טוב
קודם כל אני חייב להזכיר שוב שאני אוהב את סוסיתא, ההופעה שלהם היתה ההופעה שהכי נהנתי ממנה מכל ההופעות שראיתי בחודשים האחרונים ולדעתי נדב ורון מאוד מוכשרים (והם גם אנשים מאוד חביבים). בנוסף ציינתי שמקוריות זה אולי לא הצד החזק ביותר שלהם, אבל אולי הייתי צריך להבהיר שאני לא רואה שם פלגיאט. לדעתי יש עדיין מרחק רב מהשפעה לפלגיאט. לא הזכרתי את המילה בהקשר של סוסיתא ואני גם לא חושב כך. אני קצת ארחיב על מה שכתבתי קודם. לאורך כל ההופעה של סוסיתא היתה לי תחושה ש"כאן כבר היינו", דהיינו ששמעתי את הדברים האלה קודם. זאת לא אומרת שספציפית התווים נלקחו ישירות ממקומות אחרים אבל כמעט כל מה שמסביב נלקח ישירות מדברים מוכרים משנות ה-70. אני רואה אותם בתור להקת מחוה למוסיקה של התקופה ההיא והם מצליחים לשחזר את האוירה בצורה ראויה לציון (בין אם הם התכוונו לכך או לאו) אבל זה חורג בהרבה מהשפעה, זה יותר מעין שחזור. שוב, המילה פלגיאט לא רלוונטית כאן אבל גם המילה מקוריות לא במיוחד קשורה. המהלכים ההרמוניים, ההגשה, התחושה, המלודיות, העיבודים, התזמורים - בכולם יש תחושה חזקה של דז'ה-וו. זה כן חורג בהרבה מהשפעה, זה נסיון שחזור (מוצלח ביותר). כל האמור תקף גם לגבי "צו 7" (אם אנחנו חושבים על אותו שיר). הקשבתי לו שוב והוא שיר מצוין שמולחן בקפידה ובכשרון רב. לדעתי הוא לא נופל מהקטעים הכי טובים של ששת או הלקות מהתקופה, אבל הוא נשמע "מוכר". מנגינת החלילי ב-7 בהתחלה נשמעת בול מנגינה של שם-טוב לוי וגם מנוגנת בסגנון שלו, כששמעתי את זה הייתי משוכנע שזה שיר של לוי. העיבודים גם מזכירים נשכחות...הכל. הקטע האנרגטי באמצע הוא מהלך קרימזוני שחוק. הקטע בסאונד פנדר רודס עם חליל אני בהחלט שמעתי באיזשו מקום. לקראת סוף הקטע ה"רועש" ההרמוניות הקולות הן לוי/גרוניך. הכוונה שלי ברורה. שם-טוב לוי, גרוניך ויתר החבורה הזאת בשנות ה-70 לקחו חומרים ישראליים - נרדי, ארגוב (סשה), עירבבו עם אלמנטים באלקאנים, קלאסיים, פרוגיים וכו ויצרו איזה משהו מקורי = מקוריות. סוסיתה לקחו את הסגנון הזה ושחזרו אותו בצורה מרשימה, עם שירים חדשים ומצוינים אבל לכל אחד מהם אפשר למצוא מקבילה דומה מאוד מ"אז". זה מרשים וכייפי אבל אין בזה הרבה מקוריות.