חדשה + שאלה

wonder w

New member
חדשה + שאלה ../images/Emo3.gif

היי, אני מאוד נהנת לקרוא פה והחלטתי לנצל הזדמנות זו ולהצטרף רשמית לפורום
ולשאלה שלי.. מה זה הצורך שלנו לשתף, לספר, להוציא? מאיפה הוא נובע? למה הוא קיים? אני לא מסוג האנשים שחולקים יותר מדיי פרטים (רגשות, מחשבות וכו'..) אני שקטה ומופנמת ולא אוהבת שמתערבים לי בחיי הפרטיים יותר מדיי P: אבל הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי רוצה לשתף אנשים במאורע שקרה לי או בנושא שמעיק עליי. אז יש אנשים שיפתחו בלוג או יומן וייכתבו בו את כל מה שעובר עליהם, יש אנשים שיספרו לחברים שלהם, ויש עוד הרבה דרכים.. ואני לא מבינה למה.. זה בגלל שאנחנו רוצים שאנשים ישמחו בשמחתנו? או אולי זה בגלל שאנחנו צריכים לפרוק דברים כי קשה לשמור הכל בפנים..? מה מעורר בנו את הרצון הזה לשתף ולחלוק חוויות? למה בכלל צריך את זה? יום נעים לכולם
 
כל מקרה לגופו

לדעתי כל מה שציינת נכון, אבל בכל מקרה זה משהו אחר: אתה עצוב אז תרצה עידוד או נחמה, אתה שמח אז תרצה שישמחו איתך, אתה מתלבט אז אז תרצה עצה... וכו'. בכל המקרים פשוט נוח יותר להתמודד לא לבד... אלא עם מישהו. ברוכה הבאה!
 

wonder w

New member
תודה! ../images/Emo13.gif

אז בעצם אנחנו מחפשים הזדהות בשביל לא להרגיש לבד אנחנו מספרים לאנשים כי אולי גם הם היו במצב דומה ואנחנו רוצים עצה ממישהו עם ניסיון וזה נותן לנו תחשובה שאנחנו לא לבד בזה.. או שפשוט רוצים שאנשים יזדהו עם הרגשות שלנו וכמו שאמרת שאם אתה שמח אז תרצה שישמחו איתך וכו'..
 

B Omer

New member
זה הרצון האנושי לברוא, להתרחב, להשאיר חותם

בדיוק כמו להתרבות ולהוליד צאצאים. זה מן סוג של התפשטות. להרחיב את עצמך. ככה כשהמחשבות שלך יוצאות החוצה את, יענו, כובשת טריטוריה חדשה.
 

Mahamudra

New member
גם כן חדשה + רוצה לענות ../images/Emo140.gif

אוקיי אז אני ליז ומאוד אהבתי את רוח הפורום והחלטתי להצטרף
ובקשר לשאלה.... אז ככה אני בדיוק ההפך ממך אני אוהבת לשתף גם בדברים שבעיניי אחרים נחשבים ליותר מידי ואפילו סוג של פתיחות יתר אבל אני נהנת לדבר עם אחרים, כמובן לא כל אחד יש לי קבוצת חברים שאיתם אני חולקת הכל ויש לי את החברים הכי הכי קרובים (2 חברים) שהם יודעים את הסודות הכי כמוסים שלי. למה אני מספרת לאנשים..... כי אני נהנת מזה אני אוהבת לקבל מאחרים חוות דעת או עצות ואפילו לפעמים אני מקבלת מהם גם את ה"סתירה לפרצוף" שגם זה נחוץ. אם זה מעיד על חוסר ביטחון? אני לא חושבת כי בסופו של דבר קבלת ההלטות היא שלי. וואו איזה חפירה הבאתי
 

aviel931

New member
אומרים שנשיא ראש ממשלה

לא צריך לדעת להעלות הצעות אלא לקחת את העצה הטובה ביותר מהיועצים הטובים
 

wonder w

New member
בעניין החוסר בטחון..

