חדשה שיש לה שאלה

[אורית אורית]

חדשה שיש לה שאלה

אני חדשה כאן ומקווה שאוכל להיעזר בנסיון שלכם, ולעניין עצמו נודע לי כי לבן זוגי לחיים שהוא בעלי נולד ילד מחוץ למסגרת ביתנו (ילד מחוץ לנישואין ) לא הוכח בבית משפט כי הילד שלו, הגילוי היה כלפני שנתיים במהלך השנתיים המשכנו בחיינו עבדנו על הדברים הכואבים ואני גם הצעתי בשלב מסוים לאמץ את הילד למרות שלא הייתה הוכחה שהילד הוא שלו הצלחנו לעבור את המשבר, עד היום הוא טען כי אין לו קשר עם האישה ועם הילד לפני כמה ימים גיליתי שהוא בקשר איתם והוא מודה בפה מלא שהילד שלו לא יודעת איך להתנהג, יש לנו כאן משפחה ילדים שלא מודעים בכלל לעניין, הילדים בגיל ההתבגרות עזרו לי לחשוב באופן ברור יותר מה אני צריכה לעשות

 

[ברונטית]

שאלה ../images/Emo35.gif ../images/Emo35.gif וואוו ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif

מה שאת מעלה כאן, אורית, זו בעיה, ובעיה רצינית. אני תוהה כיצד עלה בדעתך לצפות למצוא כאן "בעלי נסיון" בנושא... הרי כמה נתקלים במקרה כזה, שלפתע מתגלה לאשה שלבעלה יש ילד נוסף מאשה אחרת? אז אני יכולה לומר לך, רק מה שהשכל הישר שלי אומר. בעניין הילדים: ברור לי מעל לכל ספק, שיש להכניס את הילדים בסוד העניין, (והרי ציינת שהם בגיל ההתבגרות), אלא שאת הדרך לעשות זאת עלייך לקבל מאיש מקצוע, כולל ליווי והדרכה, ואולי גם פגישות משותפות שלכם, ההורים, עם הילדים. בעניין הזוגיות שלכם: אני מבינה שהיית מודעת לכך שקיים חשש שהילד הוא אכן בנו של בעלך, ומתוך כך אני מבינה שהזוגיות שלכם בעלת בסיס איתן ונכון, אם הצלחתם לדון בבעיה וללבן אותה, ואף לשקול אם לאמץ את הילד. הבעיה שנותרה היא- מדוע הסתיר בעלך את העובדה שהוא מכיר בילד כבנו החוקי, ומדוע הוא נפגש עם האשה והילד - בסתר. משום מה, התחושה שלי היא שלא תהיה לכם בעיה ללבן בינכם גם את הסוגייה הלא קלה הזאת. איך אנו נוהגים לומר? "עברנו את פרעה - נעבור גם את זה"... לילה טוב, ודרך קלה וצלחה.

 

[אורית אורית]

בעלי נסיון

אני מתארת לעצמי שאין הרבה מקרים כאלה וגם אם ישנם מקרים כאלה מעט מאד אנשים יודו בכך, לגבי שיתוף הילדים אני עדין מתלבטת וכנראה שאלך ליעוץ בנושא הזה, הנושא המעיק עלי כרגע הוא מדוע לאחר שהוא קיבל את כל התמיכה בנושא בכל זאת העלים את המשך הקשר איתה ואיך עלי לנהוג כרגע, כרגע אני כועסת מאד ולא חושבת בהגיון סליחה שאני מערבת אתכם בהתלבטויות שלי אולם צריכה עיצה אורית אורית

 

[האלי]

רק דבר אחד (בינתיים)

אנשים משקרים כשהם מרגישים שהם צריכים להסתיר משהו. וזו הסיבה למה בעלך שיקר. הוא הרגיש שהוא עושה משהו לא בסדר. אז לדעתי, למרות שהתגובה הראשונה היא כעס ואולי גם רצון להוציא עליו את הכעס, הדבר הנכון לעשות הוא בדיוק ההיפך מזה. לא יודע אם יהיו לך הכוחות לזה (ואל תכעסי על עצמך אם לא, כי מעט אנשים יש להם כוחות נפש כאלו) אבל מה שהכי נכון לעשות בעניין השקר. לדעתי. שלך, האלי.

