חדשה ><"
קודם כל בנות, יש לכן פה אחלה פורום (ואני בכלל לא בן אדם של פורומים) אז לא יכולתי להשאר סמוייה. תמיד ידעתי שיש איפשהו איזשהו מקום שמלא בבנות שמתגעגות לחיילים שלהן ויהיה אפשר להתולנן בלי לקבל מבטים זועפים מהזוגות שיושבים לידך בערב יום שישי ולא רוצים לשמוע שהם הורסים לי את המצב רוח. אהבתי את התמיכה שלכן פה, והבנתי עד כמה אני לא לבד בעולם ^_^". טוב דיי לחפירה. אז חמודי שלי בצבא, עוד מעט שנה. ולפעמים נמאס לי להיות החברה התומכת והאוהבת שנמצאת שם כשהוא רוצה אבל כשאין לו מצב רוח נשארת בבית (וממלאה את הכרית בדמעות - כי 'למה למה הוא לא רוצה להיות איתי ביום שישי בערב?'). ובחיי שאני מבינה שהוא לא רואה את הבית ויש לו מיליון ואחד דברים על הראש כשהוא חוזר אבל גם עלי עבר שבוע קשה ואני מצפה לקבל יותר יחס מהיחס שמקבל המחשב ביום חמישי. אז לקחתי את האומץ ואמרתי לו שזה מפריע לי. אני מצפה לקבל ממנו 100% , אפילו לא להרבה זמן, אפילו לשעה אחת, כמו שאני נותנת לו כשהוא נמצא. אז אולי אני עוד לא בצבא, לא יודעת מה זה לחזור הביתה פעם בשבוע, אבל אני מתנתקת מהמחשבות על הבגרויות, והמבחנים וה60 בפיזיקה כשאני איתו. ואני מרגישה היום קצת רגשות אשמה. אולי קשה לו והוא לא רוצה להלחיץ אותי, אולי אולי אולי אולי... כל דבר שבעולם. ואני מתחילה לחשוב שאולי אני זאת שאובססיבית, ואולי אני לא נותנת לו מספיק זמן לעצמו. וברגעים כאלה אני מרגישה את פיצול האישיות שלי. ואני כ"כ אוהבת אותו. טוב זהו, פיס.
קודם כל בנות, יש לכן פה אחלה פורום (ואני בכלל לא בן אדם של פורומים) אז לא יכולתי להשאר סמוייה. תמיד ידעתי שיש איפשהו איזשהו מקום שמלא בבנות שמתגעגות לחיילים שלהן ויהיה אפשר להתולנן בלי לקבל מבטים זועפים מהזוגות שיושבים לידך בערב יום שישי ולא רוצים לשמוע שהם הורסים לי את המצב רוח. אהבתי את התמיכה שלכן פה, והבנתי עד כמה אני לא לבד בעולם ^_^". טוב דיי לחפירה. אז חמודי שלי בצבא, עוד מעט שנה. ולפעמים נמאס לי להיות החברה התומכת והאוהבת שנמצאת שם כשהוא רוצה אבל כשאין לו מצב רוח נשארת בבית (וממלאה את הכרית בדמעות - כי 'למה למה הוא לא רוצה להיות איתי ביום שישי בערב?'). ובחיי שאני מבינה שהוא לא רואה את הבית ויש לו מיליון ואחד דברים על הראש כשהוא חוזר אבל גם עלי עבר שבוע קשה ואני מצפה לקבל יותר יחס מהיחס שמקבל המחשב ביום חמישי. אז לקחתי את האומץ ואמרתי לו שזה מפריע לי. אני מצפה לקבל ממנו 100% , אפילו לא להרבה זמן, אפילו לשעה אחת, כמו שאני נותנת לו כשהוא נמצא. אז אולי אני עוד לא בצבא, לא יודעת מה זה לחזור הביתה פעם בשבוע, אבל אני מתנתקת מהמחשבות על הבגרויות, והמבחנים וה60 בפיזיקה כשאני איתו. ואני מרגישה היום קצת רגשות אשמה. אולי קשה לו והוא לא רוצה להלחיץ אותי, אולי אולי אולי אולי... כל דבר שבעולם. ואני מתחילה לחשוב שאולי אני זאת שאובססיבית, ואולי אני לא נותנת לו מספיק זמן לעצמו. וברגעים כאלה אני מרגישה את פיצול האישיות שלי. ואני כ"כ אוהבת אותו. טוב זהו, פיס.
