חדשה פה

[אילתית3]

חדשה פה ../images/Emo140.gif

חדשה פה

שמחה למצוא את הפורום. אחרי מס' הפריות כושלות הומלץ על ידי הרופא לעבור לתרומת ביצית. מעבר לעובדה שאני חושבת שלא מוצו כל האופציות ונראה לי שמוקדם מידי להרים ידים, נפלו עלי השמים. רוב המידע שיש כאן הוא מידע טכני בעיקר וכן עלויות ואפשרויות, אבל לא מצאתי איך מתמודדים עם עצם הענין, איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? מבולבלת מאד מאד מאד. אשמח לקבל תגובות, תובנות, עיצות להתמודדות גם מאלו שנמצאים בתהליך גם מאלו שנמצאים בהריון וגם מאלו שזכו כבר לילד. תודה רבה רבה שירה

 

[Yaldi]

שלום לך../images/Emo140.gif

חדשה פה

שמחה למצוא את הפורום. אחרי מס' הפריות כושלות הומלץ על ידי הרופא לעבור לתרומת ביצית. מעבר לעובדה שאני חושבת שלא מוצו כל האופציות ונראה לי שמוקדם מידי להרים ידים, נפלו עלי השמים. רוב המידע שיש כאן הוא מידע טכני בעיקר וכן עלויות ואפשרויות, אבל לא מצאתי איך מתמודדים עם עצם הענין, איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? מבולבלת מאד מאד מאד. אשמח לקבל תגובות, תובנות, עיצות להתמודדות גם מאלו שנמצאים בתהליך גם מאלו שנמצאים בהריון וגם מאלו שזכו כבר לילד. תודה רבה רבה שירה

שלום לך

הי אילתית היו הרבה שירשורים בנושא השאלות שלך ממליצה לך להכנס לחיפוש תמצאי שם חומר רב. הנושא של למי לספר הוא מאוד אינדבידואלי יש כאן בנות שסיפרו ולא הסתירו מאף אחד וטוענות שזה מקל. אנחנו סיפרנו בערך לחצי משפחה היום בדיעבד לא הייתי מספרת,רק לאימי שלקחה חלק פעיל בנושא הלוגיסטי. לא מענייני בושה אלא פשוט ככה! ביני ובין בן זוגי אין שום מתח לגבי בננו והבא בתור .ילד שנכנס לחיינו בצורה הכי טבעית שיש . אייך נספר בעתיד ומתי? עדיין לא יודעים מאמינה שלפי תפיסת הילד נספר בשלבים שונים של חייו. כי כמו שנאמר כל סוד סופו להתגלות ולכן עדיף לספר כדאי שישמע זאת מאיתנו. וכפי שהבנת אני שוב בהריון גם לי היו המון חששות לגבי ההריון והילד שיגיע. ובהריון הראשון ועכשיו גם בשני אני חשה שזה שלי לחלוטין ובטח ובטח הילד שאני יוצרת ומגדלת בתוכי. המון המון בהצלחה מדביקה אותך

 

[מלח של פלפל]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif

חדשה פה

שמחה למצוא את הפורום. אחרי מס' הפריות כושלות הומלץ על ידי הרופא לעבור לתרומת ביצית. מעבר לעובדה שאני חושבת שלא מוצו כל האופציות ונראה לי שמוקדם מידי להרים ידים, נפלו עלי השמים. רוב המידע שיש כאן הוא מידע טכני בעיקר וכן עלויות ואפשרויות, אבל לא מצאתי איך מתמודדים עם עצם הענין, איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? מבולבלת מאד מאד מאד. אשמח לקבל תגובות, תובנות, עיצות להתמודדות גם מאלו שנמצאים בתהליך גם מאלו שנמצאים בהריון וגם מאלו שזכו כבר לילד. תודה רבה רבה שירה

ברוכה הבאה

דווקא היו פה כמה וכמה שירשורים בנושא. אני אישית מצאתי את עצמי ממש שפוך את הלב בצורה מאד ריגשית באותה שירשור. לכן במקום לכתוב שוב אני מוסיף פה קישור לאותה שירשור שהיא אז. ושוב בורכה הבאה.

 

[אדוינה]

ברוכה הבאה שירה!

