חדשה פה

[vitalosh]

חדשה פה

שלום, שמי ויטל ואני בחורה מגמגמת בת 17 וקצת.. הייתי שמחה לעזור ולהעזר בפורום..ואולי גם לבוא למפגשים של אמבי וכו'..

 

[Impious]

ויטל?

אף פעם לא שמעתי ת'שם הזה..מעניין סוף סוף אנשים בגילי פחות או יותר :] אני שי, נעים מאוד. ו.. ברוכה הבאה כמובן, יהיה טוב ;]

 

[לב המאמין]

אממממ שי!!! מה איתי, אני לא בגילך../images/Emo3.gif?

 

[Impious]

נו נו

התכוונתי שמצטרפים כל הזמן קשישים

 

[לב המאמין]

ברוכה הבאה לפורום ויטל ../images/Emo24.gif

מוזמנת להרגיש בבית

אם את מרגישה בנוח ורוצה את מוזמנת לספר לנו יותר עלייך ועל ההתמודדות שלך עם הגמגום. שמתי לב שבזמן האחרון יש די הרבה חבר'ה חדשים בפורום וזה ממש נחמד

אוי, לא הצגתי את עצמי עדיין, איזה חצוף מצידי

. שמי לב, בן 16 וחצי מנתניה

עכשיו אנחנו מכירים ^_^ ברוכה הבאה

לב.

 

[vitalosh]

חח תודה רבה על הקבלת פנים ../images/Emo6.gif

לא קשה להרגיש כאן בבית חח וניראה לי שאני ארגיש פה יותר נוח מאשר בבית, עם כ"כ הרבה אנשים שמבינים אותי ואני אותם. ההתמודדות שלי עם הגימגום הוא מאוד מורכבת, אני לא יכולה להצביע על דרך התמודדות מסוימת, זה שילוב של כל מיני דברים. למשל בכיתה ה', ז' ו-י' היתי אצל קלינאית תקשורת..שעזרה לי רק לתקופה קצרה..ואז שוב הגימגום חזר להיות כרגיל.. אבל עדיין היא עזרה לי לעבור מצבים קשים..כשרק התחלתי לגמגם בכיתה ה' היא עזרה לי להבין מזה בכלל, להתמודד, לדעת מה לומר לאנשים וכו'..ובכיתה ז' כשרק עליתי לחטיבה חדשה..זאת היתה טראומה ממש קשה וגדולה בשבילי..אבל גם את זה עברתי בזכותה..ובכיתה י' גם באתי אליה..כשהגעתי לתיכון חדש בלי החברה הכי טובה שלי..ומלא אנשים חדשים..שלא יודעים על הגימגום שלי..שאת צריכה לדבר איתם וליצור רושם טוב עליהם..זה קשה...אבל עבר גם טוב ב"ה אבל בפעם האחרונה שהייתי אצל הקלינאית..היא אמרה לי שבמקרה שלי אין כ"כ מה לעשות ושככל הניראה אני אגמגם כל החיים..לא ידעתי איך לאכול את מה שהיא אמרה לי..איך לקבל את זה.. לפעמים..אני מדחיקה את הגימגום וזה עוזר..ולפעמים אני מתמודדת ועושה דברים שצריך לדבר בהם הרבה...תלוי בתקופה ותלוי ברמת הגמגום... אני הכי שונאת את הגימגום..בגלל החוסר בטחון עצמי שהוא גורם לי להרגיש..=\ וזה משהו שכמה אנשים העירו לי עליו..וכרגע אני עובדת על להעלות אותו..אבל..זה קשה..לפעמים עבודה של הרבה זמן נהרסת בגלל שיחה אחת מגומגמת... איך אתם מתמודדים עם החוסר בטחון עצמי שהגימגום גורם לכם?יש לכם שיטות? ומה אתם חושבים שעדיף? להתמודד עם הגימגום ולהלחם בו? לדבר בטלפון עם כמה שיותר,לשאול אנשים, לעבוד בתור מוכרים לדבר לדבר לדבר? או להדחיק..ולתת לזמן לעשות את שלו?.. לפעמים כשאני אומרת לחברות שלי או למשפחה שלי לשאולל דברים בשבילי אני מרגישה כ"כ רע ותינוקת... אבל אתם מבינים אותי נכון? כתבתי כבר שאני מגמגמת קל? ממש קל..לפעמים שיחות שלמות אנשים לא שמים לב לזה שאני מגמגמת..(עם מאמץ גופני ונשימיתי קשה וסטרסס בכל השרירים הגוף חח) כל פעם דווקא כשהייתי הולכת לקלינאית תקשורת לא הייתי נתקעת אפילו פעם אחת..וזה היה מסתכל.. חח דווקא כשהייתי יכולה להתקע חופשי זה לא היה קורה.. כשראיתי את חגי ארד הזה..ברפי רשף..מצד אחד זה היה מעורר הערצה מה שהוא עשה..ושאני בחיים לא הייתי עומדת \עושה כזה דבר.. ומצד שני..למרות שהוא מגמגם הרבה יותר חמור ממני..זה היה כמו לדבר עם עצמי מבחוץ..ולהרגיש מה שאנשים מרגישים כשהם מדברים איתי..והרגשתי קצת רחמים..מלווה בתסכול..ו..לא יודעת הרגשה מזעזעת.. ו..לב, זה השם שלך?או סתם הכינוי? אהה ורציתי לשאול אתכם אם כדאי לבוא לכל המפגשים האלה של אמב"י? זה ממש מפחיד אותי האמת..קראתי שיש מפגש השבוע שצריך לנאום במשך 10 דק'? מה זה הדבר הכי מפחיד בעולם..מה אתם אומרים? ויטל

