פרויד וביסקסואליות
קודם כל, אם אנחנו באמת רוצות לדקדק לגבי התיאוריה של פרויד: לפי פרויד, הילד (הזכר - התיאוריה שלו מדברת רק על בנים) נולד עם משיכה ל"שני המינים", מה שנקרא "סטיה פולימורפית" (polymorphous perversity) - וזאת משום שהילד נמשך לשני ההורים במידה שווה. אחרי שהילד עובר את תהליך אדיפוס, הוא מפסיק לרצות את אבא, ומחליף את אמא באישה אחרת שאין איסור חברתי על קיום יחסים איתה. מכאן שהילד הבריא בנפשו הופך להיות סטרייט. אם קורית "תקלה" בתהליך הזה או בכל שלב שבו, הילד נשאר "סוטה" בצורה כזו או אחרת - הופך להומו או לפטישיסט (כלומר, רחמנא ליצלן, אוהב אקטים מיניים ו/או דימויים ו/או כל דבר אחר שאינם חדירה של זין לכוס!) פרויד כתב את התיאוריה שלו במאה ה-19, תקופה שבה גברים לבנים עם הרבה פריווילגיות לקחו על עצמם להגדיר את העולם לפי המונחים של עצמם. אפשר להסתכל על התיאוריה של פרויד בתור פרשנות של המאה ה-19 למיניות נורמטיבית - מהי, מה היא צריכה להיות, ומה היא לא. לפי פרויד, המיניות הקבילה היחידה - ואני חוזרת על זה - *היחידה* - היא גבר שנמשך לנשים ורוצה לעשות איתן אך ורק חדירה של זין לכוס. כל מיניות אחרת, לפי פרויד, היא סטיה ואינה נורמטיבית (וזה כולל את המיניות של הנשים שהגבר הזה מזדיין איתן - הן כלי קיבול, לא הרבה יותר). לפי פרויד גם יש אך ורק שני מינים ושני מגדרים, ובמשפחה נורמטיבית יש אמא ואבא בלבד - תיאוריה שיוצאת משתי נקודות ההנחה האלה בהכרח מוחקת את כל האופציות האחרות ויוצרת תמונה מעוותת. ביסקסואליות, לפי פרויד, אינה קיימת בשום צורה מוחשית או שניתן להתייחס אליה. הסטיה הפולימורפית היא מצב של ילדות מוקדמת, משהו שהילד הבריא מתגבר עליו בעזרת תהליך אדיפוס. כלומר, הביסקסואליות אצל פרויד היא משהו שצריך להתגבר עליו, משהו שהגבר הבוגר השאיר מאחוריו למען *או* הטרוסקסואליות נורמטיבית, *או* הומוסקסואליות "סוטה". הביסקסואליות אצל פרויד לעולם אינה קיימת בכאן ובעכשיו - היא שייכת לעבר ילדותי מוקדם שלעולם נשאר מאחור. לגבי מה שנקרא "התנסויות" בגילאי העשרה - לא קראתי לגבי זה תיאוריות פסיכולוגיות וגם אין לי מושג אם פרויד מדבר על זה, אבל נראה לי די ברור שזה נסיון דומה לדחוק את הביסקסואליות הצידה ולהציג אותה בתור שלב התפתחותי שיש להתגבר עליו ולהשאיר אותו מאחור, "שלב מעבר", או מרכיב של "חקירה ילדותית" ולא משהו שמבוגרים בוגרים ממשיכים לעשות. זה עולה בקנה אחד עם התיאוריה של פרויד. ביפוביה היא ביפוביה, גם אם היא כתובה במילותיה של האקדמיה. בגיל 12, גם אני כתבתי לעצמי ביומן שב"מעריב לנוער" כתוב שזה הגיל שבו מתנסים וזה בטח יעבור לי. מאז עברו 16 שנה - זה לא עבר. ועוד מילה על ביסקסואליות ואקדמיה - ישנן כמעט 100 שנה של מחקר אקדמי (בעיקר פסיכולוגי) על ביסקסואליות, ורובו הגדול, העצום, המדהים - לא נעשה על ידי ביסקסואליות/ים. למעשה, רוב המחקר הפסיכולוגי על ביסקסואליות הוא מחקר שרואה בביסקסואליות פתולוגיה, שלב מעבר, בלבול, סימן לחוסר יציבות, ועוד הרבה דברים טובים כאלה. המחקר הפסיכולוגי על ביסקסואליות הוא אחד הכלים הקשים ביותר ששימשו נגד א/נשים ביסקסואליות/ים מאז תחילתו, ועדין רוב השימוש בו נעשה נגד ביסקסואליות ונגד א/נשים ביסקסואלים/ות, היות ורוב המחקר בא על מנת להפריך ולעשות פתולוגיזציה - לא על מנת לחקור, לא על מנת ללמוד ולא על מנת לחזק. כך שלכל הפחות, הייתי ממליצה על יתר חשיבה ביקורתית כאשר ניגשות ללמוד על ביסקסואליות מהממסד הפסיכולוגי.
