חדשה

[klik50]

חדשה

בשבעה באה לנחם מישהי שאני לא מכירה ובעת לחיצת היד שלה שואלת:את האלמנה? זה בא אלי כבום לא הייתי מוכנה עדיין למילה הזאת.מה אני אלמנה???? היה קשה לי לקבל את זה ופשוט אמרתי לה :לא אני האישה!
אבל היום אחרי חודש וחצי שבעלי היקר נפטר אני מעכלת את זה אני אלמנה!!מילה שלא חשבתי שתהייה הכותרת שלי ועוד בגיל שלי . ים תוכניות היו לנו לגבי העתיד שלנו והנה בוקר סגרירי הכל נגדע בפתאומיות בלי הכנה מוקדמת וכל עולמי נחרב .
כשואלים אותי מה קורה אני פשוט אומרת "שורדים" זה התחושה שאני מרגישה מאז אותו יום . שמתי את עצמי במין רכבת הרים וכל הזמן אני במין דריב ורצה את כל הריצות והביוקרטיות שבדרך וכל יום מסמנת וי על עוד משהו שעשיתי. מתחילה לרכז את הכל ומנסה להכניס את החיים לשליטה לאחר אסון .
הפורום הזה נותן לי לפתוח את מה שאני מנסה לא לדבר עם בנותי ועם האנשים הקרובים אלי
עוד יום בפתח ואני מתכוננת לעבודה ולמעשה לעוד יום השרדות.

 

[אביבסיו]

מוכר..

עברו חודשיים כבר מאז שגם אני נכללת בסטטוס ״אלמנה״ שממש אבל ממש לא מתעכל לי! התחושות שלך בהחלט מוכרות.. ״שורדים״ אין כוח לענות לכל אחד ששואל מה נשמע את מה שבאמת מתחולל בלב. הרי גם ככה לא יבינו! חלום בלהות שאין אפשרות להתעורר ממנו- זאת התחושה!

 

[klik50]

תאריך

בעלי נפטר לפני חודש וחצי זה קרה לפני פורים בחמישי בבוקר

 

[אביבסיו]

בעלי

נפטר שבוע לפני פורים גם ביום חמישי ומאז החיים נעצרו שם. אין המשך. מבינה את התחושות שלך ובטוחה שעוברות תהליכים דומים. לצערי אני לא יכולה כמו כולם פה לומר מילים מחזקות עבורך כי אני במקום שאת נמצאת בו. אבל בהחלט יכולה לשלוח חיבוק מלא הזדהות!!!

 

[klik50]

חיבוק

שולחת לכולם ולכולן חיבוק של תודה על זה שאתם כאן כמי שמבינים את תחושותי שזר לא יבין זאת

 

[gorgiare]

קריעה

את מתארת את הכאב שלך ואין מה לעשות אלא להשתתף בצערך.
להזדהות.
לשרוד.... אצלי זה היה להשאיר את האף מעל המים. ככה זה הרגיש לי.
בת כמה את? הבנות? כמה פתאומי? מה קרה?
כמובן רק אם מתאים לך לשתף.... אם לא זה יהיה מובן לחלוטין
תודה לך חדשה על השיתוף, אני מקווה שיכנסו דברים ממלאים לחייך.....

 

[klik50]

חדשה

אני חודש הבא 50 תכנן לי מסיבת הפתעה(כך סיפרו לי) והתוכנית היתה לנסוע לניו יורק וקריבים הצד השני שלא עשינו
אבל התוכניות נגדעו . הבנות שלי כולן בבית הגדולה 31 האמצעית 25 והקטנה 23 לכולן קשה אחת מדברת השניה פחות אבל הקושי הוא עצום ואפילו עכשיו זה לא נתפס . אנחנו כל בוקר עוטות מסכה על הפנים ויוצאות לעוד יום של השרדות.
בעלי חלה בסרטן מעי הגס לפני שנתיים עבר הקרנות כימוטרפיה ועבר שני ניתוחים -שנתים של מלחמה במחלה וניצחנו!!!
הכל היה נראה טוב!באותו שבוע שהו נפטר היינו בשבת בים המלח היה נפלא בשלישי היינו עם חברים בבית קפה וצחקנו והיה כייף לא רגיל .במהלך השבוע הוא התלונן על כאבי גב וביום חמישי (תענית אסתר) קם בבוקר קצת יותר מוקדם העיר אותי משינה ואמר שקשה לו לנשום!!! הזמנתי אמבולנס כאשר הגיעו התחילו לטפל בו ואז הוא פשוט אמר:"אני הולך למות היום" כנראה שהוא הרגיש הגענו לבית חולים ומיד הכנסו אותו לטיפול נמרץ ולאחר שעה הרופא יצא ואומר שהוא הגיע עם %10 לב והם לא הצליחו להציל אותו!
מוות לא היה במחשבה שלי גם שהוא הגיע לבית החולים ולא האמנתי . ההגדרה היתה בצקת בריאות שגרם לדום לב
ככה באמצע החיים שעוד היה לנו מה לעשות ביחד .

 

[gorgiare]

גם אצלי

זה קרה באמצע החיים
קצת לפנייך. הייתי בת 42... ילדים קטנים בהרבה.
יש לכן בבית קבוצת תמיכה טבעית.אני מאמינה שזה יתן לך הרבה כוח.
וזו באמת מלחמת הישרדות עכשיו. סוחבים עוד יום עם מעט מאוד כוחות.
כמו יעל, גם אני שנתיים אחרי וממקום זה אני יכולה להגיד לך
שמוצאים כוח לחיות אם רוצים.
הכאב מלווה אותנו אבל משנה פניו.
לא יודעת אם זה רלוונטי בשבילך כרגע, את איפה שאת אבל אני מספרת לך
בשביל השיתוף ... הייתי שם וליבי איתך גם עכשיו.
משתתפת בצערך ומחזקת את ידייך ואת ליבך

 

[yamkachol]

משתתף בצערך,

אנו יודעים את שעובר עליך, ומבינים אותך.
ליבנו איתך.
כל הכבוד על ההתמודדות.
חגי

 

[עידנדוש2]

כמה עצוב

לגמרי במקרה נכנסתי לפורום אלמנים ואלמנות וזה ממש קורע לב לקרוא מה עובר עליכם!
מאחל לכם רק טוב,ושמחה בחיים!הכתבות שלכם רק גורמות לי להעריך את הבת זוג שלי.