 

[L i o n Z i o n]

שאלות טובות

שאלות שכולנו שואלים את עצמנו בשלב זה או אחר. ברשותך אתייחס לפיסקה: ================== איך אתם מתמודדים עם החוסר בטחון עצמי שהגימגום גורם לכם?יש לכם שיטות? ומה אתם חושבים שעדיף? להתמודד עם הגימגום ולהלחם בו? לדבר בטלפון עם כמה שיותר,לשאול אנשים, לעבוד בתור מוכרים לדבר לדבר לדבר? או להדחיק..ולתת לזמן לעשות את שלו?.. לפעמים כשאני אומרת לחברות שלי או למשפחה שלי לשאולל דברים בשבילי אני מרגישה כ"כ רע ותינוקת... אבל אתם מבינים אותי נכון? ================== קודם כל, אני מאוד מבין אותך. תדעי שאת לא לבד וכולנו ביקשנו מההורים מהחברים שיתקשרו בשבילנו שיבררו בשבילנו וכו... אכן הרגשה לא נעימה. לדעתי ההרגשה הזו הרבה פחות נעימה מההרגשה שתרגישי במידה וכן תתקשרי ותגמגמי ואפילו אם ינתקו לך את הטלפון או יעליבו אותך. כמובן שזה מאוד קשה וצריך הרבה אומץ ודבקות במטרה כדי להחליט שעושים דברים לבד ולא נורא אם נגמגם. שיטות לבטחון עצמי? לדעתי אין פה קסמים. זה תהליך. זה דבר שנבנה עם הזמן. הכל לדעתי - ככל שתדברי יותר כך הבטחון שלך יעלה. אז לשאלתך כן חד משמעית דעתי היא שצריך להילחם בגמגום בכל כוחנו (כמובן קל לדבר ויותר קשה לעשות..) אגב, אני בתקופת הביצפר והתיכון, חשבתי הפוך.. כמו שאמרת להתעלם מזה, להדחיק, לא לעשות סיפור ולתת לזמן לעשות את שלו. אז זהו, שהזמן עושה את שלו ומה שהוא עושה זה רק מחמיר את הבעיה. פתאום בגיל 20+ הכל התפוצץ לי בפנים. זאת לא הדרך, התמודדות זאת הדרך. בהצלחה רבה!!!

 

[vitalosh]

תשובות טובות ../images/Emo140.gif

קודם כל תודה על כל מה שכתבת ,ההבנה והתמיכה כ"כ מוזר וחדש לי שאנשים מבינים אותי..לכל בן אדם אחר.."רגיל" כביכול..שיחת טלפון מטופשת..(לכל מקום..סתם להזמין פיצה..להתקשר לבית של חבר\ה ולפחד שאחד ההורים או מישהו אחר יענה ותצטרך לומר רק 5 מילים כ"כ מעצבנות! כמו "שלום , אפשר לדבר עם ***?" חח אין אני תמיד מגמגמת בקטע הזה...או סתם להתקשר לעבודה שראיתי בעיתון..או למורה שלך לברר אם יש השלמות..וכאלה..) זה כלום..מה הבעיה להסביר את עצמך בכמה מילים וזהו..אבל לי זה כ"כ קשה ודורש הרבה הכנה מראש חח לתכנן כל מילה..מתי לנשום בין המלים..להרגע לפני השיחה.. אוף זה מעצבן=\ אף בנאדם שלא מגמגם כמה שהוא ינסה להבין אותנו..הוא לא יצליח..יש אנשים שיכולים להיות תומכים ולעזור המון..אבל באמת לדעת מה ההרגשה והבושה שבגמגום...אין סיכוי... ואני משערת שבגלל הסיבה הזאת קלינאיות תקשורת לא יוכלו "לרפא" אותנו מהגמגום...הם בחיים לא ידעו מזה לפחד לשאול נהג אוטובוס לאן הוא מגיע.. חח אבל זה לא עד כדי כך רע כמו שזה נשמע..יש אנשים טובים..אפילו מאוד טובים באמצע הדרך.. עד לפני חצי שנה בערך..היה לי את החבר הכי תומך בעולם..הייתי יכולה להפתח בפניו ולבכות לו ימים ולילות על הגימגום..והוא היה רק תומךךך מקשיבב ועוזר..בזכותו אפשר לומד שהבטחון העצמי שלי גדל בהרבה..הוא גרם לי להרגיש שלמרות הגמגום..אני בנאדם טוב ושווה לא פחות מאנשים שלא מגמגמים..ולמרות שהוא לא גמגמם מעולם..הרגשתי שהוא היחידי שהכי קרוב ללהבין אותי באמת..אין הרבה אנשים כאלה..וזה עוזר..לא הייתי מגמגמת איתו כמעט.. ולמרות שבהתחלה..כשרק הכרנו הייתי מגמגמת איתו בלי הכרה..והוא בכל זאת התאהב בי..אני חושבת שזה אומר עליו המון..

