../images/Emo32.gifאני לא יודעת מה אתה רוצה
טוענת שאין טעם ואתה מתעקש שאם לא בשבילי אז בשבילך, כאילו משהו באמת משנה לפני 3 חודשים הכל היה כל כך שונה בפעם הראשונה מאז ההיכרות שלנו כבר לא היו לי מילים היית כל כך קר וכל כך לא רצית... ויום לפני אמרת לה דברים כל כך רעים, כל כך מגעילים, שזה שבר אותי לגמרי ביום של הגיוס התעוררתי והבנתי שזהו, אני מתחילה הכל מחדש, בלעדיך... אירוני שזה היה ב-18.4.07, בדיוק שנתיים אחרי שהכרנו, בדיוק ביום הספציפי. למי יש זמן בכלל לחשוב בטירונות? הכל כל-כך דחוס שאין לך רגע לחשוב על עצמך, ובסוף היום כשאולי אתה לבד לכמה דקות, אתה פשוט צונח במיטה ומתעורר לעוד יום חדש. לא חשבתי עליך עד שיצאנו בעצמאות, הפגישה ה-1 שלנו... אבל כשחזרתי שוב נטעמתי חזרה ולא חשבתי עליך בכלל... למי היה זמן ומי רצה. ולאט לאט, בקורס, באמת נעלמת לי מהראש... גם אם פעם אחת ניסית, הייתי כל כך חזקה... ידעתי שיש לי את האופציה להתרחק ופשוט ניצלתי אותה, חשבתי שזה נגמר. אני לא יכולה להגיד שהכל היה לחוץ כמו הטירונות, והמחשבות כן חזרו, בעיקר בגלל כל שיחות הלב-אל-לב שיש בין האנשים, אבל זה כל כך לא אותו דבר... אבל פתאום אתה מנסה להתייפס ולחזור למה שהיינו, שוב כאילו לא היה כלום. כשאמרתי לך שאולי הגיע הזמן לסיים את זה באמת התכוונתי לזה, במלוא מובן המילה, ואני עדיין מתכוונת, רק שעכשיו אני מהססת... אני מהססת כי אף אחד מאיתנו אף פעם לא היה יציב, רק שהפעם זה אתה. נמאס לי להתנדנד, בעיקר כי תמיד היה מעבר, ועכשיו אין. אני מהססת כי אין לי מושג מה אתה רוצה, למה אתה עושה את זה ולמה אני לא מסוגלת להתנתק כמו שצריך. למה גם כשאני מכירה בנים זה כל כך שטחי, כל כך מיני, וככה אני גם מסיימת את זה. מדהים אותי שגם אחרי כל כך הרבה זמן של ניתוק אתה פוגע בדיוק בנקודות החלשות שלי ואני שוב לא יודעת מה לעשות. אבל זה לא יחזור על עצמו שוב הפעם אתה לא תשבור אותי כמו ששברת אותי פעם זה פשוט יתנתק כשאני אחזור לשם אולי עדיף ככה
