כתבה מרתקת על חטיפי בוטנים
מתוך הכתבה: מהמידע החלקי שמסרו החברות עולה, כי הכנת החטיפים מתחילה מעיסה המבוססת על קמח תירס, המנופחת באמצעות עיבוד בתא לחץ, כדי לקבל מרקם אוורירי. ה"שרוך" הארוך שיוצא מהחור בתא הלחץ נחתך ליחידות קטנות, בגודל המתאים גם לאחיזה נוחה בידיים של פעוטות. אחרי אפייה קצרה בתנורים גדולים, מושפרצת על החתיכות עיסת בוטנים טחונים, שבדרך כלל מעורבבת עם ויטמינים וכך המוצרים "מועשרים". "במבה", ששווקה לראשונה ב-1964 על ידי "אסם", היה 26 שנים אחר כך לחטיף הראשון בישראל שהועשר באופן מלאכותי בוויטמינים ובמינרלים. כיום מציגה עלית את "שוש" כ"תחליף הולם לארוחה". איך התחילו להוסיף ויטמינים למזון? לפי הפרופ' מריון נסטלה, תזונאית בעלת שם עולמי מאוניברסיטת ניו יורק, בצרפת הוסף לראשונה יוד למלח בשנות ה-30 של המאה ה-19, כדי למנוע מחלה הפוגעת בבלוטות התריס. במאה ה-20, כשהתברר שתהליכי הייצור התעשייתיים פוגעים בתכולת הוויטמינים, הוספו למזונות מסוימים ויטמינים, כדי לשחזר חלק מהרכיבים התזונתיים שאבדו בעת העיבוד. במסגרת זו, בישראל יש תקנים המחייבים יצרנים להוסיף למרגרינה ויטמינים A ו- D במינון דומה לזה שבחמאה, וכך גם לגבי חלב דל שומן וחלב 3%. אולם "העשרה" בוויטמינים - להבדיל מ"הוספת ויטמינים" - היא מושג חדש יחסית, שהמציאו יצרני המזון. בעוד שהוספת ויטמינים מיועדת לשחזר את הכמויות המקוריות שהיו במזון, במזון "מועשר" יש מינונים גדולים בהרבה מאלה המקוריים, ובחלק מהמקרים יש רכיבים תזונתיים שמעולם לא היו במזון המקורי. בנוסף, טוענת נסטלה, בעוד שהוספת ויטמינים נעשית לפי המלצת רשויות הבריאות במטרה לקדם את בריאות הציבור, ה"העשרה" נקבעת על ידי החברות, כדי לעודד את הציבור לקנות ולצרוך יותר ממוצריהן. לדברי הפרופ' נסטלה, להעשרה יכולים להיות יתרונות מסוימים, אך "רוב התועלות המיוחסות לה אינן ודאיות". בפועל, המזונות הפונקציונליים בדרך כלל אינם מועילים להורדה במשקל, משום שהם מעודדים אנשים לאכול כמויות גדולות יותר. לדברי נסטלה ולדברי אנדוולט, מוצרים אלה נשענים על תפישה "שגויה". תפישה זו מתעלמת ממורכבות המזון ומהאינטראקציות שבין מרכיביו, ובמקום זה מתייחסת לרכיבים התזונתיים הבודדים, כאילו הגברת רכיבים בודדים תהפוך מזון למומלץ ולבריא. "משמעות המורכבות במזון היא", אומרת נסטלה, "שסביר שאין רכיב תזונתי בודד שפועל היטב כמו תזונה עשירה בפירות ובירקות, שמהם בודד הרכיב". גורם שמעודד את "טרנד" ה"העשרה" הוא שינוי המדיניות של רשויות בריאות בעולם, ובכללן משרד הבריאות הישראלי. בלחץ יצרני המזון, הסירו הרשויות את האיסור על ייחוס סגולות בריאותיות למזון. לדברי נסטלה, כך נהפכה העשרה לשיטה יעילה להגברת המכירות, עד כי כיום ייצור מוצרי מזון עתידיים מתחיל בתכנון הטענות הבריאותיות שניתן יהיה לפרסם על אריזותיהם, ולא במזון עצמו. אלא שלכמה תזונאים בכירים יש ספקות לגבי התועלת שבהעשרה, ואף חשש שהיא גורמת נזק. המזון הפונקציונלי הוא למעשה מזון מסוג חדש, אך לדברי הפרופ' רם רייפן מהפקולטה למדעי התזונה באוניברסיטה העברית, סוגיות רבות הקשורות בו כמעט שאינן נחקרות - בשל היעדר מימון. ייתכן, למשל, שהרכיבים המועשרים בגוף מתנהגים באופן שונה מרכיבים הנמצאים במזון המקורי. בבדיקה שעשה רייפן בגבינות מועשרות בסידן נמצא באחד המקרים כי ספיגת הסידן בגוף קטנה מאוד. לדברי אנדוולט, נעשו מחקרים מעטים על ההבדל בין ויטמינים טבעיים למלאכותיים. "היתה תקופה שאמרו שזה לא משנה. עכשיו סבורים שהטבעי קצת יותר טוב. הנושא המשמעותי יותר הוא הסביבה שבתוכה נמצא הוויטמין. כשאוכלים מזון מלא, הספיגה של כל החומרים טובה יותר. אנחנו התזונאים אומרים 'אל תאכלו רכיבים, אכלו תזונה כוללת, מזון מגוון ומאוזן ואם חייבים חטיפים אכלו אותם במידה מעטה ולא כתחליף למזון בריא".
אנו גאים ושמחים להציג בפניכם את ספיישל קונגרס ICCM, ובו הקלטות וידאו בלעדיות מיום הקונגרס- 21.3.07 (ושמחים לחנוך את "וידאו סינית") של הרצאותיהם של פיטר דדמן, פיטר מול, ד"ר דומיניק הרצר, הרב יובל הכהן אשרוב- ובימים הקרובים נוסיף עוד, כמו כן תוכלו לראות תמונות (שגם פה נוסיף עוד תמונות בעתיד הקרוב מאוד), ובקרוב נעלה עוד הפתעות מהקונגרס. אתם מוזמנים ביותר!