יכול להיות שזה חוסר בטחון ואת רוצה לשמוע מה אחרים יגידו ומה דעתם, אם דעתם תהיה מתאימה לשלך אז יהיה לך יותר בטחון לבצע את ההחלטה. ואם דעתם הפוכה משלך אז אולי זה יוריד אותך מהרעיון, או יוריד את המוטיבציה.. וגם יכול להיות שזה לא חוסר בטחון, אלא פשוט כמו שאמרת לשמוע חוות דעת נוספת מאחרים שרואים את הדברים בצורה שונה ממך ויכולים להאיר לך על דברים שלא ראית לפני כן
אה וברוכה הבאה גם לך
 

Winri

New member
וואו, שאלה קשה

ידוע שהאדם יצור חברתי, ואנשים מחפשים קשרים עם אנשים אחרים. לחלוק משהו אישי עם מישהו אחר אומר, בעצם, להשאיר משהו שלך אצלו - והשיתוף הזה מבטא קירבה. אם מישהו מכיר אותך, סימן שאת קרובה אליו. מעבר לזה, לפעמים באמת צריך עזרה והכוונה של מישהו מבחוץ - בעל תפישת עולם שונה או בעל חוות דעת אובייקטיבית ביחס לנושא. ואז השיתוף הוא לצורך קבלת עזרה :) בנוגע לפריקה שהיא לא עם אנשים - כלומר דרך כתיבה, יש שתי סיבות שאני יכולה להעלות על הדעת: סיבה אחת היא הצורך לשתף, שמעורבב עם איזשהו פחד לשתף - והכתיבה היא מעין פתרון ביניים. הרבה פעמים אנשים כותבים מתוך רצון שמישהו פעם יקרא את זה ויכיר אותם. הסיבה השנייה היא הצורך לזכור. את מתעדת את המחשבות והרגשות שלך, כדי שתוכלי בעתיד לקרוא את זה ולהזכר מה עבר עליך בתקופות חייך השונות. כך נראה לי :)
 

wonder w

New member
אני מאוד מסכימה עם מה שכתבת בנוגע לכתיבה

הצורך לשתף ובו בזמן הפחד מהשיתוף.. או הרצון לתעד את מה שעובר עלינו.. בקשר לשיתוף עם אנשים כדי ליצור קירבה זה דיי נכון.. אבל לא בכל המקרים.. לדוגמא היחסים שלי עם אמא שלי הם רגילים, אני לא מרגישה שום צורך לשתף אותה בכל דבר שקורה לי בחיים בין אם זה מבחינת לימודים או מבחינה חברתית ואני שונאת כשהיא מנסה להוציא ממני מידע כזה
אבל היו מקרים שהיה איזה משהו שנורא העסיק אותי וכאילו חיפשתי אנשים לספר להם ולשתף אותם, ביניהם גם אמא שלי ועוד אנשים שאני לא חולקת איתם דברים כאלו בדרך כלל וזה היה לי נורא מוזר
אז אני חושבת שבחלק מהמקרים זה לא יצירת קירבה אלא הרצון שלנו שאנשים ישמחו בשבילנו או יתרגשו איתנו או יעודדו אותנו
 
ברוכה הבאה

ובקשר לשאלה שלך:לכל אדם יש צורך לספר ולחלוק את ריגשותיו עם האנשים הקרובים אליו זה טיבעי מעצם היותנו בני אדם עם רגשות ואינטילגנטציה מפותחת השאלה המידה שבה האדם מרגיש צורך לחלוק בריגשותיו אני למשל גם די מופנם ולא אוהב שמערבים בחיי מתי שאני לא רוצה אך גם לי כמו לכל בן אדם יש רגשות ורצון לשתף את האחרים בריגושתיי בשורה תחתונה:כל אדם צריך מתי שהוא לדבר על ריגשותיו ומחשובותיו אבל לכל אדם יש "טיימיניג" שונה וברוכה הבא לפורום
 
הצורך לשתף..

