את לא מאמינה. זה סיוט מרגע לרגע ... איזה סיפור עושים לנו בבית חולים הפסיכיאטרי. חייבים ביום שלישי בבוקר להעביר אותה משם. יומיים אנחנו מחפשים אדם שיהיה איתה באישפוז רגיל עכשיו רק מצאנו וצריך עוד סידורים וזה מטיש .
בוודאי שהסידורים מטישים אבל אחרי הכול,תגיע מנוחת הלוחמים הכול יהיה בסדר,לא תאמיני שאתם אחרי. לא תאמיני,זה ייגמר "בשביל להגיע לפיסגה,צריך להיות קודם לכן בעמק". מאחלת רק טוב והרבה כוחות.
תודה. עם אמא שלי אין אף פעם מנוחת לוחמים. איך אמרתי אתמול לפסיכולוגית שלי: " החיים זה משבר לפעמים גם יש חיים באמצע..." אבל גם ההפסקות שבאות מידי פעם הם כמו אוויר לנשימה. תודה על העידוד ומצטערת שלא הגבתי עד עכשיו פשוט הרוח יצאה לי מהמפרשים