חדשה עם הרבה שאלות
שלום בנות. אני אומנם חדשה אבל סוף סוף מרגישה בבית. כבר הרבה זמן אני חושדת שגם אני שייכת לפורום הזה אבל הייתי בהכחשה טוטלית. גם עכשיו כשאני כותבת כאן אני מתקשה להכיר במציאות ולהתמודד עם המחשבה שאני סובלת מאותה בעיה. אולי בגלל שתמיד חשבתי שאני מקרה קל. רק עכשיו מתחוור לי שמקרה "קל" נהיה מסובך כשמפסיקים גלולות ומנסים להכנס להריון. הסיפור שלי ארוך, כמו שלכן רק שלי אין אבחנה רשמית. אשמח לשמוע את דעתכן. הכל התחיל בגיל 14. התקפי בטן קשים ביותר לעיתים בזמן הוסת ולעיתים לא. רופא המשפחה ממליץ לבדוק אפשרות של מחלה גנטית של עדות המזרח בשם FMF ולה סימנים דומים ומצייד אותי במכתב למיון להתקף הבא. וזה, לא אחר לבוא. במיון סבב בדיקות. חום לא גבוה ,לויקוציטים גבוהים וכאבי בטן איומים מחשידים לדברי הכירורג על דלקת בבטן. גניקולוג מוצא דלקת באגן עם שחלה מורחבת אבל לא מתרגש מזה. לבסוף משתחררת עם זריקה נגד כאבים והפניה למרפאת FMF בתל השומר. במרפאת FMF הפרופסור בודק ובטוח שיש לי FMF ורושם לי כדורים לכל החיים כי מחלה זו מסוכנת ויכולה להביא לאי ספיקת כליות. בנתיים ההתקפים ממשיכים ואני סובלת בבית ולוקחת כדורים לFMF כשמחשבות על דיאליזה מתרוצצות בראשי. יום אחד ואני כבר בת 20 הגעתי למיון עם התקף חזק במיוחד כדי לקבל זריקה נגד כאבים. הכירורג שבדק אותי אמר שלמרות הFMF הוא חושש מדלקת בתוספתן. הוא אשפז אותי ואחרי שכל הכירורגים במחלקה מששו לי את הבטן הוחלט לפתוח ולבדוק את התוספתן ליתר ביטחון. התוספתן הוצא ונאמר לי שאכן נצפתה שם דלקת. בעודי מנסה להבין מה קורה בגופי מתוך ספרי רפואה החלטתי להיות אחות. יחד עם זאת התחלתי לקחת גלולות דיאנה כדי למנוע פצעי בגרות. פצעי הבגרות נעלמו ואתם התקפי ה-"FMF" . אך האסימון לא ירד. התחלתי לזלזל בנטילת הכדורים שהפרופסור ממרפאת FMFרשם לי עד שהפסקתי אותם לגמרי. חיי השתנו לבלי היכר. הגעתי למסקנה שלא בטוח בכלל שהיה לי FMF אבל גם לא היה אכפת לי מה זה היה העיקר שזה עבר. ואז, בשנה שלישית בבית ספר לאחיות נדרשתי להכין עבודה גדולה על מטופלת במחלקת נשים וגניקולוגיה שאינה מצליחה להרות. בעודי עוברת על החומר הרפואי שלה ועל הספרות המקצועית אני מגלה לראשונה את המושג אנדומטריוזיס. אני קוראת על הסימנים והסימפטומים של המחלה ולא מאמינה, הכל נראה מוכר. לא ידעתי אם לצחוק א לבכות. ואיך בכלל אפשר להוכיח!!!???? החלטתי לעשות ניסוי. הפסקתי את הגלולות. ההתקפים הגיעו רק אחרי שנה והופיעו רק בזמן הוסת אבל רק כל מספר חודשים. לא הייתי בטוחה שזה חד משמעי וחזרתי לגלולות. ושוב נעלמו ההתקפים למספר שנים ושוב חזרו מספר חודשים אחרי הפסקה נוספת של הגלולות. אחרי הניסוי השני כבר היה לי ברור שמה שיש לי קשור למערכת הרבייה והמין. אבל לא היה מה לעשות עם זה מה גם שהייתי כבר בת 31 והיה לי חבר ולא חשבתי על הריון והתאים לי לקחת גלולות. לפני שנה וחצי התחתנו והחלטתי להפסיק עם הגלולות. אחרי מספר חודשים היה התקף בודד אבל הריון לא היה. פניתי לרופא נשים סיפרתי לו על חששותי מאנדומטריוזיס והוא אמר שכל עוד יש לי מבנה אגני תקין באולטרסאונד אין מה לעשות ונתחיל לעשות מעקב זקיקים והזרעות להגברת הסיכוי להרות. את