 

[המוסקיטר האחרון]

ואולי הוא עדיין מסתיר משהו?

האלי כותב (וצודק!) "אנשים משקרים כשהם מרגישים שהם צריכים להסתיר משהו".. ואני חושב אולי, בעלך מסתיר עוד משהו שלא סיפר לך.. אני לא רוצה לפתוח תיבת פנדורה, אבל בהחלט צריך לבדוק לעומק מדוע הוא המשיך לשקר למרות הפתיחות שלך אולי הוא אוהב את האמא של הילד? אולי הוא הבטיח לה לעזוב את המשפחה שלו ולהתחתן איתה? אולי הוא מעביר לה כספים בלי שאת מודעת לכך? אני מקווה שאני טועה בכל ההשערות הנ"ל, אבל בכל, אסור להזניח. בהצלחה

 

[אורית אורית]

אולי

העלת כל כך הרבה שאלות ואת אותם שאלות שאתה שואל גם אני שואלת ושאלת השאלות מה עושים ואם הוא עדין אוהב את האמא של הילד ואם הוא עדין מעביר לה כספים ואם הוא הבטיח לה לעזוב את הבית ולהתחתן איתה ועוד שאלה יתכן שהוא מעביר כספים והם לטובת הילד האם כדאי לשקול אימוץ הילד תודה מראש על הסבלנות שלכם

 

[מיכללב]

אורית היקרה

כשאת אומרת אימוץ ..למה את מתכוונת? לגידול הילד? להכרה בו בפני האחים שהם הילדים שלך? לתמיכה כלכלית? זה לא בדיוק מובן..אמא שלו מוכנה לאימוץ הזה? סליחה על השאלות אבל זה לא ברור...

 

[אורית אורית]

אימוץ

ברגע שבעלי יוכר באופן רשמי כאבא של הילד ישנה אפשרות של אימוץ הילד על ידינו ואני מתכוונת לאימוץ ולא לתמיכה כלכלית או הכרה

 

[המוסקיטר האחרון]

בקשר לאימוץ...

את העובדה שיש אפשרות לאמץ את הילד, שמעת מבעלך, או גם מהאמא של הילד? עד כמה את בטוחה בכך? אולי כאן מסתתר משהו שאת לא יודעת...

 

[ברונטית]

רק רגע, אורית,

את ממהרת מדי... לא סתם אמרתי שיש לי תחושה שאת ובעלך תוכלו לדון בעניין. גם התכוונתי לזה. אבל, אותה אינטואיציה גם אומרת לי, שאת ממהרת מדי בעניין ההחלטה לאמץ את הילד. קראתי שהסכמת עם המוסקיטר בעניין השאלות והתהיות העולות בראשך בכל הנוגע למערכת היחסים הזו, שבין בעלך לאם בנו. אינך חושבת שהצעד הראשון שאת חייבת לעשות זה לשבת ולפתוח את כל הנושא הזה, ואפילו יתגלה לך כתיבת פנדורה??? האם אטעה אם אומר שההצהרה שלך, שאת מוכנה לאמץ את הילד, ולגדל אותו כאחד מילדייך, היא בעצם נסיון מוסווה שלך לסגור בפני בעלך את כל האופציות האפשריות, עוד בטרם שוחחתם על הכל בפתיחות? לא זו הדרך, לצערי. את חייבת לעמוד פנים מול פנים עם האמת. והיה ויתברר שבעלך אכן הסתיר את דבר פגישותיו עם בנו ועם אימו מתוך חשש מתגובתך, או אז תציעי לו את הצעתך בדבר האימוץ. ואם יתברר לך בשיחה, בין אם ישירות או בעקיפין שהעניין הוסתר ממך בשל הסיבות מהן את חוששת, הרי שזו תמימות מצידך לחשוב שבעצם הצעתך תוכלי לעצור את בעלך... כשלעצמו, אם אכן יהיה זה רצון שניכם לאמץ את הילד למשפחתכם, ואם אכן החוק יעמוד לצידכם בעניין, הרעיון נראה לי לגמרי לא רע, ואולי זה הפתרון הטוב ביותר עבורכם לשמור על שלמות המשפחה ושיקום הזוגיות. צר לי, המקרה שלך ממש כואב. אך את נשמעת לי אשה חזקה. מקווה שתבחרי בדרך הנכונה להעביר את הימים הקשים הללו, ואל תשכחי לספר לנו...