חדשה פה

שמחה למצוא את הפורום. אחרי מס' הפריות כושלות הומלץ על ידי הרופא לעבור לתרומת ביצית. מעבר לעובדה שאני חושבת שלא מוצו כל האופציות ונראה לי שמוקדם מידי להרים ידים, נפלו עלי השמים. רוב המידע שיש כאן הוא מידע טכני בעיקר וכן עלויות ואפשרויות, אבל לא מצאתי איך מתמודדים עם עצם הענין, איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? מבולבלת מאד מאד מאד. אשמח לקבל תגובות, תובנות, עיצות להתמודדות גם מאלו שנמצאים בתהליך גם מאלו שנמצאים בהריון וגם מאלו שזכו כבר לילד. תודה רבה רבה שירה

ברוכה הבאה שירה!
אצל חלק מאיתנו ,הידיעה התקבלה בהדרגה.כלומר כאשר בכל הפריה יש מספר הולך ופוחת של ביציות,אז הסוף הוא צפוי,אלא אם כן (כמו שקורה הרבה) יש הריון כנגד כל הסיכויים. אצל חלק אחר, מסיבות אחרות,יש ידיעה מוקדמת על כך שיזדקקו לתרומת ביצית. המשותף-שלכולם קשה לקבל. אך זה עובר. אני אישית כבר לא חושבת על כך כמעט,שהגנים שלי לא יהיו אצל הילד שלי.למה להתייסר על משהו שלא ניתן לשינוי? לגבי השאלה אם מגלים או מסתירים, אני אישית מספרת לכל מי שמתעניין (באם הוא באמת מתעניין ולא בשביל הרכילות).כך זה מתאים לי.אבל זה באמת אישי. לגבי אם לספר לילד,אני אחשוב על זה כשהגיע לגשר. מאחלת לך הצלחה! את מוזמנת להשאר ולעדכן.וכמובן לשאול עוד.

 

[ayoosh]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

חדשה פה

שמחה למצוא את הפורום. אחרי מס' הפריות כושלות הומלץ על ידי הרופא לעבור לתרומת ביצית. מעבר לעובדה שאני חושבת שלא מוצו כל האופציות ונראה לי שמוקדם מידי להרים ידים, נפלו עלי השמים. רוב המידע שיש כאן הוא מידע טכני בעיקר וכן עלויות ואפשרויות, אבל לא מצאתי איך מתמודדים עם עצם הענין, איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? מבולבלת מאד מאד מאד. אשמח לקבל תגובות, תובנות, עיצות להתמודדות גם מאלו שנמצאים בתהליך גם מאלו שנמצאים בהריון וגם מאלו שזכו כבר לילד. תודה רבה רבה שירה

ברוכה הבאה

קודם כל- שמחה שמצאת אותנו ומקווה שבסוף לא תצטרכי אותנו... מעבר לקישור של מלח- אני מוסיפה קישור לעניין השאלה האם לספר או לא. ובנימה אישית- אני כרגע בשבוע 23 עם תאומים

. אני יכולה לומר לך שבכל יום אני מרגישה איך אני נקשרת אליהם יותר, שברור לי שהם חלק ממני ושאני מחכה בכליון עיניים "לפגוש" אותם- ולא, לא בגלל שמעניין אותי אם יהיו להם העיניים של האיש או של התורמת, פשוט לפגוש את הילדים שלי...(ורק מלכתוב את זה יש לי צמרמורת...

) גם אני מציעה לך ללכת קצת אחורה בפורום ולקרוא שאלות של אחרות ותגובות...

 

[שרון991]

איוש-עשית לי צמרמורת בכל הגוף!!!

ברוכה הבאה

קודם כל- שמחה שמצאת אותנו ומקווה שבסוף לא תצטרכי אותנו... מעבר לקישור של מלח- אני מוסיפה קישור לעניין השאלה האם לספר או לא. ובנימה אישית- אני כרגע בשבוע 23 עם תאומים

. אני יכולה לומר לך שבכל יום אני מרגישה איך אני נקשרת אליהם יותר, שברור לי שהם חלק ממני ושאני מחכה בכליון עיניים "לפגוש" אותם- ולא, לא בגלל שמעניין אותי אם יהיו להם העיניים של האיש או של התורמת, פשוט לפגוש את הילדים שלי...(ורק מלכתוב את זה יש לי צמרמורת...

) גם אני מציעה לך ללכת קצת אחורה בפורום ולקרוא שאלות של אחרות ותגובות...

איוש-עשית לי צמרמורת בכל הגוף!!!

 

[אור כוכב הצפון]

ברוכה הבאה שירה

חדשה פה

שמחה למצוא את הפורום. אחרי מס' הפריות כושלות הומלץ על ידי הרופא לעבור לתרומת ביצית. מעבר לעובדה שאני חושבת שלא מוצו כל האופציות ונראה לי שמוקדם מידי להרים ידים, נפלו עלי השמים. רוב המידע שיש כאן הוא מידע טכני בעיקר וכן עלויות ואפשרויות, אבל לא מצאתי איך מתמודדים עם עצם הענין, איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? מבולבלת מאד מאד מאד. אשמח לקבל תגובות, תובנות, עיצות להתמודדות גם מאלו שנמצאים בתהליך גם מאלו שנמצאים בהריון וגם מאלו שזכו כבר לילד. תודה רבה רבה שירה