הבדיקת דם לאנדומטריוזיס הוא לא רצה לתת לי לעשות כדי שאם תצא חיובית לא אסתובב עם המחשבה שאולי יש לי סרטן. אחרי מספר חודשים ואין הריון הוא החליט לתת לי איקקלומין ששיבש לי את הביוץ. אמרתי לו שאני לא רוצה את זה כי זה מקלקל לי והוא לא התנגד. הבעיה היא שמאז יש לי התקף כל וסת כבר 4 חודשים ברציפות. בנוסף, בצילום רחם מלפני שבועיים לא הודגמה חצוצרה שמאלית. לטענת הרופא שלי שהוא מומחה לאולטרסאונד (אבל לא להפריות) גם עם חצוצרה אחת ורירית יפה כמו שיש לי וזקיקים גדולים כמו שיש לי, יש לי סיכוי טוב להיקלט מתישהו. אבל בגלל שאני כבר בת 35 הוא מסכים להפנות אותי למרכז פוריות. משום מה מהאנדומטריוזיס הוא בכלל לא מתרגש ולא מתייחס לזה. עכשיו אני יושבת לי כאן עם התקף איום ונורא וכותבת. זה אומר שקיבלתי מחזור וגם החודש אני לא בהריון. מחר אקח ממנו הפניה למרפאת אנדו ויהי מה. אני רוצה אבחנה רשמית. בנתיים אני משתגעת ממחשבות. לא יודעת באיזה כיוון ללכת. האם להמשיך לנסות רגיל או ללכת על הפריות. על ניתוחים ולפרוסקופיות אני לא מסוגלת לחשוב כרגע. כנראה סוג של הכחשה. וגם טיפול בהורמונים מפחיד אותי כי נראה לי שזה מחמיר את הבעיה. מצד שני, אם ההתקפים ממשיכים אז גם החצצוצרה השניה עלולה להסתם ואז הנסיונות הן לשאו. אני בטוחה שאין לי מספיק ידע רפואי כרגע כדי להתמודד עם המצב בצורה אפקטיבית ורק אחרי שאפנה למרפאת אנדו התמונה תתבהר אבל אין לי סבלנות כרגע לכן אשמח לשמוע כל תגובה ממכן או כל עיצה מנסיון אישי שלכן. ותודה שהקשבתן לי. זה היה ארוך אבל אני כבר מרגישה הקלה. שיהיה יום טוב לכולכן.
שלום בנות. אני אומנם חדשה אבל סוף סוף מרגישה בבית. כבר הרבה זמן אני חושדת שגם אני שייכת לפורום הזה אבל הייתי בהכחשה טוטלית. גם עכשיו כשאני כותבת כאן אני מתקשה להכיר במציאות ולהתמודד עם המחשבה שאני סובלת מאותה בעיה. אולי בגלל שתמיד חשבתי שאני מקרה קל. רק עכשיו מתחוור לי שמקרה "קל" נהיה מסובך כשמפסיקים גלולות ומנסים להכנס להריון. הסיפור שלי ארוך, כמו שלכן רק שלי אין אבחנה רשמית. אשמח לשמוע את דעתכן. הכל התחיל בגיל 14. התקפי בטן קשים ביותר לעיתים בזמן הוסת ולעיתים לא. רופא המשפחה ממליץ לבדוק אפשרות של מחלה גנטית של עדות המזרח בשם FMF ולה סימנים דומים ומצייד אותי במכתב למיון להתקף הבא. וזה, לא אחר לבוא. במיון סבב בדיקות. חום לא גבוה ,לויקוציטים גבוהים וכאבי בטן איומים מחשידים לדברי הכירורג על דלקת בבטן. גניקולוג מוצא דלקת באגן עם שחלה מורחבת אבל לא מתרגש מזה. לבסוף משתחררת עם זריקה נגד כאבים והפניה למרפאת FMF בתל השומר. במרפאת FMF הפרופסור בודק ובטוח שיש לי FMF ורושם לי כדורים לכל החיים כי מחלה זו מסוכנת ויכולה להביא לאי ספיקת כליות. בנתיים ההתקפים ממשיכים ואני סובלת בבית ולוקחת כדורים לFMF כשמחשבות על דיאליזה מתרוצצות בראשי. יום אחד ואני כבר בת 20 הגעתי למיון עם התקף חזק במיוחד כדי לקבל זריקה נגד כאבים. הכירורג שבדק אותי אמר שלמרות הFMF הוא חושש מדלקת בתוספתן. הוא אשפז אותי ואחרי שכל הכירורגים במחלקה מששו לי את הבטן הוחלט לפתוח ולבדוק את התוספתן ליתר ביטחון. התוספתן הוצא ונאמר לי שאכן נצפתה שם דלקת. בעודי מנסה להבין מה קורה