 

[אורית אורית]

דיון בנושא

בעלי הבהיר בצורה חד משמעית שביתנו הוא ביתו ומשפחתנו זו משפחתו אולם עדין יש ילד נוסף שזקוק לאבא, על פי טענותיו כל קשריו הם רק בעניין הילד ואין לו עניין באם. ובעניין האימוץ זו הדילמה בה אני מתלבטת, איך יגיבו ילדי, האם הילד יוכל להשתלב במשפחה , איך החברה והחברים של הילדים יגיבו ועוד הרבה שאלות משאלות שונות, מעבר לכך נראה לי כי אני הולכת להכתיר את בעלי כאב השנה ולעטור לו זרים במקום אולי להעניש, האמת שאני די מבולבלת לפעמים מתחשק לי להגיד לו שיקח את המזודה וילך לחפש לו מקום להניח את ראשו, ומצד שני הוא אבא טוב לילדיו וגם אלי מפגין אהבה רבה, (האיש בעל אלף הפרצופים ).

 

[ליידילי]

שאלת השאלות../images/Emo55.gif

שאלת השאלות, כתמיד, הינה : איזו מטרה זה אמור לשרת. והיא נכונה מכל כיוון ולגבי כל אחד משניכם. (וגם כל אחד מאיתנו, אלא שאתם כעת בלב הדיון) ובהטיות: *איזו מטרה משרתת התנהגותו של בעלך? *איזו מטרה את מבקשת להשיג (למשל) בצאתך לקראת אימוץ הילד. אך לפני שאת שואלת את עצמך ואותו את השאלות החשובות האלו, עליך לעשות סדר בדברים. ולטפל בהם על פי סדר חשיבות. הדבר הראשון בחשיבותו, ללא ספק, (כפי שציינה גם ברוני) הינו להביא את הילדים בסוד הענין. מאחר ועדיף ללא ספק שהגילוי יבוא ממך או מכם, (בליווי הרצוי של אנשי מקצוע) אך קודם כל על ידיכם : האנשים החשובים ביותר בחייהם והגורמים המרכזיים בכל ההתרחשות הזו. כיוון שגילוי מבחוץ, אפילו אקראי עלול לגרום משבר אמון קשה ביותר של הילדים כלפיכם וטראומה עמוקה עבורם. אז זה קודם כל. ולפני הכל. ובאשר לכל ה"אולי-ים" שהועלו כאן, (ואשר עולים גם בתודעתך ומציקים לך) - אפשר להעלות עוד רבים כאלו... למשל : *אולי בעלך הינו אדם הוגן ומהוגן בבסיסו ואינו מסוגל להתכחש לאחריותו, *אולי את מבקשת למנוע את "ספליט הנאמנויות" (שהינו בלתי נמנע) ע"י נכונותך לאמץ את הילד. (ואפשר להמשיך כך - ולהכנס לסחרור) אישית גישתך נראית לי נאיבית בעיקרה ורומנטית בבסיסה. אך יותר מכל מתעלמת ממקומה של אימו של הילד בסיפור. מנין לך שהיא מוכנה לאפשר את האימוץ המבוקש על ידך? והרי מן הסתם שקלה בינה לבינה, סביר להניח שלא "הופתעה" כשמצאה עצמה בהריון, ולא השלימה אותו בלי לשקול את תוצאות החלטותיה. יותר מסביר להניח שהאמינה שקיומו של הילד יביא לסיום נישואייך ולפרידתכם. ומן הסתם בעלך היה מעורב בחלק מן השלבים. ...אבל בואי נשוב ל"שאלת השאלות"... או לפחות עשי זאת את - בינך לבינך. ורק קחי נא בחשבון, שהעמדה שאת הצגת בפני בעלך (אצילית ככל שתהא) לא הותירה לו ואולי לא אפשרה לו אלא לומר את הדברים שאת בקשת ומבקשת לשמוע. דבר לא קל אמרתי לך כאן. ואין לי כל כוונה לפגוע. את עומדת בפני דילמה לא פשוטה, ואף אם נדמה היה שהפתרון בידך , נראה שלא כך הם הדברים. מאחלת לך כח, והצלחה במציאת הפתרון הטוב לך ולילדיך.

