נדירליאל
Well-known member
במקום כלשהו קראתי שעונה 2 "נחותה" מעונה 1. אני שמח לבשר לכם שלא.
*אני צופה, חלקית, בלוקי של מארוול ונדהם מחוסר שאר הרוח בהשוואה ל"בשורות טובות" ולמעברים בה מאסון לאסון. אצל לוקי אזורי אסון הם חלק מהדנ"א של "הווריאנט", שיצרו "אדוני הזמן" ורק לחשוב על ד"ר WHO הבריטי ולהיחנק מזילות והזולות והחפיפניקיות של "לוקי" המארוולית.
התסריט, למי שלא מכיר את כל כתבי אדמס, פריצ'אט וגיימן, למי שחסר ידע בתרבות מערבית כללית, במיתוסים אירופאיים שונים, עונה 2 תראה "חלשה" ליד העונה הראשונה בה הרפרור למונטי פייתון למשל בולט מאוד או למיתוסי הבריאה היהודו-נוצריים.
עונה 2 מתייחסת לעדכניות הז'אנר של "גיבורי על", מלגלגת בלי בושה על ד"ר הו [מיותר לציין את הבדיחה הפנימית כשטננט נמצא ברקע וחברו מצביע לכיוונו]. יש מעברים נפלאים, כרגיל בין אזורי אסון ואלימות אלוהית [ סיפור נוח ובניו זו אחת מהבדיחות הטובות שראיתי מזמן.]*
אבל וזה החשוב מכל - התפיסה שרע וטוב שלובים זה בזה ללא הפרד [גבריאל ובעל זבוב], הגיהנום עסוק במהפיכה, גן עדן משתנה ללא הכר עת אלוהים יורד לארץ לסגור ענינים של פקידיו. [מזכיר לכם משהו עם "פקידים" ו"נבחרים" ], והזוג המאוהב שמעולם לא חשף רגשותיו זה מול זה למעלה מ- 6000 שנים נפרד, אזירפל והנחש, קראולי.
אולי תהיה עונה שלישית ואולי לא, הסיום מכה בחוזקה בכל חובבי "הסוף הטוב".
כדי להיות מדוייק - הסיפור מתחיל כשגבריאל מגיע עירום וערייה לחנות הספרים של אזירפל.
מכאן הסיפור מתפתח ומגלה שגן עדן יצרי ואלים ומסוכן כמו הגיהנום, וששני מנהיגיהטוב והרע בחרו באהבה שלהם על פני ארמגדון, שכזכור בוטל ברגע האחרון בעונה הקודמת. לעג עמוק לתרבות כונני המחשב, זבוב מכיל את כל זכרונות של גבריאל, וזבוב נכנס לעינו ומחזיר לו הזיכרון. [אגב, גבריאל ובעל[ת] זבוב עוברים לאלפא קנטאורי]
בפרק על תקופת שדידת קברים לצורך קידום הרפואה מתגלה ה"טוב" במלוא צדקנותו והתחסדותו, חדלונו, ראייתו החדמימדית וחוסר הבנתו במוסר מורכב במיוחד. זה פרק שכולו התגלגלות של מר פל,, המלאך הטוב, מדחי אל דחי עקב רצונו ל"עשות טוב". הביטוי בעברית: הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.
פרק נוסף ומדליק הוא פרק הזומבים שמתייחס ל"בליץ" בלונדון, לעוד שיתוף פעולה של קראולי ומר FALL, בו שניהם מכוונים פצצה שתיפול על שלושה נאצים במסווה. ואז "וונאבי" בגיהנום רוצה להתקדם והופך אותם למרגלים... לא אמשיך.
העונה נסגרת ברצון של אלוהים או מטטרון להתחיל בתקופה חדשה "ביאה שנייה" [ישו חדש]. אזירפל מוותר על אהבתו היחידה ואץ רץ עם אלוהים להיות ראש הצוות שלו.
אין אפשר בלי הורדת כובע ומחיאות כפיים בלתי פוסקות לזוג טננט-שיין על משחק מהטובים שנראו אי פעם. רמת הפעלת הגוף עד לג'סטות הקטנות ביותר, אירוניה עצמית, הבנת עומק של מורכבות הדמויות שאינן "שחור-לבן".... בהחלט.
מומלץ ביותר.
עונה 2 מתייחסת לעדכניות הז'אנר של "גיבורי על", מלגלגת בלי בושה על ד"ר הו [מיותר לציין את הבדיחה הפנימית כשטננט נמצא ברקע וחברו מצביע לכיוונו]. יש מעברים נפלאים, כרגיל בין אזורי אסון ואלימות אלוהית [ סיפור נוח ובניו זו אחת מהבדיחות הטובות שראיתי מזמן.]*
אבל וזה החשוב מכל - התפיסה שרע וטוב שלובים זה בזה ללא הפרד [גבריאל ובעל זבוב], הגיהנום עסוק במהפיכה, גן עדן משתנה ללא הכר עת אלוהים יורד לארץ לסגור ענינים של פקידיו. [מזכיר לכם משהו עם "פקידים" ו"נבחרים" ], והזוג המאוהב שמעולם לא חשף רגשותיו זה מול זה למעלה מ- 6000 שנים נפרד, אזירפל והנחש, קראולי.
אולי תהיה עונה שלישית ואולי לא, הסיום מכה בחוזקה בכל חובבי "הסוף הטוב".
כדי להיות מדוייק - הסיפור מתחיל כשגבריאל מגיע עירום וערייה לחנות הספרים של אזירפל.
מכאן הסיפור מתפתח ומגלה שגן עדן יצרי ואלים ומסוכן כמו הגיהנום, וששני מנהיגיהטוב והרע בחרו באהבה שלהם על פני ארמגדון, שכזכור בוטל ברגע האחרון בעונה הקודמת. לעג עמוק לתרבות כונני המחשב, זבוב מכיל את כל זכרונות של גבריאל, וזבוב נכנס לעינו ומחזיר לו הזיכרון. [אגב, גבריאל ובעל[ת] זבוב עוברים לאלפא קנטאורי]
בפרק על תקופת שדידת קברים לצורך קידום הרפואה מתגלה ה"טוב" במלוא צדקנותו והתחסדותו, חדלונו, ראייתו החדמימדית וחוסר הבנתו במוסר מורכב במיוחד. זה פרק שכולו התגלגלות של מר פל,, המלאך הטוב, מדחי אל דחי עקב רצונו ל"עשות טוב". הביטוי בעברית: הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.
פרק נוסף ומדליק הוא פרק הזומבים שמתייחס ל"בליץ" בלונדון, לעוד שיתוף פעולה של קראולי ומר FALL, בו שניהם מכוונים פצצה שתיפול על שלושה נאצים במסווה. ואז "וונאבי" בגיהנום רוצה להתקדם והופך אותם למרגלים... לא אמשיך.
העונה נסגרת ברצון של אלוהים או מטטרון להתחיל בתקופה חדשה "ביאה שנייה" [ישו חדש]. אזירפל מוותר על אהבתו היחידה ואץ רץ עם אלוהים להיות ראש הצוות שלו.
אין אפשר בלי הורדת כובע ומחיאות כפיים בלתי פוסקות לזוג טננט-שיין על משחק מהטובים שנראו אי פעם. רמת הפעלת הגוף עד לג'סטות הקטנות ביותר, אירוניה עצמית, הבנת עומק של מורכבות הדמויות שאינן "שחור-לבן".... בהחלט.
מומלץ ביותר.