חדשה פה
מבולבלת, אובדת עיצות, מתוסכלת ... - חלק מההרגשות שאני חשה... אני אם לילד בן 11 - רגיש, חכם, ואוהב. הוא אובחן ל-ADHD כשהיה כבן 5, התחיל "טיפול" תרופתי -"Adderall" בגיל 6 - בעקבות החלטה להכניס אותו לכתה רגילה ולא לכתה איטית, לילדים עם בעיות - ולא רק בעיות לימוד. ההחלטה לשים אותו על תרופה הייתה לא קלה, אבל מבחינה אקדמאית הניבה תוצאות יפות - הילד הצטיין בלימודיו. ככל ילד עם אבחון זה, הוא לא אוהב להשקיע בלימודים - שיעורי בית, עבודות והתכוננות למבחנים - גורם רציני לעוד מלחמה ומריבות... בשנה האחרונה התדרדר ביותר בלימודים, גם הפריע יותר בכתה, ופחות הצליח להתרכז בעבודות כתה ובמהלך השיעור. בבית המצב לא קל בכלל, מעבר לחובות לבית הספר. קשה להביא אותו למצב של תיפקוד נורמלי בכל דבר קטן - להיות אחרי לסידור החדר שלו, לבוא לאכול, להתרחץ לדאוג לכלב שלו. הכל גורם למריבות ולמלחמות. ואני לא חושבת שאנחנו דורשים הרבה מהילד. הכל בהתאם לגילו, עם ניסיון ללמד אותו אחריות לעצמו ולדברים החשובים לו. עכשיו, בזמן הקיץ, אבא שלו החליט להפסיק לו את התרופה, כי הוא לא צריך לשבת ולהתרכז. הרי הכדורים האלה סותמים לו את התאבון אז הוא גם רזה וקטן לגילו בעקבות הפסקת הכדור, הוא קופץ כל היום בבית צעקות בלתי נשלטות והצקות בלתי פוסקות לאח שלו בעיקר. (6). הדימוי העצמי שלו נמוך, הוא אומר שאין לו חברים שאף אחד לא אוהב אותו הוא אומר על עצמו שהוא ילד רע אומר שהוא אומלל וכו' מצאתי לו פסיכולוגית שפגש פעמיים ולא רוצה עוד (לא רוצה לסחוב אותו בכוח). אני נפגשת איתה בינתיים בשמו, מנסה לקבל הכוונה לגביו וה-adhd שמעולם לא קיבלנו. כואב לי על הילד ועם זאת לא מוצאת כוח וסבלנות אליו. בנוסף לזה, הוא מדבר אלי בחוצפה, מרים עלי את הקול, לא מקשיב לי. אני מוצאת את עצמי צועקת עליו מרוב תיסכול וזה עושה את זה רק יותר גרוע. אני לא יודעת איך לעצור את הגלגל הזה ולסובב אותו לכיוון אחר, ברור לי שאנחנו צריכים הדרכה והכוונה וטיפול. אני מרגישה נורא עם עצמי שאני לא נותנת לילד את הכלים הנכונים להתמודדות. אני מרגישה אמא כ"כ רעה שאני מאבדת את הסבלנות אליו, שאני לא שם בשבילו (למרות שאני אומרת לו שאני כן - הוא לא מרגיש את זה). יכול להיות שהבעייה היא בכלל שלי, שאני לא יודעת להרגיע אותו ולטפל בו נכון ולהתמודד עם ה-adhd שלו. אני מתוסכלת מחוסר השליטה עליו. הוא רק בן 11 מה יהיה כיגדל להיות 15 ,16 כשזה קורה עכשיו?...... וכאילו לא די בכך, בעלי ואני נפרדים ואני חוזרת לארץ עם שלושת הילדים (בלי אביהם) בעוד כחודש... אני יודעת שזה לא טוב למצבו של הילד - הסתגלות למצבים חדשים וכל מה שקשור לתחום הזה, אך אין לי אפשרות אחרת (נמנעת מלהכנס לזה) נגיד רק שיש לי חוג תמיכה גדול בארץ. אני רק רוצה לעשות את זה נכון. למי לגשת? מה