 

[אורית אורית]

נאיביות

כל חיי קיבלתי תגובות כי אני נאיבית וכנראה שהנאיביות כאן מתגלה במלוא עוצמתה, ברור לי שבעלי לא התחמק מאחריות ומהרגע הראשון שנודע לי ידעתי שצריך לקחת בחשבון שלבעלי ילד והוא לא יתכחש לו, מה מידת מעורבות בעלי אם האם זו בעיה למרות שעל פי בעלי הוא טוען כי אין לו כל עניין אלא רק הילד ( נו לכו תאמינו ) ולאחר שיחות ביננו המסקנה היא כי אנו לא מפרקים את המסגרת המשפחתית ומנסים לשקם את הזוגיות , ואם מישהו זוכר את שאלתי המקורית שהיא הייתה למה בעצם לאחר שהכל היה פתוח וגלוי הוא בכל זאת הסתיר את קשריו עם הילד (בלי האמא לפי טענתו) ואני שואלת האם בכלל מגיעה לו הזדמנות נוספת , והאם הרעיון של אימוץ הילד הוא רעיון טוב, האימוץ עלה במוחי (וכנראה שאפשר יהיה ליישם אותו במציאות ) באמת בכדי לשמור ולקרב את הילד אל בעלי, האם זה נכון לפעול בדרך הזו או אולי בכלל צריכה לחשוב על כיוון אחר סליחה על הטרטור בשאלות אני פשוט מבולבלת

 

[ליידילי]

נדמה לי

והלוואי ואני טועה, נדמה לי שלא התרת לעצמך להודות - אפילו בפני עצמך, באיזו מידה את כועסת עליו, (האיש בעל אלף הפרצופים...בהגדרתך) ובאיזו מידה את פגועה. איני יודעת לומר לך אם להודות בפניו בכעסך. אך מנסיוני דרכו של כעס הינה שהוא מתעצם ככל שמנסים לרסן אותו. נדמה לי עוד משהו. וזה שאת תורמת לבלבולך. נראה לי שנכון לעכשיו מוטב שתחדלי ממאמציך הקדחתניים לפתור הכל ומיד. טפלי קודם כל ולפני הכל ביידוע ילדייך. לזה הזמן קצר. - ודוחק. לכל הדברים האחרים יש די זמן. אין צורך להחליט על הכל ומיד. בלאו הכי דברים ייארכו זמן, אז הרפי. או כמו שאומרים החברה "טייק איט טיזי"...

במלים אחרות: חדלי מלהעלות רעיונות , פתרונות והצעות. בכלל, נסי להקשיב יותר ולדבר פחות. איני אומרת זאת בציניות. מרוב מאמצייך להביא הכל לאיזו "תקינות" מתבלבלת עליך דעתך. ולא פלא. "האיש בעל אלף הפרצופים" בעצם מנסה לרצות אותך...(בגלל זה קצת קשה לך לזהות את "פרצופו") אגב כך הוא כנראה מנסה לרצות עוד כמה. (ככל שאין זה נעים לקבל)... נסי להקשיב לו ולשמוע אותו באמת. יתכן שבהקשבה כזו יתבהרו לך יותר דברים מאשר בדיונים אינטנסיביים. או אז תגלי אם מגיעה הזדמנות נוספת: לך, לו או לכם.

 

[אורית אורית]

תודה

ואולי רק הבהרת לי עד כמה אני מבולבלת וחייבת לעשות סדר בדברים, נכון שאני אדם שצריך תשובות ופתרונות מידיים אבל במקרה הזה כנראה אין מודה לכולכם על ההתיחסות ומה שיהיה בהמשך אספר לכם כי הרי אתם שותפים לבעיה ותהיו גם שותפים לפתרון

 

[איש המערות]

מה הלב אומר, מה הראש אומר?