ברוכה הבאה שירה
מאחר ואת חדשה פה את לא יודעת אבל ענו לך עד כה מוותיקי הפורום. דובר כאן כבר ממש על הכל. על מידע. על לבטים, חששות,רגעי צער ומשבר, רגעי שמחה ואושר ואפילו יש גל די גדול של הריוניות. אני ופלפלת אוטוטו יולדות ( שתינו נלד בנות ), לאיוש יש תאומים בדרך, וגם Yaldi בדרך הנכונה... ובנוגע לדעות השונות בנוגע למה לומר ולמי - בנוגע למשפחה / חברים וכו', ובנוגע לילדים שיוולדו - את בטח יודעת שלכל שני יהודים יש 3 דעות, כך שהיה מגוון של המון דעות בכל הנושאים שהועלו. אז פשוט תדפדפי אחורה ותמצאי המון מידע ודעות בכל דבר ועניין.

 

[נטאשה]

ברוכה הבאה גם ממני ../images/Emo20.gif

חדשה פה

שמחה למצוא את הפורום. אחרי מס' הפריות כושלות הומלץ על ידי הרופא לעבור לתרומת ביצית. מעבר לעובדה שאני חושבת שלא מוצו כל האופציות ונראה לי שמוקדם מידי להרים ידים, נפלו עלי השמים. רוב המידע שיש כאן הוא מידע טכני בעיקר וכן עלויות ואפשרויות, אבל לא מצאתי איך מתמודדים עם עצם הענין, איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? מבולבלת מאד מאד מאד. אשמח לקבל תגובות, תובנות, עיצות להתמודדות גם מאלו שנמצאים בתהליך גם מאלו שנמצאים בהריון וגם מאלו שזכו כבר לילד. תודה רבה רבה שירה

ברוכה הבאה גם ממני

 

[אילתית3]

שאלה נוספת ../images/Emo39.gif

חדשה פה

שמחה למצוא את הפורום. אחרי מס' הפריות כושלות הומלץ על ידי הרופא לעבור לתרומת ביצית. מעבר לעובדה שאני חושבת שלא מוצו כל האופציות ונראה לי שמוקדם מידי להרים ידים, נפלו עלי השמים. רוב המידע שיש כאן הוא מידע טכני בעיקר וכן עלויות ואפשרויות, אבל לא מצאתי איך מתמודדים עם עצם הענין, איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? מבולבלת מאד מאד מאד. אשמח לקבל תגובות, תובנות, עיצות להתמודדות גם מאלו שנמצאים בתהליך גם מאלו שנמצאים בהריון וגם מאלו שזכו כבר לילד. תודה רבה רבה שירה

שאלה נוספת

קודם כל תודה רבה לכל המגיבים, ראיתי שיש כאן לוחות המפרטים את מסלולי התרומה השונים ואת העלויות, יש החזרים מהקופות על עלויות אלו? (אני במכבי) שוב תודה

 

[לימי של גדי]

ברוכה הבאה ל-../images/Emo82.gif החם

שאלה נוספת

קודם כל תודה רבה לכל המגיבים, ראיתי שיש כאן לוחות המפרטים את מסלולי התרומה השונים ואת העלויות, יש החזרים מהקופות על עלויות אלו? (אני במכבי) שוב תודה

ברוכה הבאה ל-

החם
לא בירכתי אז עכשיו זה הזמן. לגבי החזרים אני עברתי טיפול לפני 8 חודשים דרך מדיקל סנטר הגשתי קבלות.לאחר הטיפול +מיכתב מסכם מהרופא וקיבלתי החזר של 6700 שקל. לפני 3 שבועות עברתי שוב טיפול טרם הגשתי את הקבלות והמיכתב אני מקווה שנקבל משהו בכל מיקרה אני יעדכן בהמשך. שיהיה לך המון המון בהצלחה

 

[שרון123]

גם אני עונה

חדשה פה

שמחה למצוא את הפורום. אחרי מס' הפריות כושלות הומלץ על ידי הרופא לעבור לתרומת ביצית. מעבר לעובדה שאני חושבת שלא מוצו כל האופציות ונראה לי שמוקדם מידי להרים ידים, נפלו עלי השמים. רוב המידע שיש כאן הוא מידע טכני בעיקר וכן עלויות ואפשרויות, אבל לא מצאתי איך מתמודדים עם עצם הענין, איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? מבולבלת מאד מאד מאד. אשמח לקבל תגובות, תובנות, עיצות להתמודדות גם מאלו שנמצאים בתהליך גם מאלו שנמצאים בהריון וגם מאלו שזכו כבר לילד. תודה רבה רבה שירה

