חדשה פה שלום לכם
שלום, אני חדשה פה, קראתי פרסומים כאן וגיליתי שאני לא לבד ושלבעיה שלי יש שם. מאז שאני זוכרת את עצמי אני ביישנית מופמנת ושקטה, אני אף פעם לא מעזה לדבר בפורום של יותר מ 2-3 אנשים ותמיד אני זאת שבצד ולא מוזמנת למפגשים חברתיים וכד'.. הבעיה שלי מחמירה כשאני נשואה לבעל שהוא בדיוק ההפך ממני, הוא כריזמטי בעל ביטחון עצמי בשמיים, מדבר בלי הפסקה עם כל אחד ועל כל דבר, רוכש חברים בהנד עפעף ואהוב על כל העולם, הוא מאלה "הפופולרים" בבי"ס ובצבא ובעבודה ובהכל. אני מרגישה כמו אפס לידו, אוויר,כאילו שלא מספיק לי להתמודד עם החרדה הארורה הזאת אני גם צריכה לחיות עם זה כל חיי, עם ההרגשה שהוא הכי אהוב בעולם ואני הכי שקופה בעולם, ולהוסיף לזה את הבת שלנו בת כשנתיים שהוא כל עולמה וכמובן אני אוויר בשבילה כשהוא נמצא בסביבה. לא משנה כמה אני משדלת ומנסה ומשקיעה ונותנת עדיין היא תמיד מעדיפה אותו, כמו כולם. אני כ"כ בודדה, אני לא יודעת איך ליצור חברויות חדשות, אין לי חברה אחת בעולם וגם כשיש לי אני לא מצליחה לשמר את הקשר או יותר נכון אני לא יודעת איך. אני מרגישה בדיכאון עמוק שאני כלום ושום דבר. אני עובדת במקום עבודה מסודר ומכובד עם הרבה אנשים ואני עובדת מוערכת מבחינה מקצועית אך בפן החברתי אני שקופה ולא מוזמנת אף פעם לימי הולדת או למפגשים חברתיים מחוץ לעבודה. אני מרגישה במעגל כזה של דיכאון שאני לא מצליחה לצאת ממנו, אני צמאה לחברים ולחיי חברה עשירים אך ה נראה כמו חלום רחוק רחוק.... מה שלאנשים אחרים זה כ"כ מובן מאליו ובא בקלות אצלי זה הדבר הכי מסובך בעולם.. מה גם שאני מפחדת שבגללי הבת שלי גם תגדל בלי חברות כמו שאני גדלתי וזה יהיה הדבר הכי נורא בעיניי. זהו, פרקתי את מה שישב על ליבי שנים רבות, תודה למי שקרא עד הסוף
שלום, אני חדשה פה, קראתי פרסומים כאן וגיליתי שאני לא לבד ושלבעיה שלי יש שם. מאז שאני זוכרת את עצמי אני ביישנית מופמנת ושקטה, אני אף פעם לא מעזה לדבר בפורום של יותר מ 2-3 אנשים ותמיד אני זאת שבצד ולא מוזמנת למפגשים חברתיים וכד'.. הבעיה שלי מחמירה כשאני נשואה לבעל שהוא בדיוק ההפך ממני, הוא כריזמטי בעל ביטחון עצמי בשמיים, מדבר בלי הפסקה עם כל אחד ועל כל דבר, רוכש חברים בהנד עפעף ואהוב על כל העולם, הוא מאלה "הפופולרים" בבי"ס ובצבא ובעבודה ובהכל. אני מרגישה כמו אפס לידו, אוויר,כאילו שלא מספיק לי להתמודד עם החרדה הארורה הזאת אני גם צריכה לחיות עם זה כל חיי, עם ההרגשה שהוא הכי אהוב בעולם ואני הכי שקופה בעולם, ולהוסיף לזה את הבת שלנו בת כשנתיים שהוא כל עולמה וכמובן אני אוויר בשבילה כשהוא נמצא בסביבה. לא משנה כמה אני משדלת ומנסה ומשקיעה ונותנת עדיין היא תמיד מעדיפה אותו, כמו כולם. אני כ"כ בודדה, אני לא יודעת איך ליצור חברויות חדשות, אין לי חברה אחת בעולם וגם כשיש לי אני לא מצליחה לשמר את הקשר או יותר נכון אני לא יודעת איך. אני מרגישה בדיכאון עמוק שאני כלום ושום דבר. אני עובדת במקום עבודה מסודר ומכובד עם הרבה אנשים ואני עובדת מוערכת מבחינה מקצועית אך בפן החברתי אני שקופה ולא מוזמנת אף פעם לימי הולדת או למפגשים חברתיים מחוץ לעבודה. אני מרגישה במעגל כזה של דיכאון שאני לא מצליחה לצאת ממנו, אני צמאה לחברים ולחיי חברה עשירים אך ה נראה כמו חלום רחוק רחוק.... מה שלאנשים אחרים זה כ"כ מובן מאליו ובא בקלות אצלי זה הדבר הכי מסובך בעולם.. מה גם שאני מפחדת שבגללי הבת שלי גם תגדל בלי חברות כמו שאני גדלתי וזה יהיה הדבר הכי נורא בעיניי. זהו, פרקתי את מה שישב על ליבי שנים רבות, תודה למי שקרא עד הסוף