לעשות? כדי לקחת סוף סוף את המצב בידיים, לקחת את השליטה, להיות האמא החזקה בשביל שלושתם. ובמיוחד בשבילו! לעטוף אותם בחום ואהבה, לתת להם בית מלא ביטחון ושלווה. אני רוצה לתת לו צ'אנס לפרוח - להיות מאושר אפילו עם המצב הזה להראות לו שיש לו פוטנציאל, הוא ילד כ"כ סקרןת אוהב מדע וטבעץ שואל מיליון שאלות - רוצה לדעת הכלץ זה ילד חכם ! אני יועת שנוכל לעשות את זה להתגבר על הכל אבל זה צריך להעשות נכון אחרת הילד הזה ייפול וזו לא אופצייה אני מבקשת מכם אם יש לכם מעט מידע היכן להתחיל לכשאגיע למי לפנות לעזרה הכי טובה שיש איפה להשיג כוח כי כבר נגמר לי עם ההתמודדויות האלה יום אחרי יום לא רוצה להרים ידיים לא רוצה לוותר רק צריכה הכוונה איפה טעיתי מה פיספסתי איך גרמתי לילד שלי לא לאהוב את עצמו ולהסתכל על חצי הכוס הריקה עזרו לי לעזור לבן שלי ולהתחיל נכון מחדש... (האבא יהיה בתמונה - טלפונית אינטרנט... היחסים בינהם עד עכשיו לא מדהימים . האבא אף פעם לא טיפל בהם פיסית - אמבטיות וסתם זמן איכות ביחד הילד כל הזמן מתלונן שאבא שלו מבטיח לו דברים ולא מקיים לדעתי הוא עשה הרבה טעויות איתו עם זאת הילד לו מרים את הקול על אבא שלו קצת יותר מפחד ממנו מאשר ממני...) מה אני עושה?????? מתי יהיה בפורום עוד מטפל לענות על שאלות מצטערת על אורך הפוסט (-ככה קוראים לזה?) ועל הבלבול איך מתמודדים??????????????? HELP!!!!
מבולבלת, אובדת עיצות, מתוסכלת ... - חלק מההרגשות שאני חשה... אני אם לילד בן 11 - רגיש, חכם, ואוהב. הוא אובחן ל-ADHD כשהיה כבן 5, התחיל "טיפול" תרופתי -"Adderall" בגיל 6 - בעקבות החלטה להכניס אותו לכתה רגילה ולא לכתה איטית, לילדים עם בעיות - ולא רק בעיות לימוד. ההחלטה לשים אותו על תרופה הייתה לא קלה, אבל מבחינה אקדמאית הניבה תוצאות יפות - הילד הצטיין בלימודיו. ככל ילד עם אבחון זה, הוא לא אוהב להשקיע בלימודים - שיעורי בית, עבודות והתכוננות למבחנים - גורם רציני לעוד מלחמה ומריבות... בשנה האחרונה התדרדר ביותר בלימודים, גם הפריע יותר בכתה, ופחות הצליח להתרכז בעבודות כתה ובמהלך השיעור. בבית המצב לא קל בכלל, מעבר לחובות לבית הספר. קשה להביא אותו למצב של תיפקוד נורמלי בכל דבר קטן - להיות אחרי לסידור החדר שלו, לבוא לאכול, להתרחץ לדאוג לכלב שלו. הכל גורם למריבות ולמלחמות. ואני לא חושבת שאנחנו דורשים הרבה מהילד. הכל בהתאם לגילו, עם ניסיון ללמד אותו אחריות לעצמו ולדברים החשובים לו. עכשיו, בזמן הקיץ, אבא שלו החליט להפסיק לו את התרופה, כי הוא לא צריך לשבת ולהתרכז. הרי הכדורים האלה סותמים לו את התאבון אז הוא גם רזה וקטן לגילו בעקבות הפסקת הכדור, הוא קופץ כל היום בבית צעקות בלתי נשלטות והצקות בלתי פוסקות לאח שלו בעיקר. (6). הדימוי העצמי שלו נמוך, הוא אומר שאין לו חברים שאף