גם אני עונה
לי יש תאומים בני 2.9 מתרומת בייציות, אני אענה על השאלות שלך אחת אחת איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, אני הבנתי את זה לאט לאט עוד לפני שממש אמרו לי. ביתי הבכרה חולה במחלה תורשתית, אחרי שאיבחנו אותה, אמרו לי שזה כניראה הגיע ממני, ואז ביעוץ הגנטי אמרו לי את זה סופית. באותו הזמן בכלל לא לקחתי את זה קשה, אבל כשהתחלנו בטיפול וגם בשלבים שונים של ההריון היו לי המון חששות ודאגות. אני הלכתי עם בעלי לפסיכולוגית שקצת עזרה להוציא את הדברים החוצה ולהעלות את הלבטים אל פני השטח. האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? אצלנו כל המשפחה יודעת, וגם חברים שכנים וכו'. אני לא רואה שום סיבה להסתיר את זה או להתבייש בזה. האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? כן! חדעתי חוסר הסימטריה הוא דבר בכלל לא פשוט. את צריכה לעבוד על עצמך כדי לקבל את זה, את צריכה לשתף את בן הזוג בחששות שלך, ואת צריכה לדבר איתו גם על הסמנטיקה. אני לא אשכח שכשהילים היו בערך בני חצי שנה, דיברנו על התורמת מאיזו סיבה, ובעלי קרא לה "האמא", אני לא יכלתי להפסיק לבכות כמה שעות אח"כ

והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? אנחנו מתכוונים לספר בבוא הזמן, כדגע הם כמובן צעירים מידי, אבל לעולם לא תהיה אצלנו אוירת סוד בנושא הזה. או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? ב-ד-י-ו-ק!!! משתדלים לא לא לייחס לזה חשיבות עליונה, ודווקא בגלל זה כן חשוב לא להפוך את זה לסוד אפל ונורא.

 

[פיש10]

גם לי יש מה להגיד

גם אני עונה
לי יש תאומים בני 2.9 מתרומת בייציות, אני אענה על השאלות שלך אחת אחת איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, אני הבנתי את זה לאט לאט עוד לפני שממש אמרו לי. ביתי הבכרה חולה במחלה תורשתית, אחרי שאיבחנו אותה, אמרו לי שזה כניראה הגיע ממני, ואז ביעוץ הגנטי אמרו לי את זה סופית. באותו הזמן בכלל לא לקחתי את זה קשה, אבל כשהתחלנו בטיפול וגם בשלבים שונים של ההריון היו לי המון חששות ודאגות. אני הלכתי עם בעלי לפסיכולוגית שקצת עזרה להוציא את הדברים החוצה ולהעלות את הלבטים אל פני השטח. האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? אצלנו כל המשפחה יודעת, וגם חברים שכנים וכו'. אני לא רואה שום סיבה להסתיר את זה או להתבייש בזה. האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? כן! חדעתי חוסר הסימטריה הוא דבר בכלל לא פשוט. את צריכה לעבוד על עצמך כדי לקבל את זה, את צריכה לשתף את בן הזוג בחששות שלך, ואת צריכה לדבר איתו גם על הסמנטיקה. אני לא אשכח שכשהילים היו בערך בני חצי שנה, דיברנו על התורמת מאיזו סיבה, ובעלי קרא לה "האמא", אני לא יכלתי להפסיק לבכות כמה שעות אח"כ

והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? אנחנו מתכוונים לספר בבוא הזמן, כדגע הם כמובן צעירים מידי, אבל לעולם לא תהיה אצלנו אוירת סוד בנושא הזה. או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? ב-ד-י-ו-ק!!! משתדלים לא לא לייחס לזה חשיבות עליונה, ודווקא בגלל זה כן חשוב לא להפוך את זה לסוד אפל ונורא.

גם לי יש מה להגיד
מה ששרון כתבה ברובו נכון אבל שרון להערכתי היתה במצב מאוד מיוחד של " אין ברירה" בגלל הבעיה הגנטית, ולכן גם "קל" היה לה לשתף את כולם ולומר בעתיד לילדים. אני במסלול בגלל גיל וביציות שלא מתפתחות וגם אני מסיבות אישיות לא היתה לי ברירה וחייבת להביא עוד ילד אבל... חוץ מאמי ובעלי אף אחד לא יודע וגם לא מתאים לי שידעו! אבא שלי למשל מאוד שמרן ויהיה לו קשה לעכל משהו כזה, בשביל מה הוא צריך לדעת?! גם הבנות שלי לא יודעות וגם לא תדענה בעתיד הקרוב. מה שנראה לי כרגע הוא שאהיה חייבת לספר את זה מתי שהוא לילדי התרומה, כי סוד סופו להתגלות.ואז גם תדע המשפחה המאוד קרובה (אולי).

