חדשה פה בפורום
קוראים לי נטע ואני איבדתי את אמא שלי לפני כמעט חודשיים למחלת הסרטן.
אומנם המוות שלה היה צפוי ומודה בסוף אפילו חיכיתי שזה יגיע כבר כי כמה אפשר לראות בן אדם שאוהבים סובל...
כן עכשיו קל לי יותר מאשר התקופה בא היא הייתה חולה, באבן שהייתה לי על הלב ירדה.
אבל עדיין קשה לי, אני לא יודעת לתת שם לכאב הזה, ולמה שאני מרגישה אבל קשה לי.
האבל סובב אותי, וקשה לי לצאת ולעשות דברים מלבד ללכת לעבודה ולחזור הביתה ולנוח.
אתמול אבא של חברה טובה שלי נפטר וזה הציף דברים מחדש, הייתי איתה וחיבקתי אותה, ונשארתי איתה עד מאוחר, אחרי זה נפגשתי עם חברות אחרות שלא קשורות אליה והתפרקתי והתחלתי לבכות בטירוף, הוצאתי הוצאתי את כל מה שלא יצא בחודש האחרון, שהכל צף החוצה אבל לא הצלחתי לבכות כי אף פעם זה לא היה מתאים.
קשה לי, אני לא מצליחה להתמודד עם הכל.
איך אני חוזרת שוב לחיים? ואיך אני חוזרת להיות הבן אדם האופטימי שכולם מכירים וזוכרים?
קוראים לי נטע ואני איבדתי את אמא שלי לפני כמעט חודשיים למחלת הסרטן.
אומנם המוות שלה היה צפוי ומודה בסוף אפילו חיכיתי שזה יגיע כבר כי כמה אפשר לראות בן אדם שאוהבים סובל...
כן עכשיו קל לי יותר מאשר התקופה בא היא הייתה חולה, באבן שהייתה לי על הלב ירדה.
אבל עדיין קשה לי, אני לא יודעת לתת שם לכאב הזה, ולמה שאני מרגישה אבל קשה לי.
האבל סובב אותי, וקשה לי לצאת ולעשות דברים מלבד ללכת לעבודה ולחזור הביתה ולנוח.
אתמול אבא של חברה טובה שלי נפטר וזה הציף דברים מחדש, הייתי איתה וחיבקתי אותה, ונשארתי איתה עד מאוחר, אחרי זה נפגשתי עם חברות אחרות שלא קשורות אליה והתפרקתי והתחלתי לבכות בטירוף, הוצאתי הוצאתי את כל מה שלא יצא בחודש האחרון, שהכל צף החוצה אבל לא הצלחתי לבכות כי אף פעם זה לא היה מתאים.
קשה לי, אני לא מצליחה להתמודד עם הכל.
איך אני חוזרת שוב לחיים? ואיך אני חוזרת להיות הבן אדם האופטימי שכולם מכירים וזוכרים?
