חדשה עם שאלה

[ashlaya]

חדשה עם שאלה

אני שמחה שממש עכשיו גיליתי את הפורום המקסים שלכם מקווה שתוכלו לעזור עדי שלנו בן שנה ו 9 חוד' הוא מאוד אוהב לשחק בחדר שלו אבל....יש לנו בעיה כי הוא מתעקש שנשב איתו בחדר לא שאנחנו לא איתו אנחנו משחקים איתו המון אבל הוא לא נותן לנו לצאת אפילו לא לרגע לשירותים אפילו לא! הבעיה היא שזה קורה מרגע שחוזרים מהמשפחתון שזה ב 4 בצהרים ועד שהוא הולך לישון שזה ב 20:30 חוץ מלאכול ואמבטיה הוא אוהב לשחק רק בחדר שלו הכוונה לעונת החורף שאי אפשר לצאת הרבה... ניסינו להסביר לו שאנחנו לא יכולים כל הזמן להיות בחדר ושאנחנו רואים אותו מהסלון ושאנחנו לא הולכים ותמיד פה איתו ובשבילו אז...זה עוזר לאותו היום ולמחרת הכל חוזר הבעיה גם כשהוא מבין זה אחרי בכי רב והוא מושך אותנו בכוח לנסות לשכנע אותו לשחק בסלון- לא עוזר - הוא מתנגד יש לכם רעיונות? ו...אולי בכלל אנחנו טועים? אנחנו צריכים לשבת איתו בחדר כל יום מהגן ועד השינה??? מודה לכם על התגובות

 

[ענבר של עמרי]

לא צריכים לשבת איתו בחדר../images/Emo24.gif

לדעתי הפטרון הוא להעביר את רוב הצעצועים והמשחקים לסלון. לנסות נענן אותו להיות בסלון ולהראות חוסר עניין במשחק בחד שלו (פסיביות).

 

[לאה_מ]

ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo142.gif

ראשית, אם זה מרגיע אותך, עדי הוא ממש לא היחיד שמתנהג כך. זו התנהגות די שכיחה בגיל הזה. אני מציעה לא לנסות להלחם בזה. לאפשר לו את הנוכחות שלכם כמה שאתם יכולים. זה כמובן לא אומר שאת אמורה לא לצאת מהחדר של עדי משעה 4 ועד שעה 8:30, אבל אם תכירי בכך שהוא זקוק לנוכחותך, תמצאי פתרונות אחרים. למשל - להזמין אותו לבוא איתך לחדרים אחרים ("אני הולכת למטבח להכין ארוחת ערב. אתה רוצה לבוא איתי?"). אני הייתי מנסה להוריד לגמרי את הלחץ מהנושא הזה במשך תקופה מסויימת על ידי שהות בחדר שלו במשך רוב הזמן (ולא לנסות לשכנע אותו להיות איפה שאתם רוצים), ואז להתחיל בהדרגה לצאת לפרקי זמן קצרים, תוך שאת מזמינה אותו לבוא איתך (אני הולכת להרתחי מים לקפה. רוצה לבוא איתי?), שהולכים ומתארכים בהדרגה (אני הולכת לתלות כביסה. אתה יכול לבוא איתי או להמשיך לשחק כאן).

 

[לאה_מ]

ושכחתי לומר גם, שכדאי לך להפוך את

השהות בחדר שלו לנעימה יותר מבחינתך - זה שאת מבינה שחשוב לו שתהיי איתו, ומוכנה לשבת איתו בחדר, לא אומר שאת לא יכולה, למשל, לקרוא עיתון או לשוחח בטלפון.

 

[ashlaya]

תודה לכן אבל....

קודם כל צעצועים יש בכל מקום בחדר שלנו בחדר שלו בסלון במטבח אנחנו ממש לא מגבילים אותו גם הניסיונות שיבוא איתנו עולות לנו בבכי כי הוא לא רוצה בוא איתי! - ומושך אותנו בכוח! בגלל זה זאת בעיה ועוד משהו שלא כתבתי העמידה על שלו הוא גם בוחר מי יבוא איתו לפעמים זה רק אבא! רק אמא ! רק דודה או אחד מהחברים שלנו

פשוט משפיט את כולם!

 

[ליליה והגמדים]

אני משתדלת לא לקרוא

את הודעותייך לפני שכותבת, כדי לא להרגיש מעתיקנית

 

[ליליה והגמדים]

יש לו טלויזיה בחדר?