 

[שרון123]

גם אם לא הייתי במצב של

גם לי יש מה להגיד
מה ששרון כתבה ברובו נכון אבל שרון להערכתי היתה במצב מאוד מיוחד של " אין ברירה" בגלל הבעיה הגנטית, ולכן גם "קל" היה לה לשתף את כולם ולומר בעתיד לילדים. אני במסלול בגלל גיל וביציות שלא מתפתחות וגם אני מסיבות אישיות לא היתה לי ברירה וחייבת להביא עוד ילד אבל... חוץ מאמי ובעלי אף אחד לא יודע וגם לא מתאים לי שידעו! אבא שלי למשל מאוד שמרן ויהיה לו קשה לעכל משהו כזה, בשביל מה הוא צריך לדעת?! גם הבנות שלי לא יודעות וגם לא תדענה בעתיד הקרוב. מה שנראה לי כרגע הוא שאהיה חייבת לספר את זה מתי שהוא לילדי התרומה, כי סוד סופו להתגלות.ואז גם תדע המשפחה המאוד קרובה (אולי).

גם אם לא הייתי במצב של
"אין ברירה" כהגדרתך, הייתי ללא ספק מספרת. גם הילה אחותי, שהייתה במצב לגמרי שונה(תרומת בייציות בגיל צעיר יחסית, לילד ראשון, בגלל מנאופוזה מוקדמת), לא הסתירה את זה. כמובן שאני לא יודעת מה הדבר הנכון לעשות - כל משפחה והשיקולים שלה. אבל אני יודעת שבכל מיקרה, הייתי בוחרת לספר, בדיוק כמו שכל ילד מאומץ, צריך לדעת מהוריו שהוא מאומץ ולא מאף אחד אחר.

 

[קיטקוט]

אני עדיין מתלבטת בנושא

חדשה פה

שמחה למצוא את הפורום. אחרי מס' הפריות כושלות הומלץ על ידי הרופא לעבור לתרומת ביצית. מעבר לעובדה שאני חושבת שלא מוצו כל האופציות ונראה לי שמוקדם מידי להרים ידים, נפלו עלי השמים. רוב המידע שיש כאן הוא מידע טכני בעיקר וכן עלויות ואפשרויות, אבל לא מצאתי איך מתמודדים עם עצם הענין, איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? מבולבלת מאד מאד מאד. אשמח לקבל תגובות, תובנות, עיצות להתמודדות גם מאלו שנמצאים בתהליך גם מאלו שנמצאים בהריון וגם מאלו שזכו כבר לילד. תודה רבה רבה שירה

אני עדיין מתלבטת בנושא
למרות שקראתי מליון פעם את כל מה שכתוב ונכתב פה בפורום על הנושא, אני עדין כל פעם מחדש שומעת איזו דיעה של מישהי או איזה סיפור וישר חושבת לכיוון שכן לגלות לילד ואז קוראת משהו אחר ואומרת לעצמי - עדיף לא לגלות! אז כרגע כשאנחנו דקה לפני הטיסה - אין לי דיעה מגובשת, ולכן בנתיים החלטנון בעלי ואני לא לספר אלא רק למי שחייבים - וספרנו רק להורים שלי ולאבא שלו שעזרו לנו במימון הנסיעה והתרומה. ועוד 2 זוגות חברים שהכרנו פה בפורום יודעים כמובן. אני מאמינה שבעתיד שהילדים יגדלו כן נספר, כי אני חושבת שטיבם של סודות להתגלות1,ודבר נוסף אני תמיד יחשוב על מה יהיה עם הילדה שלי תכיר מישהו ואולי הוא "במקרה" גם ילד של תרומת ביצית? אני נתקלת בעבודה שלי במספיק "תוצאות" של נישואי אחים (פיגור, חרשות....) אני מאוד מקווה גם שעד שהילדים שלנו יגיעו לגיל נישואין תהייה בארץ איזו מערכת ממוחשבת שאפשר לדעת לפי איזה קוד או מספר שהילד ילד תרומה ואז אפשר רק לפי זה לדעת אם הם אחים! נכון שזה סיכוי אחד למיליון! אבל לא הייתי נותנת לילד/ה שלי אפילו אחוז אחד קטן של סיכון, וזו הסיבה העיקרית שאני אגלה לילד שלי בגיל בוגר שהוא מתרומה. התחלתי מהסוף ואני רוצה להתיחס לשאלתך - איך מתמודדים? אז אני חושבת שאחרי שבוכים ומוציאים את כל הכעס, התסכול והאכזבה - נשארת השאלה: "מה אני באמת רוצה?" וכשהתשובה - אני רוצה ילד!! אז המטרה מקדשת את האמצעים, ואם הדרך המהירה והיותר בטוחה להשיג כמה שיותר מהר את המטרה זה תרומה - זה מה שלי לפחות נתן כוח להתמודד עם כל התחושות והעצב והכעס וכל השאר.... שחשוב מאוד לדבר על זה - עם פסיכולוג, או עם הבעל או חברה טובה או מישהי שעברה את זה. לגבי מתח בין בני הזוג - זה תלוי ביחסים בין בני הזוג, אם יש יחסים טובים של אמון ותמיכה ואהבה אז אין סיבה שזה יגרום למתח , חשוב לדבר על כל הדברים הללו בינכם ושזה משהו ששני בני הזוג צריכים להיות שלמים עם זה לגמרי! אצלנו בעלי היה הראשון שהציע שנעבור לתרומה כשאני אפילו לא הייתי מוכנה לדבר על זה! ולגבי ה"חצי הביולוגי" אז כמו שכתבו לך פה - את האמא הביולוגית את נושאת את התינוק 9 חודשים בבטן וזה כמו שבעלי אמר לי היתרון שלי עליו! החיבור שלי לתינוק זה משהו שמתחיל מהדם שנזרם בבטן, התחושות הכל עובר דרכך! מקווה שעזרתי מיט, לי היה דווקא טוב לכתוב עכשיו ולראות את כל נקודות המבט בנושא. שיהיה בהצלחה