אחד לא אוהב אותו הוא אומר על עצמו שהוא ילד רע אומר שהוא אומלל וכו' מצאתי לו פסיכולוגית שפגש פעמיים ולא רוצה עוד (לא רוצה לסחוב אותו בכוח). אני נפגשת איתה בינתיים בשמו, מנסה לקבל הכוונה לגביו וה-adhd שמעולם לא קיבלנו. כואב לי על הילד ועם זאת לא מוצאת כוח וסבלנות אליו. בנוסף לזה, הוא מדבר אלי בחוצפה, מרים עלי את הקול, לא מקשיב לי. אני מוצאת את עצמי צועקת עליו מרוב תיסכול וזה עושה את זה רק יותר גרוע. אני לא יודעת איך לעצור את הגלגל הזה ולסובב אותו לכיוון אחר, ברור לי שאנחנו צריכים הדרכה והכוונה וטיפול. אני מרגישה נורא עם עצמי שאני לא נותנת לילד את הכלים הנכונים להתמודדות. אני מרגישה אמא כ"כ רעה שאני מאבדת את הסבלנות אליו, שאני לא שם בשבילו (למרות שאני אומרת לו שאני כן - הוא לא מרגיש את זה). יכול להיות שהבעייה היא בכלל שלי, שאני לא יודעת להרגיע אותו ולטפל בו נכון ולהתמודד עם ה-adhd שלו. אני מתוסכלת מחוסר השליטה עליו. הוא רק בן 11 מה יהיה כיגדל להיות 15 ,16 כשזה קורה עכשיו?...... וכאילו לא די בכך, בעלי ואני נפרדים ואני חוזרת לארץ עם שלושת הילדים (בלי אביהם) בעוד כחודש... אני יודעת שזה לא טוב למצבו של הילד - הסתגלות למצבים חדשים וכל מה שקשור לתחום הזה, אך אין לי אפשרות אחרת (נמנעת מלהכנס לזה) נגיד רק שיש לי חוג תמיכה גדול בארץ. אני רק רוצה לעשות את זה נכון. למי לגשת? מה לעשות? כדי לקחת סוף סוף את המצב בידיים, לקחת את השליטה, להיות האמא החזקה בשביל שלושתם. ובמיוחד בשבילו! לעטוף אותם בחום ואהבה, לתת להם בית מלא ביטחון ושלווה. אני רוצה לתת לו צ'אנס לפרוח - להיות מאושר אפילו עם המצב הזה להראות לו שיש לו פוטנציאל, הוא ילד כ"כ סקרןת אוהב מדע וטבעץ שואל מיליון שאלות - רוצה לדעת הכלץ זה ילד חכם ! אני יועת שנוכל לעשות את זה להתגבר על הכל אבל זה צריך להעשות נכון אחרת הילד הזה ייפול וזו לא אופצייה אני מבקשת מכם אם יש לכם מעט מידע היכן להתחיל לכשאגיע למי לפנות לעזרה הכי טובה שיש איפה להשיג כוח כי כבר נגמר לי עם ההתמודדויות האלה יום אחרי יום לא רוצה להרים ידיים לא רוצה לוותר רק צריכה הכוונה איפה טעיתי מה פיספסתי איך גרמתי לילד שלי לא לאהוב את עצמו ולהסתכל על חצי הכוס הריקה עזרו לי לעזור לבן שלי ולהתחיל נכון מחדש... (האבא יהיה בתמונה - טלפונית אינטרנט... היחסים בינהם עד עכשיו לא מדהימים . האבא אף פעם לא טיפל בהם פיסית - אמבטיות וסתם זמן איכות ביחד הילד כל הזמן מתלונן שאבא שלו מבטיח לו דברים ולא מקיים לדעתי הוא עשה הרבה טעויות איתו עם זאת הילד לו מרים את הקול על אבא שלו קצת יותר מפחד ממנו מאשר ממני...) מה אני עושה?????? מתי יהיה בפורום עוד מטפל לענות על שאלות מצטערת על אורך הפוסט (-ככה קוראים לזה?) ועל הבלבול איך מתמודדים??????????????? HELP!!!!