הייתי מעבירה לימות החורף את מרכז הפנאי של הבית אליו לחדר, יושבת שם על כריות נוחות עם כוס קפה, משוחחת איתו, נמצאת בסביבתו, רואה את החדשות של חמש או שש, מדברת בטלפון, קוראת, מקפלת כביסה - מה שזה לא יהיה. מביאה כסא מפינת אוכל בתור שולחן קפה מאולתר ו"מתמזגת"....למה לא בעצם? יש ימים שאנחנו עושים את זה רק אצל עומר, כשהוא משחק, הבאלאגן ענק וללכת שם יחפה, למשל, זה אימון לקראת קריירה שלישית כפאקירית מומחית...

 

[ashlaya]

יש T.Vיש הכל - כנראה נצטרך

להיסתגל להעביר את הזמן בחדר ומה עושים שיש אורחים?

 

[ליליה והגמדים]

אם יש להם ילדים

אז הילדים איתו. ואם זה מעט או אורחים קרובים - אפשר גם שם, או להתפצל, או שהחידוש והאקשן ימשכו אותו לסלון....

 

[limori]

שלום אשליה

הילדה שלי כמעט בגיל של הבן שלך. אצלינו רוב הצעצועים האהובים עליה נמצאים בין פינת האוכל לסלון. יש לנו פינה שלה ששם היא יושבת ומשחקת. יש לנו אוהל קטן של ילדים שבערב נזרקים לשם כל הצעצועים והפזלים מונחים על השולחן. כמו כן יש לנו סלסלה של ספרים שמידי פעם אני מחליפה את הספרים שנמצאים שם ומוציאה ספרים אחרים. וכך גם כשאני אוכלת יושבת מבשלת (לפעמים

) אז נעה בהשגחתי וגם היא משחקת לבד כי היא תמיד רואה אןתי מולה. אני ממליצה לך לאמץ את השיטה. אני אישית לא אוהבת לשבת בחדר ולשחק זה לא נעים לי אני מעדיפה להיות באזור של הסלון המטבח וכו.. וכך גם לילדה שלי. בהצלחה אם את מסוג האנשים שאוהבים שהבית יראה רוב שעות היום כמו בית מרקחת

אז השיטה לא תעבוד..כי יש המון בלאגן...

 

[ashlaya]

הצעצועים בכל חלקי הבית....

 

[אבא גאה]

כבר אמרו "להביא קפה עוגיות וחברה

איתך לחדר כדי שיהיה נעים" ובמילים אחרות, תעבירי את הסלון שלך לחדר שלו והנה כולם מרוצים.....הוא בסלון

גם אושר הוא ככה עד היום - לא מוכן להיות בחדר שלו לבד אנחנו הבאנו לשם כורסא אחת נוחה שאנחנו יכולים לשבת שם ולקרוא, אבל ברוב המקרים אנחנו לא מסכימים ללכת לשם ואומרים לו "אבא עכשיו מבשל / מנקה / עובד במחשב / מחטט באף בסלון ולא מתאים לי לבוא לחדר שלך, אתה מוזמן לשחק שם לבד או להביא את הצעצוע שלך לידי". ובחירה בסופו של דבר שלו היא. אני הולך לחדר שלו רק כשמתאים לי, לא מתכוון לחיות לפי הקריזות שלו ! (כאילו שאני לא חי לפי הקריזות שלו

)

 

[salo]

לי יש רעיון מכיוון אחר

גם לי היתה תקופה כזאת עם בני , ומעבר לתחושה שאני לא יכולה לבלות את כל אחר הצהריים בחדר שלו, רציתי שהוא גם ידע לשחק לבד, אז בתחילה אמרתי לו שאני הולכת להכין קפה וכבר חוזרת , וזה היה בסדר מבחינתו ולאט לאט משכתי את החזרות שלי, זה לא פתרון פלא כי עד היום אם הוא מרגיש שאני יותר מידי זמן נעלמת הוא בא לקרוא לי אבל לפחות אני יודעת שהוא יכול לשחק לבד

 

[kokopeli1]

