חדש - אשמח לייעוץ והכוונה
שלום,
אני בן 33. לא עברתי איבחון כלשהו שקשור לנושא האוטיזם. מאז ומתמיד ההתמודדות הגדולה שלי בחיים היתה ההשתלבות הקבוצתית.
הרגשה שאני לא כל כך קולט קודים חברתיים, שאני שונה, אפילו שייך קצת לכוכב אחר, ולא מתחבר לגזע האנושי. גם לא הרגשתי שאנשים "רגילים" מתחברים אליי מצדם (בהכללה גסה כמובן...). חוויתי לא מעט התעלמות ודחייה בסיטואציות חברתיות שונות.
מאז הילדות אני כואב את הכאב של להיות אאוטסיידר, במיוחד שהוריי העבירו מסרים חוזרים ונשנים ש"חייבים להיות כמו כולם". זה יצר בושה, אשמה, מאבק אינסופי בלהיות מישהו שאני לא. לפעמים נראה שהצלחתי לחקות התנהגות חברתית וכמעט להיות שם. אבל רק כמעט.
אני עובד כמהנדס בחברה נחשבת. מאד רציתי למלא את אותו חסך מהילדות ולהשתלב בין אנשים. בשלב מסוים חשבתי שהצלחתי ופרצתי את המחסום, עד שהאאוטסיידריות התנפצה לי בפנים, והבנתי מעל כל ספק שגם האנשים האלה לא ממש סופרים אותי.
זה הביא לכאב מאד גדול, ומצד שני למן התפכחות משמעותית, שאני אאוטסיידר, וזה בסדר. אני לא צריך לברוח מעצמי. אני לא חייב להיות הכי פופולרי או בדיוק כמו כולם. מה גם שאני לא מעריך או מתחבר במיוחד לאנשי המיינסטרים.
סוג של התפכחות יחד עם כאב ואובדן של אשליה. אני מוצא את עצמי במקום מאד רגיש וחשוף ועכשיו, שאני לא מפנה גב לשוני שתמיד היה בי.
עשיתי מתוך סקרנות את מבחן AQ וקיבלתי 34, שזה מתאים יותר לטווח האוטיסטי. הרגשתי הקלה, ומצד שני גם לחץ, כי אני לא אוהב לכלוא את עצמי בהגדרות ולהיות מחוייב אליהן. ודאי שמי שאנחנו באמת זו לא הגדרה.
חשבתי שאין דבר שיעשה לי טוב בתקופת הכאב הזו כמו להכיר אנשים דומים, ואולי גם בת/בן זוג.
אני מעוניין בחברת אנשים במצב דומה - תפקוד גבוה, רגישים, וחשים שהם שונים ולא משתלבים בקבוצות ולא מתחברים לדינמיקה הקבוצתית בין בני אדם.
ניסיתי בפורומים של אס"י, אך לא בדיוק הבנתי איזה פורום מתאים לשיתוף, תמיכה, והכרות. אשמח לתגובות והמלצות איך להמשיך...
תודה
שלום,
אני בן 33. לא עברתי איבחון כלשהו שקשור לנושא האוטיזם. מאז ומתמיד ההתמודדות הגדולה שלי בחיים היתה ההשתלבות הקבוצתית.
הרגשה שאני לא כל כך קולט קודים חברתיים, שאני שונה, אפילו שייך קצת לכוכב אחר, ולא מתחבר לגזע האנושי. גם לא הרגשתי שאנשים "רגילים" מתחברים אליי מצדם (בהכללה גסה כמובן...). חוויתי לא מעט התעלמות ודחייה בסיטואציות חברתיות שונות.
מאז הילדות אני כואב את הכאב של להיות אאוטסיידר, במיוחד שהוריי העבירו מסרים חוזרים ונשנים ש"חייבים להיות כמו כולם". זה יצר בושה, אשמה, מאבק אינסופי בלהיות מישהו שאני לא. לפעמים נראה שהצלחתי לחקות התנהגות חברתית וכמעט להיות שם. אבל רק כמעט.
אני עובד כמהנדס בחברה נחשבת. מאד רציתי למלא את אותו חסך מהילדות ולהשתלב בין אנשים. בשלב מסוים חשבתי שהצלחתי ופרצתי את המחסום, עד שהאאוטסיידריות התנפצה לי בפנים, והבנתי מעל כל ספק שגם האנשים האלה לא ממש סופרים אותי.
זה הביא לכאב מאד גדול, ומצד שני למן התפכחות משמעותית, שאני אאוטסיידר, וזה בסדר. אני לא צריך לברוח מעצמי. אני לא חייב להיות הכי פופולרי או בדיוק כמו כולם. מה גם שאני לא מעריך או מתחבר במיוחד לאנשי המיינסטרים.
סוג של התפכחות יחד עם כאב ואובדן של אשליה. אני מוצא את עצמי במקום מאד רגיש וחשוף ועכשיו, שאני לא מפנה גב לשוני שתמיד היה בי.
עשיתי מתוך סקרנות את מבחן AQ וקיבלתי 34, שזה מתאים יותר לטווח האוטיסטי. הרגשתי הקלה, ומצד שני גם לחץ, כי אני לא אוהב לכלוא את עצמי בהגדרות ולהיות מחוייב אליהן. ודאי שמי שאנחנו באמת זו לא הגדרה.
חשבתי שאין דבר שיעשה לי טוב בתקופת הכאב הזו כמו להכיר אנשים דומים, ואולי גם בת/בן זוג.
אני מעוניין בחברת אנשים במצב דומה - תפקוד גבוה, רגישים, וחשים שהם שונים ולא משתלבים בקבוצות ולא מתחברים לדינמיקה הקבוצתית בין בני אדם.
ניסיתי בפורומים של אס"י, אך לא בדיוק הבנתי איזה פורום מתאים לשיתוף, תמיכה, והכרות. אשמח לתגובות והמלצות איך להמשיך...
תודה