 

[אילתית3]

מודה לכם על כל התגובות

אני עדיין מתלבטת בנושא
למרות שקראתי מליון פעם את כל מה שכתוב ונכתב פה בפורום על הנושא, אני עדין כל פעם מחדש שומעת איזו דיעה של מישהי או איזה סיפור וישר חושבת לכיוון שכן לגלות לילד ואז קוראת משהו אחר ואומרת לעצמי - עדיף לא לגלות! אז כרגע כשאנחנו דקה לפני הטיסה - אין לי דיעה מגובשת, ולכן בנתיים החלטנון בעלי ואני לא לספר אלא רק למי שחייבים - וספרנו רק להורים שלי ולאבא שלו שעזרו לנו במימון הנסיעה והתרומה. ועוד 2 זוגות חברים שהכרנו פה בפורום יודעים כמובן. אני מאמינה שבעתיד שהילדים יגדלו כן נספר, כי אני חושבת שטיבם של סודות להתגלות1,ודבר נוסף אני תמיד יחשוב על מה יהיה עם הילדה שלי תכיר מישהו ואולי הוא "במקרה" גם ילד של תרומת ביצית? אני נתקלת בעבודה שלי במספיק "תוצאות" של נישואי אחים (פיגור, חרשות....) אני מאוד מקווה גם שעד שהילדים שלנו יגיעו לגיל נישואין תהייה בארץ איזו מערכת ממוחשבת שאפשר לדעת לפי איזה קוד או מספר שהילד ילד תרומה ואז אפשר רק לפי זה לדעת אם הם אחים! נכון שזה סיכוי אחד למיליון! אבל לא הייתי נותנת לילד/ה שלי אפילו אחוז אחד קטן של סיכון, וזו הסיבה העיקרית שאני אגלה לילד שלי בגיל בוגר שהוא מתרומה. התחלתי מהסוף ואני רוצה להתיחס לשאלתך - איך מתמודדים? אז אני חושבת שאחרי שבוכים ומוציאים את כל הכעס, התסכול והאכזבה - נשארת השאלה: "מה אני באמת רוצה?" וכשהתשובה - אני רוצה ילד!! אז המטרה מקדשת את האמצעים, ואם הדרך המהירה והיותר בטוחה להשיג כמה שיותר מהר את המטרה זה תרומה - זה מה שלי לפחות נתן כוח להתמודד עם כל התחושות והעצב והכעס וכל השאר.... שחשוב מאוד לדבר על זה - עם פסיכולוג, או עם הבעל או חברה טובה או מישהי שעברה את זה. לגבי מתח בין בני הזוג - זה תלוי ביחסים בין בני הזוג, אם יש יחסים טובים של אמון ותמיכה ואהבה אז אין סיבה שזה יגרום למתח , חשוב לדבר על כל הדברים הללו בינכם ושזה משהו ששני בני הזוג צריכים להיות שלמים עם זה לגמרי! אצלנו בעלי היה הראשון שהציע שנעבור לתרומה כשאני אפילו לא הייתי מוכנה לדבר על זה! ולגבי ה"חצי הביולוגי" אז כמו שכתבו לך פה - את האמא הביולוגית את נושאת את התינוק 9 חודשים בבטן וזה כמו שבעלי אמר לי היתרון שלי עליו! החיבור שלי לתינוק זה משהו שמתחיל מהדם שנזרם בבטן, התחושות הכל עובר דרכך! מקווה שעזרתי מיט, לי היה דווקא טוב לכתוב עכשיו ולראות את כל נקודות המבט בנושא. שיהיה בהצלחה

מודה לכם על כל התגובות
ועל קבלת הפנים החמה. אם אפשר בבקשה עוד שאלה - כולם התחבטו בענין התרומה וקיבלו את הבשורה לסירוגין לאחר שעיכלו את הענין וחוו תהליך מסוים, בטרם חשבתם על תרומה לא שקלתם מנגד אימוץ שיאזן את "אי הסימטריה" הביולוגית או שזה לא עלה על הפרק??

