אני עצמי לא אהבתי יותר את אדוארד מהספר השלישי...למה? כי אחרי שהוא עזב את בלה וחזר וראה כמה היא נפגעה ,הוא כאילו נשבע לעצמו לא לפגוע בה יותר ולכן מה הוא עושה? הוא עושה את כול מה שהיא מבקשת... היא רוצה ככה? הוא עושה. היא רוצה משהו אחר? הוא עושה. ממש לא אהבתי את העובדה שהוא נהיה כלבלב מאוהב שאין לו חוט שדרה של עצמו. ולכן התחלתי לאהוב את ג'ייקוב במקומו....כי הוא לא פחד לומר את דעתו בפני בלה, לא פחד שהיא לא תאהב את מה שהוא אומר...הוא לא מילא אחר בקשותיה כמו כלבלב מעונה (למרות שהוא כלב זאב בעצמו לא?)... אני לא אוהבת בחורים שנגררים אחר בחורה ונותנים להן לפקוד עליהם כול מיני דברים. ולצערי אדוארד נהיה כזה. בספר הראשון אהבתי את אדוארד כי הוא הקניט את בלה כול הזמן ונהנה מזה....הוא הכעיס אותה בכוונה ואחר כך "חייך את החיוך העקום שלו"....בגלל זה אהבתי את הקשר ביניהם ואותם. ואחר כך זה נהיה קיטשי מדי.....ואני מסכימה איתך שהספרים הרבה יותר מדי ילדותיים-למרות שכשקראתי את הספר הראשון נסחפתי לחלוטין והספר השני גם היה טוב....בספר השלישי התחלתי לתהות אם הסופרת עושה ממני צחוק....
בספר הראשון, הייתי מאוהבת באדוארד. בספר השני, הייתי שבורת לב ממנו, ועברתי לטים ג'ייקוב. לא אכפת לי שהוא חזר. הספר השלישי היה תינוקי, ואגוארד היה כלבלב, וג'ייקוב הפך למעצבן, והעלילה הייתה ממש ממש משעממת. הקטע הטוב היחידי, היה הקטע על הגבעה עם הזאבים וריילי, וגם הקטע שג'ייקוב מחמם את בלה, פשוט כי הוא קורע מצחוק בקטע הזה>< מה הקשר לנושא של הפורום, אני תוהה לעצמיXD
כבר לא מציאותית, וזה מרגיש כאילו מרוב שהיא אמיתית, היא הופכת למשעממת, ובגלל זה הסופרת מנסה ליצור בעיות, כמו כל הקטע עם הטירונים בשלישי, וזה כבר מתחיל להיות לא אמין=\