ובכן, הצורך לשתף נובע לדעתי מכמה סיבות- קודם, כמו שכבר צוין- העובדה שאנשים נוספים יכולים להעלות פן נוסף למקרה, נקודת מבט שונה. במקרים רבים בעיה שנראית לאדם אחד בלתי פתירה, אדם אחר ימצא לה פתרון כמעט בלי לחשוב. אבל לדעתי העובדה הזו היא יותר כמו 'בונוס' לשיתוף, מאשר סיבה (כלומר- משהו חיובי שאנחנו מקבלים מהשיתוף, ולאו דווקא משהו שיוצר אצלנו צורך לשתף). במובן עמוק יותר, אני מאמין שבני אדם מקבלים תחושה מסוימת של רוגע כתוצאה מהשיתוף. הסיבה היא לפעמים כי יש להם צורך להרגיש שהם לא לבד, ולפעמים כי הם רוצים להרגיש שיש מי שדואג להם, שמעוניין לשמוע מה קורה איתם, ואפילו להיות מעורב במה שקורה להם. כמובן ששתי הסיבות לא מנוגדות או משהו, והגיוני לדעתי שהן יהיו גם משולבות זו בזו. סיבה נוספת שאני יכול לחשוב עליה היא הצורך לקבל פרופורציות. לפעמים אדם יכול לנדוד במחשבות של עצמו ובלי לשים לב לנפח בדמיונו מקרה מסוים, למימדים לא הגיוניים. לדוגמה- לקחת הערה שנזרקה לעברו בהיסח הדעת, ולנתח אותה ולראות בה סימן לשנאה וכעס. לפעמים שיתוף של אחרים במה שקורה לנו עוזר לשים דברים בפרופורציה, ולראות מעבר לכלא המחשבות שלנו. בסופו של דבר אני מאמין שכנות ושיתוף הם מפתח לכל מערכת יחסים בין בני אדם, מהסיבה הפשוטה שעמוק בפנים כולנו באמת לא שונים זה מזה, ואם נדע לשתף בצורה הנכונה, תמיד נמצא הזדהות ואוזן קשבת בצד השני. אבל יש מצב שאני סתם אופטימי :p
 
עם כמה שאני שונא להוסיף הודעה קטועה,

אני בכל זאת רוצה להתייחס גם לדבר נוסף- הרבה פעמים דברים שקורים לנו מעבירים בנו תחושות שאנחנו לא לגמרי מבינים, לפעמים נוצר בלבול ותסכול רק מעצם העובדה שאנחנו לא מצליחים לעכל את מה שאנחנו מרגישים. לדעתי שיתוף, שפירושו בראש ובראשונה הבעה במילים של מה שקורה לנו, הוא דרך מעולה לעשות סדר בראש בין כל הבלאגנים שאנחנו עוברים בחיים האלה. כמובן שלשיתוף של אנשים יש את היתרון של דעה נוספת, כמו שכבר ציינתי, אבל זה מלווה גם בחשש שישפטו אותנו. במקרה הזה אנשים פונים לכתיבת יומן, או בלוג (לשתף אנשים שאנחנו לא מכירים, כיוון שאין להם או לדעתם חשיבות רבה מבחינתנו) במטרה לסדר את מחשבותיהם.
 

wonder w

New member
מסכימה איתך..

שיתוף הוא אחד הדברים הבסיסיים ביותר ליצירת מערכות יחסים, בשיתוף, כמו שכבר אמרו כאן, יוצרים ומביעים קירבה ואמון באדם שאיתו אתה חולק.. אני חושבת שלשיתוף יש כמה סיבות אבל כולן מתקשרות לסיבה מרכזית אחת- הצורך שלנו בלא להרגיש לבד (שגם זה נושא דיי מעניין בפני עצמו
)
 
למעלה