חדשה...

[shokolit4]

חדשה...

אז גם אני חדשה כאן.. מאוד שמחתי לראות שיש אתכן כאן..אני בת 27 וכשהייתי בת 4 וחצי אמא שלי נפטרה מסרטן..אני הדחקתי אותה ממש עמוק כי חוץ מתמונות וסיפורים של אחרים אני לא זוכרת ממנה כלום...אין לי מילים לתאר כמה זה נטל כבד שלא משתחרר..רק בגיל 18 הלכתי פעם 1 לקבר שלה וזה היה ממש קשה..הרגעים של שמחות אצלי בחיים תמיד מלווים בטיפת יעצב שהיא לא איתי. בייחוד הרגשתי את זה בחתונה שלי ועכשיו כשאנחנו מתכננים להיכנס להריון ואני ממש רוצה אותה איתי...וזאת למרות שאבא שלי התחתן כשהייתי בת 5 ויש לי אמא2 מדהימה...אבל זה אף פעם לא יהיה אותו הדבר... והגעתי למסקנה שרק מי שעברה את זה תבין על מה אני מדברת...

 

[אדומה2]

היי שוקולית

את צודקת, רק מי שעברה אובדן אם תדע להבין על מה אנחנו מדברות. אני יעל ואני איבדתי את הוריי בפרק זמן של 4 שנים. האם ההדחקה היא משהו שניסית להילחם בה? איך הקשר עם אבא? האם יש לך עוד אחים? אני שמחה לשמוע שהקשר עם האישה השניה של אבא שלך טובה, אבל גם פה את צודקת- אין תחליף לאימא. ברוכה הבאה לפורום, יעל

 

[כנפיים לבנות]

היי שוקולית...../images/Emo185.gif

ברוכה הבאה...

שמחה שמצאת אותנו.. את צודקת בהחלט.. רק מי שעברה את זה יכולה באמת להבין כמה זה קשה.. גיל 4 זה מאוד קטן.. זה מאוד טיבעי שלא יהיו זכרונות מהגיל הזה עדיין... נראה לי שבדרך כלל הזכרונות מתחילים בסביבות הגיל הזה.. מאוד מכירה את הכאב והקשיים של לגדול בלי אמא מגיל מאוד צעיר.. אימי נפטרה כשהייתי בת שנה וחצי ככה שאפילו תמונות אין כל כך הרבה.. את מוזמנת להצטרף ולהיות חלק.. לשתף מה שמתאים לך.. להגיב.. בקצב שלך.. אנחנו איתך...

 

[hartuvim]

ברוכה הבאה!../images/Emo140.gif

 

[Ofra m]

היי חדשה../images/Emo140.gif

שמחה שהצטרפת לבתינו החם, את מציינת כאן עניין של הדחקה אך כמו שאת יודעת כל מה שמטואטא מתחת לשטיח עדיין נמצא מתחת לשטיח ובסופו של דבר כזה הוא שיצוץ כל פעם ויציק לכן אני חושבת שגם היום כלום לא מאוחר וצריך לטפל בעניין הכאב הזה ולעבד אותו כי הוא לא ייעלם מעצמו,דווקא לפני שאת נכנסת להריון הייתי מציעה לך לעבור איזשהו טיפול או אצל פסיכולוג או מטפל הוליסטי או כל דבר שאת חושבת שיעזור לך כי בדרך כלל כשאנו בהריון אנו מאוד רגישות ובדרך כלל הדברים הכואבים צצים וגם אחרי הלידה בעיקר,ואם תעבדי על עצמך היום תהיי מוכנה נפשית לילד שיגיע.... מקווה שתצליחי ותישארי עימנו, עופרה.