אורית שלום אני מעז להתנבא כי כל "בעלי הנסיון" מביעים את מחשבתם הסובייקטיבית, בדרך כלל התיאורטית (גם אני). רק את יכולה לתת תשובה לעצמך מה את רוצה באמת ואיך להתנהג. זה בכלל לא עניין של נאיביות. אני חש בדברייך שאת מעוניינת בבעלך וכי הוא יקר לך. אם כך הדבר, לכי על כיוון זה. בעלך הכיר בילד, ולא משנה אם בית המשפט פסק כך או אחרת. זה מכובד מצידו ולדעתי ראוי לאפשר לו להיות קרוב לפי רצונו לילד. מכאן עד לאימוצו על ידכם הדרך ארוכה ולדעתי איננה מחויבת המציאות, אלא אם אימו של הילד לא מסוגלת לגדלו כראוי (בהנחה שאביו בתמונה), וזו גם בעיה משפטית ולאם יש מה לאמר בעניין. מרגע שהכיר בילד, יהיה חייב מן הסתם במזונותיו. חובה שיהיה גלוי בעניין וישתף אותך בידיעה על ההוצאות. את חייבת לעמוד על כך שיהיה הסכם ברור וגלוי גם לך בינו לבינה, בעל תוקף משפטי, בכמה הוא חייב כדי שלא יהיה נתון לסחיטה של כספים נוספים בעתיד. לעניין זה עדיף להיות נדיב קצת יותר מראש אבל לסגור באופן ברור ונחרץ. נסי לעכל מבחינה רגשית את המצב ולדמות את העובדות שנוצרו כאילו הכרת גבר גרוש עם ילד והקמת איתו משפחה ונולדו לכם ילדים משלכם. חוץ מסדר השתלשלות הדברים (הפוגע) אין הבדל עובדתי בתוצאות. כעת חישבי אם לאותו גבר מותר לדון עם אם ילדו בעניינם המשותף ולהשתתף בהוצאות גידול הילד. לדעתי עלייך להימנע ממחשבה על אימוץ הילד. הילד יהיה מכשיר לשמירת בעלך וזו לא טובתו, כל עוד אימו הביולוגית כשירה לגדלו. אני מאחל לך הצלחה במציאת הפתרון המתאים לך ולמשפחתך.

 

[אורית אורית]

בעלי יקר לי

אמת איש מערות בעלי יקר לי , ולכן אני מנסה למצוא את הפתרון המתאים, קשה לי לקבל את הדוגמא שלך משום שכאשר אישה מתחתנת עם גרוש היא יודעת מראש על עסקת החבילה שהיא עושה, כאן זו עיסקה שנעשתה בלעדי, לא הייתי שותפה לעניין ואני צריכה להיות שותפה בהחזקה ובגידול ומצד שני בעלי צריך להיות בקשר אם אישה אחרת ואפילו אם זה רק לצרכיו של הילד, אני השלמתי עם המציאות שקיים ילד, קשה לי להשלים אם מערכת היחסים שבעלי צריך לנהל עם אישה נוספת, ולכן עלה במוחי רעיון האימוץ, לא בטוחה באמת שהוא רעיון טוב, דרך אגב הייתי בטוחה שכולם כאן יגידו כי אני צריכה בכלל לזרוק את הבעל מהבית, ומעניין אותי גם לקבל תגובות איך אחרים היו מגיבים באותה סיטואציה.

 

[איש המערות]

לא היתה לי דוגמא יותר טובה

כדי לתאר את העובדות שכבר נוצרו. ברור שהפילו עליך תיק ולא היתה לך בחירה. אבל לאחר מעשה הנתומים הפיזיים דומים. אולי אם תתיחסי לזה כך יהיה גם לך קל יותר לכלכל את מעשייך בצורה מחושבת. אגב, גם אם כולם יגידו לך לזרוק את בעלך, רק את יודעת באמת מה את רוצה. בכל מקרה, אני באמת מאחל לך המשך יציב ובריא עם בעלך, למרות התקלה.

 

[אורית אורית]

בתיאוריה הכל קל

אפשר לנסות להבין ולנתח מצב של מישהו אחר , אולם כשאתה נתקל במציאות הכל כל כך מבולבל ואני יודעת שההחלטה הסופית היא שלי. ועוד דבר אחד אומר לך וזה הדבר היחיד שבנתיים החלטתי על פי השיחות שהיו לנו ועל פי בקשתו של בעלי ההחלטה היא שאנחנו ממשיכים ביחד, לגבי כל השאר מה קורה עם הילד , עניין האימוץ האם ואיך ומתי ובכלל אם לספר לילדים שלנו כל זה מעורפל מאד וקשה מאד. תודה על ההקשבה ותשומת הלב ואם יש עוד משהו שאתם חושבים שאפשר להוסיף על כל התגובות המרובות אשמח לשמוע.

 

[איש המערות]

שיהיה לך רק טוב../images/Emo45.gif