכשיו לצרף היפרטקסט שלו ההיפרטקסט אינו הE-BOOK שהוא בסך הכל גרסה מקווננת של מה שכבר יש, אלא מדבר על אותם קישורים שמופיעים על המסך ומאפשרים לקרוא לא באופן לינארי כמו בעולם ספרי הניר אלא לדלג למסלולי עלילה שונים מקבילים וסותרים המלווים גם בצלילים ותמונות. כללי הקריאה חופשיים מתחילים מהעמוד הראשון ונכנסים לאיזה לינק שרוצים וממשייכם ממנו והלאה. קריאה פעילה שמיצרת בעצם את הסיפור. גאוני למי שלא שמוכן לקחת חופש מריח הדפים. אין הרבה סופרים שכותבים היפרקטסט אפשר למצוא ברשת ספרי היפרטקסט של ג´ון בארט ורוברט קובר ובארט הוא בהחלט הטוב והמפתיע שבהם.

 

[ל א]

עוד קצת הרחבה והמלצה

שני הספרים- סוף הדרך והאופרה הצפה- יצאו בנפרד ואף תורגמו בנפרד לעברית. כמה שנים מאוחר יותר החליטו בספריה החדשה לקבץ אותם יחד, וטוב שכך. מה שמשך אותי במיוחד בשני הספרים הוא גישתו הפילוסופית של ג'ון בארת. בשני הספרים הגיבורים מאמינים שלשום דבר אין ערך מוחלט בפני עצמו, כולל לחיים (עמדה שאני מקבל בהחלט) והם ניצבים בפני אנשים ומאורעות שמציבים אתגר בפני תפיסתם (או סתם מסבכים להם את החיים, אם תרצו). ב"סוף הדרך", הגישה הפילוסופית של הגיבור גורמת לו לחלות בשיתוק פילוסופי, כלומר היעדר יכולת לבחור בין דברים (כי ממילא הכל אותו דבר), וכתוצאה מכך לא לבחור בכלום. הרופא שמטפל בו הוא שחור (הספר נכתב בשנות ה-50) שפועל מחוץ למסגרת החוק והרפואה המקובלת. הגיבור עובר ללמד בקולג' נידח בתקווה להתאושש, אך שם הוא נתקל בזוג שהבעל בו הוא ההיפך הגמור ממנו: הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה, מסוגל לנמק כל בחירה שלו ובעל עקרונות נוקשים. המפגש מעורר כמה ויכוחים פילוסופיים די מעניינים וגם כמה השתלשלויות עלילתיות די דרמטיות שמובילות לסוף רע. (10 בסולם ריכטר) ב"אופרה הצפה" הגישה הפילוסופית גורמת לגיבור לקום בוקר אחד ולהחליט שזהו היום האחרון בחייו. הספר מספר על היום הזה, ותוך כדי כך, נפרשים חייו בעבר ובהווה. הגיבור הוא עו"ד ולפני מותו הוא מתלבט מה לעשות עם אחד התיקים שברשותו- משפט ירושה מבריק בביזאריותו של חברו הטוב ביותר. יש בידיו ראיה שתאפשר לו לזכות בתיק והוא מתלבט האם החבר אכן ראוי לירושה. במקביל, הוא בוחן את החלטתו עם שכניו הזקנים (מבלי לספר להם אותה) שכל אחד מהם מבטא גישה אחרת לחיים. ואז מגיע רגע האמת... (11 בסולם ריכטר. ספר מושלם.) שני הספרים מבריקים מבחינה פילוסופית, מלאים בהברקות סמליות, חיצי לעג לעמדות פילוסופיות מנוגדות ולאנושות בכללואכזריים בכנותם. ולא, הם לא גרמו לי שום אי נעימות. להיפך, כל משפט הוא מלאכת מחשבת. פשוט תענוג צרוף.

 

[rannot]

נהדר!

הספר הראשון שהזכרת מאד מדבר אלי. נראה לי שיכולתי לכתוב על הנושא בעצמי. אני אדאג למצוא אותו. גם השני נשמע טוב.

 

[Dubi33]

תיארת נהדר את שני הסיפורים

הבהרה בעניין אי הנוחות הפיסית - עוצמת התיאור של הסוף הרע של "סוף הדרך" היתה כה עזה שגרמה לי לחוש בבטני מעצמת החוויה. אני יודע שתיאורים קשים/רעים/בעייתיים נפוצים בספרים רבים. למרות זאת, יכולתו הנהדרת של בארת' להביא אותי לכדי צחוק פיזי ממשי או לחילופין מצוקה פיזית, זכורה לי היטב ולדאבוני נדירה מדי מהנוף הספרותי. ואיתך בהגדרה "תענוג צרוף". עופר

 

[Arana]

מה חשבת על "עץ המשי"?

הסיפור הראשון היה לדעתי יפה יותר, אולי כי אני אוהבת את הנוף שנמזג בו, ואולי כי הוא נותן אווירה כמעט נאיבית של שלווה, למרות הצל של הדיכוי הקומוניסטי שמאחוריו.

 

[Dubi33]

לא ממש שלווה

מכיוון שזכרוני אינו חזק אני זוכר בעיקר את חווית הקריאה, שכאמור אהבתי, והסיפורים שנגעו לליבי. אם אנסה לפרט יותר, הרושם שנוצר אצלי היה של נאיביות ילדותית שהתפתחה אצל המספר (ששמו בספר לא זכור לי, אבל שורשיו כנראה אוטוביוגרפיים) עקב שנים של דיכוי ודלות. נאיביות שלא קיימת אצל ילדינו היום מעל גיל 8. הספר פתח לי פתח לעולמם המצומצם של כל האנשים שרואים בערוץ 8, עובדים בשדות האורז ימים ארוכים, בדיכוי שכיום פחות שלטוני ויותר כלכלי. עופר