 

[karnabit]

את מזכירה דברים שחשבתי עליהם הרבה

למשל כשאנשא, מי תעמוד לצידי בחופה? ואיך אני ארגיש כאשר אשה אחרת עושה את זה במקום אמי? ובלידות? מי תעזור לי לעבור אותן? ואיך אני אדע כיצד להתנהג לילדים שלי כאם? הרי לא הייתה לי אחת כזו, לא אמיתית לפחות... גם אני עליתי לקברה בפעם הראשונה בגיל 19(למעט הלוויה) ומאז לא יכולתי לעשות זאת כי החוויה הייתה מאוד קשה. זה נורמאלי שאני לא מסוגלת לעלות לקבר? שמוזר לי לראות את השם שלה חקוק באבן? אני בהחלט מבינה מה שאת אומרת. תספרי לי מה הרגשת בחתונה ומי ליוותה אותך אל החופה...

 

[shola10]

אותם מחשבות../images/Emo20.gif

עד לפני 3 חודשים לא חשבתי ולא חלמתי (גם בסיוטים הכי גדולים שלי) שאני ישאל את השאלה הזאת "מי תעמוד לצידי בחופה? מי תתן לי לשתות מהכוס של היין?" תמיד זה היה לי ברור שאמא שלי תוביל אותי לחופה לא היה לי שום ספק, ואיך שהיא נפטרה זו היתה השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי, מה יהיה שאני יתחתן איך אני יעבור את זה בלעדיה? לקבר שלה לא עליתי חוץ מאשר בגילוי המצבה וגם אז לא יכולתי להסתכל על המצבה. לראות את השם שלה זה לקבל סופית את זה שהיא איננה וזה עדיין כשה לי. יש לי חלומות שהיא חוזרת. אני מאוד שמחה על הפורום הזה, פה אני פוגשת בנות שיש להם את אותם מחשבות שיש לי וזה מנחם מאוד לדעת ולהרגיש שאני לא לבד שמרגישה כך.

 

[shokolit4]

תגובה לתגובות

ממש שמחתי על התגובות..זה מעודד.. יש לי אח ביולוגי מלא ועוד 2 אחים חורגים שאת החיים שלי אני אתן בשבילם..אני בקשר מדהים איתם..עוד מהיותם ביצית וזרע.. וזה מאוד מעודד.. בחתונה היה לי מאוד מאוד קשה..ובחופה חשבתי עליה..והיתה לי הרשה מאוד חזקה שממש אי אפשר להסביר!!! אבל אני יודעת שהיא היתה שם איתי..וזה חיזק אותי. אמא2 שלי היתה איתי..אבל מה שחשוב, מכיוון שאין תחליף אמיתי לאמא הוא שבחתונה ובהכנות שתהיה איתך דמות נשית שהיא משמעותית עבורך... בקשר לעליה לקבר..זה נורמלי לגמרי שקשה ללכת לשם..יש לי תקופות שאני הולכת יותר ויש לי תקופות שאני לא מסוגלת להתקרב.. למרות שהיא נפטרה שהייתי בת 4+, רק אחרי הצבא החלטתי מיוזמתי, בהתחלה בלי שאף אחד ידע, לטיפול, על מנת לעבד ולעבוד עם עצמי על מה שקה לי..והמהלך הטיפול התחלתי את לימודי העבודה הסוציאלית וזה גם עזר לי להבין דברים ..כל דבר שקוראים, שלומדים, שמדברים עוזר בעוד משהו להתמודדות שלנו.. הייתי גם בטיפול שניתן להגדירו כטיפול רוחני..הלכתי כי לחצו עלי אבל הסתבר לי שהיא מדהימה והיא אמרה לי דברים שקשורים לאמא שלי ולמחשבות שלי שאף אחד לא ידע..בהזדמנות אני אספר לכן על החוויה המדהימה והקשה שעברתי שם.....אבל העניין הוא שכל שלב בחיים ולפעמים עם אנשים שונים אנחנו עוברות עוד שלב, עוד התפתחות ועוד תובנות שיעזרו לנו לעכל את העולם טוב יותר..

 

[סְקָאלִי]

ברוכה הבאה, שוקולית! ../images/Emo185.gif

מתנצלת על האיחור ...