חדשה...

גילגל31

New member
חדשה...

שלום לכולן,
לפעמים זה מדהים אותי כמה עצובה אני יכולה להיות. מרגישה שכל הגוף שלי רועד מבפנים אבל אני לא מצליחה להוציא כלום החוצה. כי מה שבא לי באמת זה לצרוח..לצעוק..בסוף אני בוכה. אולי קצת מדברת עם בן זוגי אבל הרוב נשאר בפנים. הפסקתי לאכול ואני גם ככה רזה מאוד ולא מצליחה להכריח את עצמי לאכול כמו שצריך. אני מכינה אוכל לבן שלי, לבן זוג שלי ואז אוכלת משהו איתם.. זה כל כך מייאש במצב הזה והנורא מכל שאין לזה סוף....זו דרך ללא אור בקצה. אמא הייתה החברה הכי טובה שלי והיא איננה. המחלה הארורה הזאת בסוף ניצחה, ולא לפני שהיא הרסה הכל..גמרה לכולם את הנפש והשאירה רק חלל ריק. אמא רק נפטרה, לפני כמעט שלושה חודשים. הסוף היה נורא! פשוט נורא! אמא שלי המדהימה, הפעילה, האקטיבית הפכה להיות אישה שאין לה כוח אפילו לעמוד. בסוף עשינו אני ואחותי בשבילה הכל. אפילו לאכול לבד היא לא הייתה מסוגלת. איזה זיכרון קשה זה...מיד שמתי תמונה שלה ושלי בנייד מלפני כמה שנים כדי להשכיח את המראות של החודשים האחורנים. האמת שאני פשוט כל הזמן רוצה להיות לבד...לא רוצה חברים, לא משפחה. עושים את מה שצריך אבל גם זה מאוד קשה... זהו. אין לי שאלה או משהו בסגנון. ישבתי מול המקלדת וזה מה שיצא..
 

shira323

New member
היי לך,

קראתי את שכתבת והרגשתי את הכאב העז שאת מתארת,
הגעת למקום מכיל ומבין,
את מתמודדת עם כל כך הרבה דברים כעת בבת אחת ובאופן הכי עוצמתי שיכול להיות... חשוב מאד לנסות "להשכיח" את המראות, לפחות לזמן מה, ולפי דעתי טוב שאת מתבוננת בתמונה מהימים הטובים יותר של אמך היקרה,
התופעה הזו שאת מתארת, הרצון להיות לבד מוכר לי מאד. גם אני התנתקתי כמעט מכל הסובבים אותי, החברים הבאמת קרובים הבינו והניחו לי להעלם והיו שם כאשר
החלטתי לחזור לתקשורת.
קחי לך את הזמן - זה הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך,
הזמן לבכות, להתאבל, לצעוק, לכאוב, להרגיש, להתעצב, להתנתק... לעשות כל מה שמרגיש לך נכון מבלי לשפוט את עצמך ומבלי להניח לסביבתך לשפוט אותך.

אם את צריכה משהו... לפרוק/לדבר... אני כאן,
משתתפת בצערך הגדול,
שירי
 
לגילגל

שוב חוזרת על עצמי כי אין מילים. קבלי חיבוק חם וחזק. מקווה שיהיו לך הרבה רגעי אושר בחיים האלה. הזכרונות ממשיכים לרדוף עוד הרבה זמן ולא יכולה להבטיח לך ו/או לי שאי פעם יחלפו אבל בטוח שהחודשים הראשונים הזכרונות הכל כך טריים הם קשים מנשוא. כתבי, שתפי, תשתי גם אם אין חשק לאכולץ אמא שלך בטח הייתה רוצה שתהייי חזקה. עשי זאת בשבילה ובשביל הנכד שלה- את אמא שלו. אנחנו כאן בשבילך.
 
גילגל יקרה

צר לי על אובדנך הכואב, נשמע שהיה קשר מיוחד בינך ובין אמא והחסר הזה הוא חלל עצום שנפער כעת.
אני מרגישה הרבה תסכול וייאוש מדבריך, תחושה שהעצב העמוק משתלט על הכל וקשה לראות משהו אחר מעבר אליו (כפי שניסחת זאת, אין אור בקצה המנהרה).
הגעגועים כואבים ומכאיבים פיזית ורגשית.
למרות הקושי לדבר, מציעה לך לשתף את בן זוגך או חברה טובה.
חיבוק חם,
ענבר
 

אשבל1

New member
קשה ועצוב

שלום גילגל, מקווה שתצליחי להמשיך לכתוב ולשתף, אנחנו כאן בשבילך


מקווה שאת לא מגיעה לתת משקל , ממליצה להתייעץ עם רופא המשפחה אולי את זקוקה בתקופה זו לתוספים, אל תזניחי את בריאותך גם הפיזית וגם הנפשית
 
למעלה