תודה על התשובות העמוקות והרציניות
באמת באמת תודה לכן. ועכשיו להבהרת התמונה: כשהאבא הי חי הם היו גרים כל המשפחה בבית בו אני ובן זוגי גרים םהיום. לאחר מות האב, כמובן שהמשכנתא התחסלה לה והיא גם קיבלה פיצויים. בכסף, קנתה האם שתי וילות חדשות במרחק דקות ספורות מהבית הותיק. היא גרה בווילה אחת עם בן זוגה החדש, ובוילה נוספת גר בנה השני נשוי עם ילד. שלושת הנכסים הללו רשומים על שמה. כשבצוואה כוונתה להוריש לבנים את הבתים. כך שלמעשה היום אנו גרים בבית ללא תשלום של שכ"ד או משכנתא. יחד עם זאת, לאמא ישנה משכנתא גבוהה שנאלצה לקחת כדי לרכוש את שני הבתים החדשים. ועל כך משלם לה בן זוגי סכום מטורף של 7000 שקלים בחודש! זה לא שהיא אישה רעה או פרימיטיבית או משהו כזה, מדובר במשפחה אשכנזית, מודרנית, האמא עוסקת באמנות שני הבנים שלה בוגרי טכניון לתפארת פולניותה, ולא מדובר במקרה של משפחה שמרנית שאנו גרים איתה או משהו כזה. היא גם מאוד עודדה אותו למצוא בת זוג, וחששה מאוד שבגילו המופלג - 32, לא ימצא מישהי. כך כשהכרנו היא מאוד שמחה והיתה נחמדה וכל זה ורצתה מאוד שנתחתן. בן זוגי דיבר איתי על זה ואמר לי שהוא מעוניין שאימו תהייה עצמאית מבחינה כלכלית, כי הואמודע לחשיבות של תחילת החיים המשותפים שלנו. והוא הסביר לי (אתמול) שבעוד 4 שנים אימו תקבל פנסיה נוספת ותהייה מסודרת. מעבר לזה יש את עניין המגורים. אני לא אוהבת את המקום הזה. ממש לא. אני חשה דיכאון כשאני כאן, ולכן בהחלטה משותפת החלטנו לעבור יחד לזכרון יעקב. קצת יותר קרוב למרכז, ועדיין הוא יכול לשמור על מקום עבודתו. מה שלא ברור לי זה החשש שלו שזכרון מאוד יקרה. ואנ ישואלת את עצמי למה? הרי הוא מרוויח מספיק כדי שנוכל לשכור/לקנות שם בית. אז למה הוא חושש? אולי כי בסתר ליבו הוא עדיין חושב שייאלץ לממן את אימו. זה החשש שלי. לגביי, אני עובדת בעבודה באזור המרכז שאני מאד אוהבת, ולכן לא ויתרתי עליה. עברתי לקריות ואני נוסעת כל יום למרכז! לא קל בכלל. בתקווה שכשנעבור לזכרון יהייה קצת יותר קל. אגב, סגרנו כבר על חתונה לא כל כך זולה בעדן על המים ביוני. בבורים שלי כמובן שילמו את כל המקדמות ואני באמת משתדלת לא לראות את זה בעין לא יפה. דבר נוסף שקה לי מאוד איתו זה המרחק מהוריי, אך ככאן אין ברירה בגלל עבודתו של בן זוגי.