איזה כייף שאתם מבינים אותי!

חח זה נותן הרגשה ממש טובה! שאני לא לבד..!שזה לגיטימי אצל מגמגמים לא לדבר בטלפון ולפחד לקראת הצבא... היום למשל הייתי צריכה להתקשר למישהו מהמקום שאני מתנדבת בו ולבקש ממנו לעשות משמרת ..וזה דבר שבכל 3 השנים של ההתנדבות שלי לא עשיתי..הייתי מבקשת מחברים או שהייתי מתכתבת איתם באיסיקיו..בחייםםם לא התקשרתי כדי לבקש משמרת..והיום אחרי שקראתי את ההודעה שלך..אמרתי לעצמי שכיאילו מזה ושאני מסוגלת...ו..התקשרתי!! חח..ודווקא היה יחסית סבבה..ולא ממש גמגמתי..רק שמעו על הקול שלי שאני מפחדת או קצת לחוצה..אבל.. למי אכפת חח העיקר שעשיתי את זה..והתגברתי על הכל.. אז מעכשיו אני אלך על הקטע של ההתמודדות וההלחמות..ואני אדבררר כמה שיותר..בכל הזדמנות..אבל לאט לאט..וכשיהיה לי מספיק בטחון אני גם אבוא למפגשים שלכם..

תהליך ההתמודדות עם המגמגום והעלת הבטחון הצעמי הוא תהליך משותף..ככה שכלל שאני אתמודד יותר..כך אני יותר אעלה את הבטחון שלי.. תאחלו לי בהצלחה! תודה ולילה טוב..ויטל..

 

[L i o n Z i o n]

../images/Emo24.gif כל הכבוד

שהתקשרת בסוף ולא נתת לגמגום לנצח אותך. כבוד הוא לי שזה קרה לאחר שקראת את דבריי. למען האמת אני לא הלכתי למפגש של אמב"י, מעציב אותי לשמוע מגמגמים אחרים... ואהבתי את המשפט האחרון שלך. ערן

 

[לב המאמין]

לבבון זה הוא שמי../images/Emo24.gif

השם האמיתי שלי זה לב

, מה כל כך הפתיע אותך

? קראתי את מה שרשמת, ואני מאוד מבין אותך (אני מאמין שכולם כאן מבינים אותך ומאוד מזדהים איתך). לדעתי האישית לא הגמגום הוא שגורם לנו חוסר ביטחון אלא היחס שלנו לגמגום. אני מכיר מספר אנשים מגמגמים עם ביטחון עצמי גבוה (אני אחד מהם

). רמת הגמגום שלנו מאוד מושפעת מההרגשה הפנימית שלנו. אני בטוח שאת יודעת כשאנחנו מרגישים "בטוחים" (לבד או בסביבת אנשים מאוד קרובים) אנחנו מדברים שוטף וכמעט לא מגמגמים, אבל כשאנחנו בסביבה חדשה או בסביבה "עוינת" זה משתנה לחלוטין. הביטחון העצמי שלנו תלוי רק בנו, ועד כמה שזה נשמע מוזר גם הגמגום שלנו בסופו של דבר תלוי בנו. אגב, בפעם הבאה שאת רואה את קלינאית התקשורת שאמרה לך שאת הולכת לגמגם כל החיים תשפכי עליה כוס מים על הראש בבקשה