אני קוראת את כל התגובות

ובעצם מה שכתוב בהן זה, במילים אחרות, זה - "תעשו את מה שהילד מבקש, יש לו צרכים ועליכם לספק לו אותם באופן מוחלט". עד כאן, מקובל עלי. אבל סליחה, הילד לא יכול לקבוע את סדרי החיים בבית, גם אם הוא נורא נורא בוכה. מותר לילד לבכות, כמו שמותר לנו להחליט שישנם דברים שהוא רוצה ולא מתאימים לנו. אם יש לו צורך להיות עם משיהו (שהוא קובע, כמובן, איך לא), אז שיהיה איתו גם במקום אחר שבו המישהו הזה רוצה להיות (או צריך - הרי יש עוד דברים לעשות בבית חוץ מלהיות בחדר עם הילד, לקרוא עיתון, לשתות קפה ולקפל כביסה פעמים בשבוע). הרי יש לו את כל האפשרויות לשחק בכל מקום בו ירצה. אז מה הבעיה לקחת משחק למקום בו האדם בו בחר באותו הרגע נמצא? לי זה נשמע יותר כמו דרך שלו לשלוט בכם. משהו כמו "אני קובע, ורק אני, עם מי, מתי וכמה". כן, ישנו כאן צורך. אבל צורך בשליטה בסביבה. עצות מעשיות? יש לי מכה: א. לתת לו לבכות. מה יש?. עובדה שכשמסבירים לו הוא מבין, לפחות לפרק זמן מסויים. אז הבכי הוא אמצעי להכניע אותכם ולהחזיר אותכם (ואת השליטה) אליו. ב. אפשר לקבוע פרק זמן מסויים שבו תהיו איתו בחדר, שיסתיים, נאמר, בצלצול השעון. להסביר לו מראש - עכשיו אמא/אבא/דוד/שכן יהיו איתך בחדר, עד שהעון יצלצל. אחרי זזה אני הולכ/ת להכין ארוחת ערב/לנקות/לכבס...ואתה מוזמן לבוא איתי/לעבור לשחק בסלון/במטבח/בחדר הכביסה. ואם יבכה, אז יבכה. אז יהיו יומיים, שלושה קשים ובסוף הוא יבין את העיניין. ג. לא להיכנע לבכי. נשמע לי שהוא כבר יודע טוב להשתמש בו ככלי להשגת מטרותיו. אני יודעת שמה שכתבתי הוא מעט בוטה, בטח ביחס לתגובות אחרות כאן בפרט, ומהמקובלות בפורום בכלל, אבל עלי לא מקובל שהורים נותנים לילדהים לקבוע את סדרי חייהם בשם ריצוי כל צרכיהם, או גרוע מזה, בגלל הפחד מהבכי.

 

[ליליה והגמדים]

אני מאוד לא מסכימה עם רוח הדברים

זה שמותר לבכות, זה נכון. מושגי הכניעה ו"הילד קובע את סדרי החיים בבית" לא נכונים לדעתי, הם קצת או אופנסיביים או דפנסיביים מדי - אבל לא באים ממקום פשוט של ידידות עם הילד. אני חושבת שאבא גאה סיכם את זה מצויין - כשממש חשוב לו להכניס כלים למדיח או לעבוד על המחשב, הוא לא ישב עם הילד בחדרוץ כשפחות חשוב לו - הוא כן יעביר את הסלון לחדר הילדים. ובכל מקרה, ילד הוא/היא עוד אדם/חווה שחיים איתו/ה בבית. גם עם בן זוגך מבקש לפעמים משהו דומה ב"חריגותו" את נענית (כשמתאים לך), לא?

 

[She Dolphin]

נכון, ולא שאני באה לנתח את

הדברים שהוצעו כאן, אבל אם הבנתי נכון, הכוונה לא הייתה לבלות מעכשיו וככה את כל החיים, אלא שמדובר באיזה קושי נקודתי ושיש לילד צורך מסויים שאם ילכו לקראתו תקופה מסויימת, הקושי הזה יפורק. מנסיוננו המועט, בכל פעם שהרגשנו שלתומר יש צורך קצת חריג, "הלכנו איתו" במשך כמה זמן אפילו שעל פניו זה לא תמיד נראה נוח ואז, או שזה חלף לבד, בלי ריבים ובכי, או שבהמשך כבר היה הרבה יותר קל לעבור לדגם שגם היה לנו יותר נוח. שוב, כמו בהרבה מקרים - להיות חכמים ולא לחפש איפה להיות צודקים

 

[kokopeli1]