 

[שרון123]

בטח שחשבנו

מודה לכם על כל התגובות
ועל קבלת הפנים החמה. אם אפשר בבקשה עוד שאלה - כולם התחבטו בענין התרומה וקיבלו את הבשורה לסירוגין לאחר שעיכלו את הענין וחוו תהליך מסוים, בטרם חשבתם על תרומה לא שקלתם מנגד אימוץ שיאזן את "אי הסימטריה" הביולוגית או שזה לא עלה על הפרק??

בטח שחשבנו
לא רק חשבנו אלא גם נירשמנו. ברגע שהבנו שנצטרך תרומת בייציות ושהמצב בארץ לא פשוט וזה יכול לקחת המון זמן(זה היה הרבה לפני שהוקם הפורום, אנחנו רק שמענו שיש תור של אלפים ובכלל לא ידענו שיש אלטרנטיבות של ייבוא בייציות מחו"ל). אז נירשמנו מייד לאימוץ, ובמקביל התחלנו לברר, עד שהגענו לרופא שטיפל בנו, מכיוון שניכנסתי להריון כבר בטיפול הראשון, הרעיון לאמץ הוקפא בינתיים, אבל אם תהליך תרומת הבייציות היה ארוך או לא היה מצליח, היינו מאמצים - מה שבא קודם.

 

[benoved]

לגבי חוסר הסימטריה

חדשה פה

שמחה למצוא את הפורום. אחרי מס' הפריות כושלות הומלץ על ידי הרופא לעבור לתרומת ביצית. מעבר לעובדה שאני חושבת שלא מוצו כל האופציות ונראה לי שמוקדם מידי להרים ידים, נפלו עלי השמים. רוב המידע שיש כאן הוא מידע טכני בעיקר וכן עלויות ואפשרויות, אבל לא מצאתי איך מתמודדים עם עצם הענין, איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? מבולבלת מאד מאד מאד. אשמח לקבל תגובות, תובנות, עיצות להתמודדות גם מאלו שנמצאים בתהליך גם מאלו שנמצאים בהריון וגם מאלו שזכו כבר לילד. תודה רבה רבה שירה

לגבי חוסר הסימטריה
קראתי את הדברים שנאמרו לגבי קבלת עניין תרומת הביצית. אני רוצה לספר איך אני מרגישה. האמת שכאב לי לשמוע דברים כמו אי סימטריה ושהבעל מכנה את התורמת "אמא". אני ידעתי מגיל ילדות שלא אוכל ללדת ילד ביולגי אבל כן אוכל (אני מתפללת) ללדת ילד מביצית של אישה אחרת. מבחינתי התורמת היא בדיוק כפי שהיא "תורמת". אני נושאת את הילד 9 חודשים אני מגדלת אותו והיחידה שהיא אמא היא רק אני. אף אחד לא יקח לי את זה. נכון שזה כואב לקבל את העובדה שהגנים לא יהיו שלי. אבל עדיין זה הרבה פחות קשה לי מאשר לאמץ. אותי דווקא העובדה שחצי מהגנים הם של בעלי מנחמת. זה עושה לי חם בלב לחשוב על ילד קטן שיהיה דומה לאבא שלו שאני כל כך אוהבת. אני כל הזמן אומרת לבעלי איך הילד שלנו יהיה חמוד כי הוא יהיה דומה לאבא שלו. וזה עושה לשנינו חם בלב. הוא כואב את העובדה שזה לא יהיה מהגנים שלי כמעט כמו שאני כואבת את זה והוא עדיין מדבר על דברים מופרחים כמו הכנסת גנים שלי לביצית במקום אלו שקיימים. אני מתפללת שאני אוכל לתת לו את המתנה של ילד מהגנים שלו.לא הייתי רוצה שגם הוא כמוני יצטרך לוותר על החלום הזה. לפחות חצי מהגנים לא אנונימיים אלא ממישהו אהוב האם זה לא יותר טוב מכלום? בעלי ראה בי את האמא של העוברים עוד לפני שהם הוכנסו לרחם שלי. ותמיד מתלוצץ איתי שהם יספגו גנים מהאמא שלהם דרך המי שפיר. הוא ידע על הבעיה שלי מההתחלה והיה כל כך מקסים. הוא אמר שלא חשוב מה הוא לא מוותר עלי אפילו אם זה אומר שנצטרך לאמץ ואני ידעתי אז שיותר מכל דבר בעולם אני רוצה שהילדים שלנו יהיו בדיוק כמו אבא שלהם. מקסימים ואוהבים ורגישים.

