שאלה לכולן
קראתי את ההודעה הראשונה וגם את התגובות. אני נמצאת בערך באותו מצב המוגדר ככלוב זהב. אני לסבית, ויש לי בת זוג וילדה בת 3, אותה ילדה בת הזוג שלי. אנחנו גרות בדירה שההורים של בת הזוג שלי קנו לה ורשמו על שמה, לפני שהכרנו. לפני שנולדה לנו הילדה, ערכנו הסכם ממון בו צויין שהדירה לא שלי ואין לי זכויות עליה.
לפני שנולדה לנו הילדה שמתי לב שחמותי לוקה בקמצנות כרונית. רק כדי לסבר את האוזן, בבעלותם של חמי וחמותי 5 דירות (!!!) ועוד כמה מאות אלפי שקלים שמושקעים בני"ע ובאפיקים כאלו ואחרים. יחד עם זאת, הם מתעקשים להתנייד באוטובוסים ולקנות ירקות ופירות חצי רקובים כדי להוזיל את מחירם. הקמצנות לא נגמרת בתחום החומרי וזולגת גם לתחום הרגשי, חמותי לא יכולה לתת (אהבה, חמלה, מחמאה) בלב שלם, היא תמיד תבקש (גם אם לא בצורה ברורה) משהו בתמורה.
אחרי שנולדה לנו הילדה, נוצר מצב רגיש. מכיוון שלא קראתי פה הודעות של לסביות נוספות שחיות בזוגיות, ורובכן פה חיות בזוגיות עם גבר, אולי כדאי שאתן קצת רקע לפני שאני ממשיכה. במדינת ישראל מותר לשתי נשים להרשם כאמהות חוקיות לאותו ילד, במידה והוא נולד מתרומת זרע (זה מה שאנחנו עשינו). האם היולדת רשומה כאימו החוקית של התינוק עם לידתו, והאם השניה (כלומר אני) מגישה בקשת אימוץ ואחרי שנתיים בירוקרטיות, המדינה מכירה באימוץ כחוקי לכל דבר ועניין. בקיצור, אני האם החוקית של בתי, כדת וכדין.
כאמור, לאחר הלידה של בתי, חמותי הדגישה שוב ושוב את הקשר הביולוגי שיש לילדה עם המשפחה של בת הזוג שלי. בכל ביקור שלה היא ציינה עשרות פעמים כמה הילדה דומה פיסית לה ולבעלה, לאחים של בת הזוג שלי ואפילו לבני דודים רחוקים ובעיקר כמה היא לא קשורה אלי בשום צורה. אני לא יודעת אם אתן מבינות את המצב הרגיש בו אני, כאמא, צריכה לבנות בעדינות את האמהות שלי מול ילדתי, באמצעות טיפול סביב השעון בה ובבת הזוג שלי, שסבלה מדיכאון אחרי לידה, בעבודה קשה(אני המפרנסת הראשית) ובשתיקות כדי לא ליצור מתח מול הערותיה של חמותי שנוטה לשלשל מהפה כל מה שעובר בראשה.
בגלל שלא היתה לנו אפשרות כלכלית או נפשית, לשכור מטפלת או פעוטון, עד גיל שנה וחצי לערך, ההורים של בת הזוג שלי היו מגיעים אלינו פעמיים בשבוע כדי לטפל בילדתי, בזמן שאנחנו היינו בעבודה. בנוסף הם היו מגיעים לעשות בייבי סיטר בפעמים המועטות שיצאנו לבילוי. כמובן ששילמתי על כך מחיר נפשי, ההערות של חמותי, המבטים והיחס הדוחה היו בבית שלי פעמיים בשבוע, בנוסף הרגשתי שהם נמצאים בטריטוריה שלי, שפרוצה וחלולה מול המבטים והיחס המגעיל של חמותי. תחשבו מה הייתן מרגישות אם חמותכן היתה נכנסת אליכן הביתה ואומרת לכן שאין לכן זכות להיות אמהות על הילדים שלכן. זה המצב אצלי.
כשהילדה היתה בת שנתיים ההורים שלי (שאין להם אמצעים כלכליים, אבל הם נכונים לעזור) נכנסו יותר לתמונה והנוכחות של חמותי וחמי קצת ירדה.
אני רוצה לנתק את השליטה של חמותי בחיים שלי ובחיים של בת הזוג שלי ואת זה אפשר לעשות רק על ידי ניתוק כלכלי. נקודה. אתן מציעות זאת שוב ושוב וצודקות בכל מילה. הבעיה היא שאין לי שום יכולת כלכלית לעשות זאת. אני לא מסוגלת להרשות לעצמי לשכור דירה או אפילו לרכוש רכב. ואין לי הוצאות גבוהות או מותרות. אני מוציאה כסף על אוכל, על שירותי בריאות ועל חינוך. דברים הכרחיים בלבד. ולמרות הצמצום הרב אני לא מצליחה להרים את הראש מעל המים ולהתחיל לחשוב על מצב בו אני אוכל להרשות לעצמי לשכור דירה ללא העזרה הכספית של חמי וחמותי.
אני לא מבינה איך אתן מציעות את הניתוק הכלכלי שוב ושוב, כאשר רוב האנשים (מעמד הביניים) לא מסוגלים להתקיים בלי עזרה כלכלית מהורים.
מה עושים?