בגופי מתוך ספרי רפואה החלטתי להיות אחות. יחד עם זאת התחלתי לקחת גלולות דיאנה כדי למנוע פצעי בגרות. פצעי הבגרות נעלמו ואתם התקפי ה-"FMF" . אך האסימון לא ירד. התחלתי לזלזל בנטילת הכדורים שהפרופסור ממרפאת FMFרשם לי עד שהפסקתי אותם לגמרי. חיי השתנו לבלי היכר. הגעתי למסקנה שלא בטוח בכלל שהיה לי FMF אבל גם לא היה אכפת לי מה זה היה העיקר שזה עבר. ואז, בשנה שלישית בבית ספר לאחיות נדרשתי להכין עבודה גדולה על מטופלת במחלקת נשים וגניקולוגיה שאינה מצליחה להרות. בעודי עוברת על החומר הרפואי שלה ועל הספרות המקצועית אני מגלה לראשונה את המושג אנדומטריוזיס. אני קוראת על הסימנים והסימפטומים של המחלה ולא מאמינה, הכל נראה מוכר. לא ידעתי אם לצחוק א לבכות. ואיך בכלל אפשר להוכיח!!!???? החלטתי לעשות ניסוי. הפסקתי את הגלולות. ההתקפים הגיעו רק אחרי שנה והופיעו רק בזמן הוסת אבל רק כל מספר חודשים. לא הייתי בטוחה שזה חד משמעי וחזרתי לגלולות. ושוב נעלמו ההתקפים למספר שנים ושוב חזרו מספר חודשים אחרי הפסקה נוספת של הגלולות. אחרי הניסוי השני כבר היה לי ברור שמה שיש לי קשור למערכת הרבייה והמין. אבל לא היה מה לעשות עם זה מה גם שהייתי כבר בת 31 והיה לי חבר ולא חשבתי על הריון והתאים לי לקחת גלולות. לפני שנה וחצי התחתנו והחלטתי להפסיק עם הגלולות. אחרי מספר חודשים היה התקף בודד אבל הריון לא היה. פניתי לרופא נשים סיפרתי לו על חששותי מאנדומטריוזיס והוא אמר שכל עוד יש לי מבנה אגני תקין באולטרסאונד אין מה לעשות ונתחיל לעשות מעקב זקיקים והזרעות להגברת הסיכוי להרות. את הבדיקת דם לאנדומטריוזיס הוא לא רצה לתת לי לעשות כדי שאם תצא חיובית לא אסתובב עם המחשבה שאולי יש לי סרטן. אחרי מספר חודשים ואין הריון הוא החליט לתת לי איקקלומין ששיבש לי את הביוץ. אמרתי לו שאני לא רוצה את זה כי זה מקלקל לי והוא לא התנגד. הבעיה היא שמאז יש לי התקף כל וסת כבר 4 חודשים ברציפות. בנוסף, בצילום רחם מלפני שבועיים לא הודגמה חצוצרה שמאלית. לטענת הרופא שלי שהוא מומחה לאולטרסאונד (אבל לא להפריות) גם עם חצוצרה אחת ורירית יפה כמו שיש לי וזקיקים גדולים כמו שיש לי, יש לי סיכוי טוב להיקלט מתישהו. אבל בגלל שאני כבר בת 35 הוא מסכים להפנות אותי למרכז פוריות. משום מה מהאנדומטריוזיס הוא בכלל לא מתרגש ולא מתייחס לזה. עכשיו אני יושבת לי כאן עם התקף איום ונורא וכותבת. זה אומר שקיבלתי מחזור וגם החודש אני לא בהריון. מחר אקח ממנו הפניה למרפאת אנדו ויהי מה. אני רוצה אבחנה רשמית. בנתיים אני משתגעת ממחשבות. לא יודעת באיזה כיוון ללכת. האם להמשיך לנסות רגיל או ללכת על הפריות. על ניתוחים ולפרוסקופיות אני לא מסוגלת לחשוב כרגע. כנראה סוג של הכחשה. וגם טיפול בהורמונים מפחיד אותי כי נראה לי שזה מחמיר את הבעיה. מצד שני, אם ההתקפים ממשיכים אז גם החצצוצרה השניה עלולה להסתם ואז הנסיונות הן לשאו. אני בטוחה שאין לי מספיק ידע רפואי כרגע כדי להתמודד עם המצב בצורה אפקטיבית ורק אחרי שאפנה למרפאת אנדו התמונה תתבהר אבל אין לי סבלנות כרגע לכן אשמח לשמוע כל תגובה ממכן או כל עיצה מנסיון אישי שלכן. ותודה שהקשבתן לי. זה היה ארוך אבל אני כבר מרגישה הקלה. שיהיה יום טוב לכולכן.