 

[ayoosh]

ריגשת אותי ../images/Emo24.gif

לגבי חוסר הסימטריה
קראתי את הדברים שנאמרו לגבי קבלת עניין תרומת הביצית. אני רוצה לספר איך אני מרגישה. האמת שכאב לי לשמוע דברים כמו אי סימטריה ושהבעל מכנה את התורמת "אמא". אני ידעתי מגיל ילדות שלא אוכל ללדת ילד ביולגי אבל כן אוכל (אני מתפללת) ללדת ילד מביצית של אישה אחרת. מבחינתי התורמת היא בדיוק כפי שהיא "תורמת". אני נושאת את הילד 9 חודשים אני מגדלת אותו והיחידה שהיא אמא היא רק אני. אף אחד לא יקח לי את זה. נכון שזה כואב לקבל את העובדה שהגנים לא יהיו שלי. אבל עדיין זה הרבה פחות קשה לי מאשר לאמץ. אותי דווקא העובדה שחצי מהגנים הם של בעלי מנחמת. זה עושה לי חם בלב לחשוב על ילד קטן שיהיה דומה לאבא שלו שאני כל כך אוהבת. אני כל הזמן אומרת לבעלי איך הילד שלנו יהיה חמוד כי הוא יהיה דומה לאבא שלו. וזה עושה לשנינו חם בלב. הוא כואב את העובדה שזה לא יהיה מהגנים שלי כמעט כמו שאני כואבת את זה והוא עדיין מדבר על דברים מופרחים כמו הכנסת גנים שלי לביצית במקום אלו שקיימים. אני מתפללת שאני אוכל לתת לו את המתנה של ילד מהגנים שלו.לא הייתי רוצה שגם הוא כמוני יצטרך לוותר על החלום הזה. לפחות חצי מהגנים לא אנונימיים אלא ממישהו אהוב האם זה לא יותר טוב מכלום? בעלי ראה בי את האמא של העוברים עוד לפני שהם הוכנסו לרחם שלי. ותמיד מתלוצץ איתי שהם יספגו גנים מהאמא שלהם דרך המי שפיר. הוא ידע על הבעיה שלי מההתחלה והיה כל כך מקסים. הוא אמר שלא חשוב מה הוא לא מוותר עלי אפילו אם זה אומר שנצטרך לאמץ ואני ידעתי אז שיותר מכל דבר בעולם אני רוצה שהילדים שלנו יהיו בדיוק כמו אבא שלהם. מקסימים ואוהבים ורגישים.

ריגשת אותי

 

[ronitili]

כרגע יכולה רק לברך אותך על שמצאת

חדשה פה

שמחה למצוא את הפורום. אחרי מס' הפריות כושלות הומלץ על ידי הרופא לעבור לתרומת ביצית. מעבר לעובדה שאני חושבת שלא מוצו כל האופציות ונראה לי שמוקדם מידי להרים ידים, נפלו עלי השמים. רוב המידע שיש כאן הוא מידע טכני בעיקר וכן עלויות ואפשרויות, אבל לא מצאתי איך מתמודדים עם עצם הענין, איך קיבלתם את העובדה כי עליכם ל"קבל" תרומת ביצית, האם מסתירים עובדה זאת מכולם ולא מדברים על זה או שההורים יודעים? האם זה עצם העובדה כי קיים "חצי הביולוגי" יכול לגרום למתח בין בני הזוג?? והילד? האם מתכננים לספר או שזה סוד ולא מדברים על זה? או אולי לא מייחסים לזה חשיבות עליונה? מבולבלת מאד מאד מאד. אשמח לקבל תגובות, תובנות, עיצות להתמודדות גם מאלו שנמצאים בתהליך גם מאלו שנמצאים בהריון וגם מאלו שזכו כבר לילד. תודה רבה רבה שירה

כרגע יכולה רק לברך אותך על שמצאת
את הפורום. אם ה FSH שלך גבוה (מעל 16) - אולי באמת אין מנוס מתרומת ביציות. אני לא יודעת בת כמה את ולא מכירה את ההסטוריה הרפואית שלכם, אבל אם את מרגישה שלא מיציתם את כל האופציות - אנא מצו אותם. מהנסיון שלי חשוב לבדוק נושא מכני כמו הרחם - האם עברת היסטרוסקופיה אבחנתית? (אם עברת התערבויות כירורגיות בעברך - על אחת כמה וכמה) זרע - אם הזרע נראה נפלא בפרמטרים הרגילים (הגדלה פי 400) וכל הספוטים מכוונים לביציות שלך - כדאי לבדוק גם אותו לעומק (שיטת ברטוב, הגדלה פי 6000) בקיצור - את במקום הנכון, מקווה שתגיעו מהר למטרה הנכספת