זה בדיוק מה שכתבתי

אלא שנסחתי את זה במילים יותר, נאמר, קיצוניות. לא התכווני לרגע לא להיות עם הילד בכלל בחדרו. לא התכוונתי לרגע שאין לספק את צרכי הילדים, גם אם הם חריגים. מה שכן התכוונתי אליו הוא שאי אפשר, לדעתי כמובןף לעצור את החיים. מה שכן התכוונתי הוא שאת הגבולות קובעים ההורים ולא הילדים. אפילו הצעתי פיתרון לשילוב ברור ומובנה של צורכי הילד עם צורכי ההורים (רעיון השעון המעורר). ואם יש יום שבו אין משהו מיוחד לעשות, או שיש דברים שאפשר לעשות בתוך החדר - אחלה. אבל אם המצב הפוך, אז לא נראה לי לדחות את כל המשימות בגלל "דרמות השליטה" של הילדים. כבר כתבתי את זה פעם - אני מאמינה שהגישה הנוכחית של "זרימה עם הילד" בכל מצב ובכל מקרה, היא מוטעית מבחינה חינוכית, כי זה לא מציב את הגבולות בצורה ברורה, ולהשקפתי, גבולות ברורים הם צורך מובהק של הילד. וכמו שכתבת, ליליה, ואני מסכימה עם כל מילה, בדגש על ה"כל מילה". "ילד הוא/היא עוד אדם/חווה בבית" -בהחלט. "גם אם בן זוגי מבקש לפעמיםמשהו דומה ב"חריגותו" את נעינת (כשמתאים לך)" - וגם לפעמים כשלא מתאים לי, וזה נכון גם, ויותר, לגבי בנותי, מן הסתם, אבל הדגש הוא שוב, על הלפעמים ולא כאשר המצב הוא עקבי וארוך זמן עד כדי שינוי סידרי החיים בבית.

 

[לאה_מ]

אחרי שקראתי את ההודעה (הקודמת)

שלך, קראתי שוב את כל התגובות וחיפשתי איפה מישהו כתב שחובתם של ההורים היא למלא בצורה מוחלטת אחר הרצונות של הילד. אני לא מצאתי שום דבר כזה באף אחת מן ההצעות שניתנה כאן. אני חושבת שלגיטימי שלילד יהיו רצונות, ולגיטימי כאשר זה לא מתנגש ברצונות וצרכים אחרים שלי, שאני אעשה דברים גם "רק כדי לרצות אותו". בדיוק כמו שאני שמחה כשלפעמים הילדים שלי עושים דברים רק כדי לרצות אותי. אני אישית גיליתי, שבדרך כלל כאשר אני נענית לצרכים של הילדים, הצרכים האלה מסופקים, ולילדים קל הרבה יותר לוותר עליהם. לא הייתי רוצה להכנס עם הילדים שלי למשחקי שליטה ולמאבקים, אני לא אוהבת שמציעים "לא להשבר" או "לשבור את הילד" (אני לא מצטטת מהדיון הזה). אני חושבת שזו עצה מצויינת להיות עם הילד בחדר שלו, כל עוד זה לא מפריע להורים. אני חושבת שכדי שזה יפריע כמה שפחות להורים, אפשר למצוא דברים שינעימו על ההורה את השהות בחדר הילדים (כמו להביא ספר טוב), אני חושבת (כמו שהצעתי בתשובה שלי לשאלה המקורית) שכדאי בהדרגה לעזוב את החדר לפרקי זמן הולכים וגדלים, כדי לאפשר לילד להסתגל בנוחות למצב שבו ההורה לא נמצא בחדר (שהרי ברור שההורה לא יכול ולא רוצה לשהות בחדר 100% מהזמן), וגם הצעתי, כאשר עוזבים את החדר, להזמין את הילד להיות עם ההורים בחדרי הבית האחרים. אני לא חושבת שצריך או רצוי להכנס כאן למאבק שליטה עם הילד ולמונחים של "כניעה" או אי כניעה.

 

[vered4]

אותי מטרידה השאלה שנשאלה

"ומה לעשות כשיש אורחים?" זה מצביע בעיני על משהו ממש לא סביר שקורה במערכת היחסים בין הילד להוריו. זה אומר שהם באמת נדרשים על ידי הילד להיות כל הזמן בחדר שלו, עד כדי כך, שהשאלה לגבי האורחים עולה כביכול זו שאלה ברמת סבירות נורמלית. לי זה לא נשמע סביר, שילד לא יאפשר להוריו לארח בסלון, שלא יסכים להיות איתם בסלון. אולי כדאי לשאול את השאלה הפוך- למה הילד לא מוכן להיות במקום אחר בבית?

 

[kokopeli1]

ומה עם הליכה לשירותים???

גם לזה הוא מתנגד