קצת תשובות
קודם כל מצטערת שאני עונה רק עכשיו, אני חיילת טרייה ועוד לא התרגלתי לסדר יום של הצבא (וגם אין לי שניה לנשום ובטח שלא לגלוש באינטרנט שם),
עכשיו בקשר לשאלות שלך איך ממשיכים? לפעמים יש רגעים פחות טובים לפעמים יש יותר טובים, חשוב למצוא מישהו שאפשר להשען עליו (בגיל העשרה אני ממליצה בעיקר על המשפחה או החבר-אם יש, כי רוב האנשים פשוט לא מבינים\לא מסוגלים להבין את העניין שכל הזמן כואב. לא לוותר אף פעם שבסוף תמצאי דרך להתגבר ולמצוא תרופה (למרות שמנהלות הפורום קצת יותר סקפטיות ממני אני באמת מאמינה שיום יבוא, ומקווה שבקרוב יותר מאשר רחוק, וימצא תרופה\טיפול שיגרום להחלמה מהפיברו). נסי לחיות את חייך הכי טוב שאת יכולה, ולנסות לעשות צעידות קצרות\ הידרו- לרובם זה עוזר. ואת זה אני ממליצה בחום לכל נער\ה מתבגר עם או בלי פיברו- פסיכולג. כל הזמן (ובמיוחד בגיל הזה) יש הרבה בעיות שצד שלישי ניטרלי יכול לעזור ככה שאם הפיברו על רקע נפשי (לפעמים זה על רקע נפשי לפעמים זה בגלל טראומה פיזית ולפעמים פשוט לא יודעים) אז גם הצד הזה יטופל, ובלי שום קשר טוב לדבר על בעיות (ולכולנו יש).
ובקשר לבגרויות, אני את הבגוריות שלי עשיתי מותאמות (כל רבי המלל) - מבחן מותאם זה מבחן שאת עונה בו על פחות שאלות\פחות חומר, ועל מחשב (שוב פעם - רק רבי המלל), זה הציל לי את החיים ואת הבגרות, בלי זה לא הייתי מסוגלת לעבור את התקופה הזאת.
דברי עם המורים שיבינו אותך, שיתחשבו אם באת למתכונת בהתקף כאב, יש מורים שמבינים יותר יש שפחות אבל שווה לנסות,
תנסי לא להכניס את עצמך ללחץ וללמוד יותר לאט- לפרוס חומר על פני יותר ימים וככ הגוף שלך יכנס פחות לסטרט מהישיבה הארוכה על הכיסא, ואל תשכחי לקום מדי פעם!!!!!!!!!! פעם אני לא קמתי הכיסא 3 שעות בערך וזה היה ממש ממש לא כיף אחר כך.
והכי הכי הכי חשוב, זה רק בגרות. אני יודעת שזה נשמע לך סתם משפט אבל אני באמת באמת מתכוונת לזה, במקרה הכי הכי גרוע את תשלמי בגרויות (כמו רבים וטובים אחרים שלומדים מקצועות "נחשבים" כיום באוניברסיטה). כרגע הבגרויות נראות לך מאוד מאוד חשובות אבל בעייני צריך לעשות מינימום (תעודת בגרות הכי בסיסית שיש) ולקבל את המקסימום שאת יכולה וככה את לא תכנסי ללחץ והגוף שלך לא יצא יותר מאיזון ויכאב יותר.
לכל שאלה נוספת את מוזמנת לשאול אותי תמיד או פרטי או פה בפורום
אשמח לעזור אם אני יכולה
