freebutterfly7
New member
חדשה
ואני מגיעה לכאן בלי כוחות.
תשושה, מיואשת ובעיקר נמאס לי.
עובדת כבר 5 שנים בעבודה חשבונאית - בחלל פתוח.
לאחרונה מרגישה שכל יום אני מתה מחדש.
מעבר לזה שאני לא מרשה לאנשים לשים מוזיקה או ללעוס מסטיק לידי, תארו לכם שזו שיושבת לידי שותה קפה בשלוקים קולניים ונהנית לנשנש בייגלה/גזר/תפוח במהלך היום.
אנשים מדברים בקולי קולות ובתוך כל זה הבוס רוצה שהדברים ייעשו ותחום האחריות הולך ומתרחב.
השכר, אגב, נשאר כמו שהוא 5 שנים.
אנחנו במשפחה 6 אנשים עובדים. אני שומעת על קידומים, העלאות, שביעות רצון מהעבודה.
ולי בא למות.
לפני כן עבדתי בעבודה דומה וגם החלל הפתוח היווה מטרד. כשהתפטרתי, הבוסית שבהתחלה אמרה שתתן לי מכתב המלצה - סירבה. לפני כן עבדתי בעסק משפחתי כך שהמלצות אין לי.
ניסיתי להתפתח לעסק עצמאי וכל הבירוקרטיות והדיווחים, אני כל הזמן דוחה אותם.
גם אתר שהקמתי אני בקושי מעדכנת.
אחרי העבודה (יימח שמה) לא נשארת לי טיפת אנרגיה.
לאחרונה התחלתי לסבול מכאבי ראש וסחרחורות ולדעתי זה בגלל העומס בעבודה.
אני מגיעה הביתה על ארבע.. מנמנמת, בוהה בטלוויזיה ובלי חשק או טיפת רצון לחיות. ממש ככה.
המקום היחיד שאליו אני יכולה לברוח הוא החדר כושר. אבל חדר כושר זו לא פרנסה. וכמה טוב שאני לא מרגישה שם, לא תצא לי שום תועלת חוץ מהרגשה טובה רגעית.
גם משפחה משלי אין לי בניגוד לאחי הגדול ואחיותיי הקטנות.
הפסיכולוג שלי אומר שאני מתארת כל פגישה עוד ועוד דלתות נסגרות וזה נכון. אין לי נחת באף כיוון.
פעם גם אהבתי להתנדב אבל אני לא רואה את עצמי נותנת מעצמי כשאני שבורה ככה.
נ.ב
מאובחנת כ ADHD פעמיים.
בעבר מינון של 70 LA שעשה אותי סופר עצבנית וגרם להזעת יתר לא נעימה.
היום על 40 LA
ניסיתי קונצרטה ולא עבד.
ואני כל היום במחשבות.
מה יהיה איתי?
תהיה לי משפחה? יהיו לי ילדים?
מתי אני אמצא עבודה שלא אקיא בבוקר לקום אליה.
כמה שעות חסרות לי בחודש שחבל על הזמן.
ואני מגיעה לכאן בלי כוחות.
תשושה, מיואשת ובעיקר נמאס לי.
עובדת כבר 5 שנים בעבודה חשבונאית - בחלל פתוח.
לאחרונה מרגישה שכל יום אני מתה מחדש.
מעבר לזה שאני לא מרשה לאנשים לשים מוזיקה או ללעוס מסטיק לידי, תארו לכם שזו שיושבת לידי שותה קפה בשלוקים קולניים ונהנית לנשנש בייגלה/גזר/תפוח במהלך היום.
אנשים מדברים בקולי קולות ובתוך כל זה הבוס רוצה שהדברים ייעשו ותחום האחריות הולך ומתרחב.
השכר, אגב, נשאר כמו שהוא 5 שנים.
אנחנו במשפחה 6 אנשים עובדים. אני שומעת על קידומים, העלאות, שביעות רצון מהעבודה.
ולי בא למות.
לפני כן עבדתי בעבודה דומה וגם החלל הפתוח היווה מטרד. כשהתפטרתי, הבוסית שבהתחלה אמרה שתתן לי מכתב המלצה - סירבה. לפני כן עבדתי בעסק משפחתי כך שהמלצות אין לי.
ניסיתי להתפתח לעסק עצמאי וכל הבירוקרטיות והדיווחים, אני כל הזמן דוחה אותם.
גם אתר שהקמתי אני בקושי מעדכנת.
אחרי העבודה (יימח שמה) לא נשארת לי טיפת אנרגיה.
לאחרונה התחלתי לסבול מכאבי ראש וסחרחורות ולדעתי זה בגלל העומס בעבודה.
אני מגיעה הביתה על ארבע.. מנמנמת, בוהה בטלוויזיה ובלי חשק או טיפת רצון לחיות. ממש ככה.
המקום היחיד שאליו אני יכולה לברוח הוא החדר כושר. אבל חדר כושר זו לא פרנסה. וכמה טוב שאני לא מרגישה שם, לא תצא לי שום תועלת חוץ מהרגשה טובה רגעית.
גם משפחה משלי אין לי בניגוד לאחי הגדול ואחיותיי הקטנות.
הפסיכולוג שלי אומר שאני מתארת כל פגישה עוד ועוד דלתות נסגרות וזה נכון. אין לי נחת באף כיוון.
פעם גם אהבתי להתנדב אבל אני לא רואה את עצמי נותנת מעצמי כשאני שבורה ככה.
נ.ב
מאובחנת כ ADHD פעמיים.
בעבר מינון של 70 LA שעשה אותי סופר עצבנית וגרם להזעת יתר לא נעימה.
היום על 40 LA
ניסיתי קונצרטה ולא עבד.
ואני כל היום במחשבות.
מה יהיה איתי?
תהיה לי משפחה? יהיו לי ילדים?
מתי אני אמצא עבודה שלא אקיא בבוקר לקום אליה.
כמה שעות חסרות לי בחודש שחבל על הזמן.