. תזכרי ויטל, אנחנו לעולם לא מקבלים רצון בלי היכולת להגשים אותו. את בהחלט מסוגלת להפסיק לגמגם, זה אפשרי! ובקשר לקלינאית, קלינאית שמכניסה אותך לכזה דאון (או בכלל אומרת לך דבר כזה) לא צריכה להיות קלינאית. בקשר למפגשים, אני זוכר את הפעם הראשונה שאני הלכתי למפגש. בהתחלה מאוד חששתי. לפני שנכנסתי רעדתי. היו לי סרטים שלא יכניסו אותי למפגש בגלל שאני לא חבר אמב"י, או שהאנשים במפגש יהיו רעים ולא נחמדים. אני זוכר שלפני שנכנסתי לדלת של החדר בו התקיים המפגש עמדתי בשירותים וחשבתי לעצמי "ללכת הביתה או להיכנס? ללכת הביתה או להיכנס?" בסוף החלטתי שאלו החיים שלי ואני לא הולך להיכנע לפחדים שלי. ואז נכנסתי והיה נפלא. נהנתי מאוד מאוד מאוד. אנשים חמים, אווירה מאוד חמה ומבינה ותומכת, ואפילו קיבלתי טראמפ הביתה

את לא חייבת לעשות הרצאות, את לא חייבת להיות פעילה בדברים שאנו עושים, את יכולה סתם לשבת ולראות ולהשתתף מתי שתרגישי בנוח

יש היום מפגש בשעה 19:30, ברמת גן, בר'ח מנחם בגין. נראה אותך שם היום

?

לב.

 

[vitalosh]

בחיים לא שמעתי את השם הזה...שם יפה מאוד ../images/Emo9.gif

אתה מגמם עם בטחון עצמי גבוה? חח מה הסוד שלך ספר לנו..? ניסית פעם לטפל בגמגום? אנשים תומכים בך? ואני ווקא חושבת שהקלינאית תקשורת שלי צודקת..ושאני לא אפסיק לגמריי לגמגם..זה תמיד יהיה שם..ושפשוט צריך להשלים עם זה ..ולהתמודד..אבל לחשוב שהגמגום יפסיק? זה אני לא חושבת..פשוט צריך לקוות לתקופות יותר טובות.. והיא לא כ"כ הכניסה אותי לדאון..בתוך תוכי תמיד ידעתי שהגמגום זה כתם לכל החיים..אבל פחדתי מזה..ומהתמודדות עם זה בגיל יותר מבוגר.. חח ולא כ"כ מהר אני אבוא למפגשים ..אבל אני מבטיחה שאני אבוא..בשלב יותר מאוחר..וכשאני אבוא כולכם תדעו מבטיחה! מותר לי לבוא עם מישהו שלא מגמגם? ואיך בדיוק נרשמים לאמבי הזה? תודה! ויטלל

 

[לב המאמין]

הסוד ^_^

שמעת על הסרט "הסוד"? אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי, סרט משנה חיים (גישת חיים). ממליץ לך (ולכולם) לצפות. הנה לינק לסרט עם כתוביות בעברית : http://video.google.com/videoplay?docid=7016586884322259137 לא ניסיתי אף פעם לטפל בגמגום, אבל בהחלט טיפלתי בעצמי

. אם רוצים להפסיק לגמגם לא צריך לטפל בגמגום אלא צריך לטפל בנו, כי גמגום זה רק חלק מאיתנו, חלק קטן כמו היד שלנו, כמו הרגל שלנו... ואם נרצה נוכל לשלוט בגמגום כמו שאנחנו שולטים בידיים וברגליים שלנו. לא הייתי אף פעם בטיפול רשמי, אבל אני עושה המון דברים שעוזרים לי לגדול והתפתח. פעם הייתה לי חרדה חברתית וכיום כבר אין לי, עברתי דרך מאוד מפחידה וקשה (הלכתי למפגשים, התנדבתי במקומות שונים, עשיתי קורסים שלא קשורים לחרדה חברתית בהם צריך להיות פעיל מאוד וחלק מקבוצה, הלכתי למגמת תיאטרון בבית הספר, הייתי בחבורת זמר והופעתי מול בית ספר שלם, למדתי (עדיין לומד) את "אמנות הפיתוי" מה שמצריך ללכת ולהתחיל עם בחורות ברחוב ועוד ועוד ועוד...). נראה לי שאין בעיה לבוא עם מישהו שלא מגמגם, כבר היו לנו סדנאות שבהם היו אנשים לא מגמגמים, ויש לנו גם בחור קבוע שהוא שבא לסדנאות ולא מגמגם (יש לו ברכות אחרות). את מי את רוצה להביא? בקשר לאמב"י (יש באתר פרטים על כל הסדנאות והמפגשים): http://www.ambi.org.il/hebrew000.html#eventsnote בברכה, לב.